עמוד הבית » תגבירו את הווליום

תגבירו את הווליום

צילום באדיבות משה ירונסקי
למרות התקדמות הטכנולוגיה וחרף המצאת הספוטיפיי, עדיין רובנו ניכנס לרכב ונפתח את הרדיו. היו כבר מי שאמרו שזמנו עומד לחלוף מבימת ההיסטוריה, אך נראה שהוא כאן כדי להישאר. משה ירונסקי, מנהל רדיו "קסם" (FM106)סיפר לנו על תחנות בחייו הכוללות את תחנות הרדיו השונות

"הוריי הגיעו מרקע יהודי דתי ובעת שהותם בפולניה היו חברים בתנועת הנוער הקשורה לזרם הציונות הדתית. לאחר המלחמה הם הגיעו באוניית מעפילים לקפריסין בשנת 1949, ואז עלו לארץ המובטחת והתיישבו בבית דגן". הוריו של ירונסקי קיבלו מהמדינה בית ערבי הרוס ונטוש שאפילו גג לא היה לו. אביו בנה את הגג בעוד השירותים, המקלחת והמטבח היו ממוקמים מחוץ לבית.

"בשנת 1960 עברו הוריי לבני ברק, שם למדתי בבית ספר דתי וקיבלתי ערכים יהודיים. כשהגעתי לצבא התגלגלתי ללהקת הנח"ל וחברתי לאפרים שמיר, ירדנה ארזי וגידי גוב. אני הייתי הסאונדמן".

איך הייתה החוויה לשרת בלהקה לצד חברים שכאלו?

"החוויה הייתה נהדרת: כל יום היינו במקום אחר והיינו נוסעים הרבה נסיעות ארוכות. היו גם תקלות טכניות לפני הופעות ותמיד הייתי צריך להיות יצירתי".

תן דוגמא ליצירתיות כזו.

"באחת הפעמים היינו צריכים להופיע בבסיס טנקים. עשינו שם סיור והסתבר לנו שאין שם חשמל. במקום חשמל היה להם ממיר שהפך 24 וואלט ל-220 וואלט. כך למדתי למצוא פתרון בשטח עבור החשמל. בהופעה אחרת בתל השומר קיבלתי ממיר במתנה וכך סיפחנו לעצמנו לכל הופעה חשמל נייד שעזר לנו מאד".

חוויה מיוחדת שזכורה לך מהאנשים שהיו בלהקה?

"גידי גוב אהב לקרוא ספרים עם אשתו ענת ז"ל באוטובוס של הלהקה, אז סידרתי להם מנורה בסוף האוטובוס וכך הם קראו יחד, התאמנו לחזרות וקראו בלילה. אגב, הסרט "הלהקה" (שיצא לאקרנים בשנת 1978 בבימויו של אבי נשר, מ"א) מבוסס על הלהקה הפלמ"חניק שלנו".

איך הגעת לעבוד ב"קול ישראל"?

"באותו הזמן "קול ישראל" הכירו אותי וחיכו שאשתחרר, וכשזה קרה בשנת 1975 הצטרפתי אליהם. יצא לי לעשות שידורים חיים מיוחדים כמו זה שהיה כאשר סאדאת הגיע לארץ ואני ליוויתי את השידורים מחיפה. בשנת 1982, בזמן מלחמת לבנון הראשונה, הקמתי את החפ"ק שכלל אומנים כמו שלמה ארצי  מתי כספי דורי בן זאב ועוד ,ולהקות צבאיות הכנסתי אותם ללבנון להופעות .  בשנת 1986 נסעתי לקהיר "מקול ישראל "לסקר במשך שבוע ימים אירוע שהשתתף בו בוטרוס ראלי שר החוץ המצרי".

צילום באדיבות משה ירונסקי עם הזמר גלעד יעקוב

 מה מושך אותך ברדיו?

"זו עבודה מעניינת, יוצא לי להיפגש עם אנשים מעניינים שיש להם סיפורים. חוץ מזה, בגלל שיצאתי לשידורי חוץ הגעתי לכל מיני מקומות בארץ שלא נחשפתי אליהם לפני כן.  אמנם נאלצתי להתמודד עם אתגרים לא פשוטים בתחום הטכנולוגיה, אבל גם היו שידורים מאד מיוחדים דרך "קול ישראל": שידורים מהמסגדים ברצועת עזה ברפיח, באל עריש ובחאן יונס. היו גם שידורים מגוונים: שידרנו בשפה הערבית, את תפילות יום אל ג'ומעה, שידרנו מוסיקה קלאסית בהיכל התרבות, שידורים של התזמורת הקאמרית ועוד".

בעידן הטכנולוגיה והרשתות החברתיות יש עדיין מקום לרדיו?

"כן, יש בעולם כמות אדירה של רדיו ותחנות רדיו, ומעבר לתחנות שמשדרות ג'אז, בלוז ואת כל סוגי מוזיקה, נעשים משדרי רדיו באינטרנט. הטוב ברדיו הוא שבמקביל להאזנה יש אפשרות לעשות עוד כמה דברים נוספים לעומת הטלוויזיה שבה אתה חייב להתמקד רק בה".

הפודקאסטים, או בשמם העברי "הסכתים", כבשו את הרשת בסערה בשנים האחרונות. הפודקאסטים הם קטעי האזנה בנושאים שונים שיכולים להיות הקלטות של תוכניות רדיו, והם זמינים ברחבי הרשת.

"התופעה של הפודקאסטים היא אדירה- מכינים תוכנית מסוימת על כל נושא שבעולם ואתה יכול לבחור להאזין למה שמעניין אותך כראות עיניך. כל הפיתוחים של מה שקורה בתקשורת השידורים הדיגיטלית שבה אתה מתחבר לפלאפון שלך ומאזין לתכנים הם מדהימים. בארץ טרם הגענו למיצוי הפוטנציאל של הדבר הזה כמו בחו"ל, אבל לשם זה מתקדם".

מה אתה אוהב בעבודה השוטפת ברדיו?

"ברדיו אין צורך בצוות עובדים מורחב. הצוות הוא קטן ומורכב מהאנשים שמכינים את התוכניות, השדרן ואני. זה אינטימי. הרדיו החל את דרכו לפני בוא הטלוויזיה והוא אכן משפיע גם כיום. כל אחד יכול לבחור את התחנה שהוא אוהב להאזין ונצמד לה, כך המאזין קולט את המסרים".

אך הגעת למכון הטכנולוגי בחולון?

"בשנת 1992 עבדתי על פרויקט מיוחד של תחנות רדיו אזוריות וכך הוצע לי להיות מנהל של רדיו "קסם". הרדיו בתחילתו היה מיועד לסטודנטים שלמדו תקשורת, רדיו וטלוויזיה, אך לא הייתה הסכמה שהסטודנטים ילמדו שם, אז אני הכנסתי בו לימודי רדיו לבני נוער בגילאי תיכון. בהמשך אנשים מהקהילה החלו לשדר בו. זוהי תחנה שלא מרוויחה דבר, אלא מתוקצבת מהמכון הטכנולוגי".

לאחרונה אתה מתעתד לפתוח מוזיאון תקשורת.

"נכון, אני עובד על זה המון זמן. בשנת 1986 הגשתי את הפרויקט למנכ"ל משרד התקשורת והטענה הייתה שאין תזרים לכך. לפני שנתיים הרעיון הוביל להחלטת ממשלה להקים מוזיאון תקשורת ולשמר את האולפנים של תחנת הרדיו תל אביב. מתחת למוזיאון ממוקם המשדר ההיסטורי שממנו בן גוריון הכריז על הקמת המדינה, המשדר נמצא בבונקר בתוך האדמה עד היום הזה. כבר הכנתי  תוכנית הדמיה וכולי תקווה שנבנה את המוזיאון. כיום אני ממתין לתשובתם של משרד המורשת והמועצה לשימור אתרים".

 

תגובה

הוספת תגובה

  • משה. מעניין מאד לדעת פרטים עליך אף פעם לא סופר על ידך.
    עובדים שנים רבות יחדיו ולא נחשפים להיסטוריה של כל אחד.