לפי המסורת, עם ישראל לא היה יכול לאכול בשר מיד לאחר קבלת התורה בהר סיני, משום שלא הספיקו להתאים את כלי הבישול לכללי הכשרות. החלב היה המזון הזמין והכשר לאכילה באותה עת. הלבן מסמל טוהר וניקיון, תכונות המיוחסות לתורה שניתנה בחג השבועות. אכילת מאכלים לבנים חוגגת את הטוהר הרוחני של המועד. זהו הצבע היחיד שמחזיר את כל גווני האור. הגמרא משווה את התורה לחלב, כמזון רוחני טהור שמזין את הנפש. כך שהחלב והלבן הפכו לסמלים מרכזיים בחגיגות חג השבועות, על ידי שילוב מנהגים תרבותיים עם סמליות רוחנית.
צרפנו את הצבע הלבן של מוצרי החלב, את הלבוש הלבן שנוהגים ללבוש בחג, לבתים הלבנים של ה"עיר הלבנה"- תל אביב. בזכות הארכיטקטורה הייחודית של הבניינים הרבים בסגנון הבינלאומי או הבאוהאוס, שנבנו בעיר בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20. הסגנון הבאוהאוס התאפיין בקווים נקיים וגאומטריים, שימוש בקירות לבנים חלקים, חלונות גדולים וקומות על גגות שטוחים. הרעיון היה ליצור בניינים פונקציונליים, נקיים מקישוטים מיותרים עם דגש על תאורה וחלונות גדולים להארת הפנים.
בשנות ה-30 היגרו לתל אביב אדריכלים רבים מגרמניה שהביאו עמם את סגנון הבינלאומי הזה. אזור לבן מוכר הוא שכונת התקווה, אזור רח' רוטשילד, אלנבי ורחוב הירקון של היום. שם נבנו למעלה מ-4,000 דירות בסגנון הבאוהאוס. בשל הופעתם הלבנה המרשימה של הבניינים האלה בעיר, התל אביבים החלו לכנות את האזורים הללו בשם "העיר הלבנה". הכינוי הזה מציין גם את הופעתו החדשנית והמודרנית של העיר באותה תקופה.
מוזיאון העיר תל אביב הממוקם ברחוב ביאליק לצד מבנים חשובים נוספים כמו בית ביאליק ובית ראובן. המוזיאון הוא יוזמה משותפת של קרן תל אביב ועירית ת"א. המבנה שימש כבית העיריה ההיסטורי ועד 1962 התקיימו בו ישיבות העיריה. לשכת ראש העיר מאיר דיזנגוף שעברה שימור, פתוחה לקהל המבקרים במוזיאון.
בית רייספלד – הירקון 94 . המבנה האייקוני בסגנון המודרני הבינלאומי היה מהמבנים היותר מרשימים של העיר הלבנה בזכות מיקומו המיוחד על חוף הים, תוכנן והוקם ב 1930 ע"י האדריכל פנחס ביזונסקי. בני הזוג רייספלד שהתגוררו בו הורישו אותו אחרי מותם לאוניברסיטה העברית בירושלים. עם השנים המבנה הוזנח והיה מועמד להריסה, שנמנעה בתום מאבק של המועצה לשימור אתרים ופעילי תכנון ערים אחרים.
בית ליבלינג- מרכז העיר הלבנה – יוזמה משותפת של עירית תל אביב וממשלת גרמניה. המבנה לשימור ממוקם ברח, אידלסון. מבנה אופייני מוביל של האדריכלות המודרנית של שנות ה- 30 של המאה הקודמת. המבנה אמנם הפך ציבורי אבל חללי הדירות המקוריות שבו נשמרו ברובם תוך שימור חומרי הבניה המקוריים.
בית אנגל- רוטשילד 94 נבנה ב 1933 עפ"י הסגנון הבינלאומי ע"י האדריכל זאב רכטר. המבנה הראשון שנבנה על עמודים שהותאם לאקלים הים תיכוני. הבנין הוכרז לשימור כחלק מהעיר הלבנה וכאתר של אונסקו למורשת תרבות עולמית. אדריכלות השימור נעשתה ע"י בר אוריין אדריכלים והתכנון האדריכלי ע"י בראור אדריכלים ושו"ת.
בית אברהם סוסקין– לילינבלום 12 – מבנה לשימור בסגנון הבינלאומי. תכנון של האדריכל זאב רכטר משנת 1933. שימש כבית משפחת סוסקין עד 1951 . סוסקין היה מהצלמים החשובים שתיעדו את היווסדה של תל אביב.
בית אלקונין- מלון MGALLERY HOTEL COLLECTION בלילינבלום 9. היה הבית הכי גבוה ב"אחוזת בית" בראשית ימיה של תל אביב. שימש כבר אז כמלון הראשון בתל אביב( אלקונין צנטרל ).תוכנן בסגנון אקלקטי. הקירות נבנו מאבן כורכר ובלוקים מעוטרים ונעשה בו שימוש באלמנטים דקורטיביים כמו מעקות, עמודי אבן, אדני חלונות וגם ציור תיקרה מעל גרם המדרגות המרכזי. המבנה הוכרז לשימור ונוספה לו קומה שלישית שמתחברת לבניין המקורי באופן שכמעט לא מורגש שמדובר בתוספת. האגף החדש של מלון הבוטיק נבנה מחומרים מודרניים כמו קירות מסך גדולים. החיבור בין שני האגפים מעניק לאורחי המלון חוויה של היסטוריה ומודרניות שחוברו להן יחד. עבודת התכנון נעשו ע"י בר אוריין אדריכלים, מאירה מור אדריכלים וטל אייל אדריכלות. עיצוב הפנים המצוין- אדריאנה שור.
התיאטרון הלאומי הבימה – ב 1935 הונחה אבן הפינה עפ"י התכניות של האדריכלים אוסקר קאופמן ואויגן שטולצר. רק כעבור 11 שנים נחנך התיאטרון הלאומי באופן רשמי בארץ ישראל אחרי שנים של פעילות בגולה .ב – 1970 שונתה מעטפת הבניין ונערך לו עיצוב פנים מחודש ומודרני. בין 2007 ל- 2012 שופץ המבנה למתכונת הנוכחית.
הבית ברחוב אבולעפיה בדרום תל אביב. מבנה בסגנון הבאוהאוס שהמעטפת החיצונית שלו נצבעה בלבן לאחרונה.
אולם אלהמברה בשד' ירושלים ביפו. נבנה בסגנון האר דקו ונפתח רשמית ב- 1937 . תוכנן ע"י האדריכל הלבנוני איליאס אל מור. נקרא ע"ש ארמון אלהמברה בספרד . הסגנון מאופיין על ידי מסות פשוטות, בליטות ,שלט ניאון גדול, חלונות עץ ודלתות מתכת מעוצבות. האולם היה אחד המפוארים והגדולים בארץ ישראל ושימש גם אולם תיאטרון. בין היתר הופיעו בו אום כולתום, פריד אל אטראש ולילה מוראד. בשנת 1948 נפתח בשם קולנוע "יפאור." בשנות ה – 50 הוקרנו בו מיטב סרטי הוליווד. ב – 1963 חכר את האולם המפיק והאמרגן גיורא גודיק ששיפץ את המבנה לאולם תיאטרון של כ – 1,200 מושבים מפוארים. שנה אח"כ ב- 1964 חנך אותו עם המחזמר גבירתי הנאוה. לאחר כמה כישלונות מסחריים נסגר המקום סופית ב- 1973. משנת 2010 החל פרוייקט שיפוץ שבמהלכו נהרס האולם המקורי כליל. מיזמי בניה שונים הביאו לחלוקה מחדש של 3 קומות בטון כך שרק תקרת האולם המקורי נותרה ואיתה העיטורים המקוריים.
כיום, רבים מבניינים אלה משמשים אייקונים עירוניים וממשיכים למשוך תיירים ומעריצי אדריכלות. ב-2003 הוכרזו האזורים הלבנים של תל אביב כאתר מורשת עולמית על ידי אונסקו, נצבעו בלבן.
מאת יהודה סובול
הוספת תגובה