עמוד הבית » קיבוץ רעים קפה עוטף

קיבוץ רעים קפה עוטף

כל במשתתפות, צילום: יעל פרנקל
קודם כל, כן, להגיע לתערוכה. התערוכה היא תערוכת אומנות, אבל החשיבות שאני רואה בה, זה מתן כתף, הצדעה לגיבורים של אותו יום ארור ה 7.10, שחיים כעת בדרום תל אביב. לא פחות חשוב, זה הצדעה לפעולה של וראיטי.

ובהחלט אני מוצא לנכון להרחיב לגבי פועלה של ואריטי. (הייתי מרגיש הרבה יותר נוח, אם מי שהיה נושא על כפיו, את התושבים האומללים מרעים, זה מדינת ישראל, ולא ארגון וולנטרי). וראייטי, ארגון הצדקה לילדים נוסד בפיטסבורגפנסילבניה ב-10 באוקטובר 1927 כאשר קבוצה של אחד-עשר גברים המעורבים בעסקי הבידור, הקימו מועדון חברתי בשם "מועדון וראייטי" (במקור: Variety Club). משיחה עם אחת מנשות וראיטי ( סא"ל בדימוס, שהיתה 24 שנים בצבא הגנה לישראל ), הובהר לי כי פעילות וראיטי ישראל, משתרעת על כל ילדי ישראל ( אלה שבאמת צריכים עזרה ). כיום, ומאותו יום ארור, אנשי וראיטי לקחו על עצמם לטפל גם באנשי העוטף.

עדי דרימר, צילום: יעל פרנקל

 

>>> עשרה חודשים – סרט של עידן הובל

קיבוץ רעים: רֵעִים הוא קיבוץ במערב הנגב הצפוני, בחבל אשכול, בקרבת מפגש הנחלים גרר ובשור. משתייך לתנועה הקיבוצית ולמועצה אזורית אשכול. הקיבוץ הוקם בשנת 1949 על ידי יוצאי הפלמ"ח.

מה נגיד ומה נאמר, במרתף קפה עוטף ( לפי השם, ברור מי הקים אותו ), הוכנה תערוכה מופלאה, מוארת, הממוקדת באינטרפרטציה של אומני הקיבוץ, לאותו יום נורא. מעבר לעובדה, שהכל מואר והתערוכה מושכת את העין, הדבר שהכי צד את עיני, זאת יצירה, שהיא מלל כתוב במעגלים, מהקטן לגדול, שנלקח מקבוצת הווטאספ של הקיבוץ, באותו יום ארור.

רעות נחושתן קידר,צילום: יעל פרנקל

 

"מישהו הולך להגיע" "יש כיתת כוננות אצלנו" " איפה הצבא-הם פה-, יורים בחוץ- הם פה- מחבלים. "איך לנעול מבפנים, מנסים לפתוח לנו הממ"ד" "יש מחבל בתוך הבית שלנו" "בבקשה שיגיעו" " יש אש ועשן בבית אנחנו נחנקים" "לשים חולצות רטובות מתחת לדלת" "שיגיעו לשכונה של דינה כהן – בבקשה , מהר- שיצילו את הילדים של רעות".

צופית ספטון, צילום: יעל פרנקל

בנאום של כמה דקות בודדות, הסבירה בעלת הקפה מהקיבוץ, כי הבחור שעומד לצידה שמר על הילדים שלה כמה שעות, ילדים שאביהם נרצח מול עיניהם. יש מה להגיד ? מול מסך הטלוויזיה, בנתק, קל לא להבין, מה עברו האנשים הללו, מה עברה המדינה הזאת. אני לא יכול שלא לחזור לאנשי וראיטי, ישראל היפה. כן יש מלא אנשים מקסימים פה, חבל שלא רואים אותם במסכי הטלוויזיה, שידור במינון פחות של מצוקות. האנשים האלה נותנים תקווה.

צופית ספטון, צילום: יעל פרנקל

מאת עורך דין דרור אריאל