שמאי הזקן, אדם הראשון ונס חנוכה

שמאי הזקן אמר: משמונה נרות ביום הראשון – עד נר אחד ביום האחרון.

והלל הזקן אמר: מנר אחד ביום הראשון ושמונה נרות ביום האחרון.

כולם יודעים שכמעט תמיד, קבעו את אופן ההדלקה כמו בית הלל.

שמאי הזקן הסביר את הסיבה לקביעה להתחיל את חנוכה בכ"ה בכסלו בהדלקה של 8 נרות, כי הרבה לפני ימות בית המקדש, אפילו לפני הדת, לפני היהודים ובני ישראל, לפני היוונים והרומאים או אפילו לפני המצרים, היו אדם הראשון וחוה אם כל חי. הם גורשו מגן העדן והיו צריכים ללמוד כל דבר מהתחלה.

ברגע שאדם הראשון החל להבין שימי האור מתקצרים והחושך מתארך, הוא נחרד מאד כי לפי חשבונו, השמש תמות וחשכת מוות תשתרר על העולם. אדם הראשון נופל על ברכיו ומתחנן לבורא עולם שלא יתן לשמש לדעוך, שלא יאפשר לעולם להיהרס. הוא נכנס לתענית של 8 ימים ורק בסיום 8 הימים קרה הנס ובב' בטבת האור החל לגדול שוב. אלה הימים החשוכים ביותר בשנה ולכן אמר שמאי הזקן, כשהכי חשוך צריך את הכי הרבה אור. לכן יש להדליק 8 נרות בהתחלה כי להגדיל את האור בזמן בו הוא חסר. כאשר האור השמש הטבעי מתחיל להתארך, כבר יש פחות צורך אור מלאכותי. לכן יש לסיים בנר אחד.

נס חנוכה החל כבר עם אדם הראשון. הוא גילה את 8 הימים החשוכים ביותר ובתפילתו ובתעניתו הוא הציל את העולם. ניצחון בני האור על בני החושך. חנוכה, התרחש המון שנים אחרי אדם הראשון, שמאי זקן והלל הזקן חיו הרבה אחרי תקופת החשמונאים. יחד עם זאת שמאי קשר את כל הקצוות והכניס את החג להקשר הרחב שלו – נס האור שבתוך החושך, נס התקווה שבתוך הייאוש, נס האחווה שבתוך הניכור, נס התקומה שבתוך המפלה וההרס, נס החופש מתוך השבי, נס האהבה בים השנאה, כי אנחנו חזקים יותר ומתחזקים, אף על פי כן.