פרשת תזריע

נוצר מצב שכולנו בבחינת טמאים עד שלעתיד יבוא יבנה בע"ה בית המקדש השלישי ונוכל להיטהר. לפני שנתחיל נציין כי הרמב"ן (רבי משה בן נחמן ) רמז  בספרו "תורת ה' תמימה" שהפרשה הנוכחית סמוכה לפרשה הקודמת, בה דנו על בעלי חיים טהורים וכאלו שהם טמאים, והסמיכות בין שתי הפרשות באה להצביע על הקשר בין המזון שאוכלים ההורים לבין טיב הילדים שייוולדו להם. במידה וההורים אוכלים מזונות טמאים, הדבר משפיע לרעה על ילדיהם ואוטם את ליבם מבחינה רוחנית.

טומאת היולדת

בעקבות חטא עץ הדעת, חווה נתקללה "בעצב תלדי בנים", ולפיכך כל אישה שילדה בן או בת היא טמאה. עליה להמתין תקופה מסוימת ולאחריה עליה להביא קורבנות לכפר על חטאה של חווה. לאחר מכן היא חוזרת להיות טהורה.

ישנם שני מצבים:

לידת בן

לאחר לידה בן האישה טמאה שבוע ימים, ככתוב:" וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר, אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ, וְיָלְדָה זָכָר—וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים, כִּימֵי נִדַּת דְּוֺתָהּ תִּטְמָא וּבַיּוֹם, הַשְּׁמִינִי, יִמּוֹל, בְּשַׂר עָרְלָתוֹ וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים, תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָהֳרָה; בְּכָל-קֹדֶשׁ לֹא-תִגָּע, וְאֶל-הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא, עַד-מְלֹאת, יְמֵי טָהֳרָהּ. "

ברית מילה

כאן מוזכרת שוב מצוות ברית המילה, ככתוב: "וּבַיּוֹם, הַשְּׁמִינִי, יִמּוֹל, בְּשַׂר עָרְלָתוֹ". נקודה חשובה היא המצוינת במסכת שבת קל"ב,א היא שיש למול את התינוק אפילו אם זה בשבת. כלומר, אם היולדת ילדה לידה רגילה, אז רק מילה בזמנה דוחה שבת. אם היולדת ילדה בניתוח קיסרי, אז המילה לא דוחה את השבת. גם אם האישה התגיירה לאחר הלידה, המילה לא דוחה את השבת. כמו כן, מצוות המילה נעשית ביום ולא בלילה. המילה היא מן החמורות ביותר שבין כל מצוות עשה, כי על אי קיומה יש עונש כרת.

לידת בת

לאחר לידה בת האישה טמאה שבועיים, ככתוב: "וְאִם-נְקֵבָה תֵלֵד, וְטָמְאָה שְׁבֻעַיִם כְּנִדָּתָהּ; וְשִׁשִּׁים יוֹם וְשֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּשֵׁב עַל-דְּמֵי טָהֳרָה וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ, לְבֵן אוֹ לְבַת, תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן-שְׁנָתוֹ לְעֹלָה, וּבֶן-יוֹנָה אוֹ-תֹר לְחַטָּאת–אֶל-פֶּתַח אֹהֶל-מוֹעֵד, אֶל-הַכֹּהֵן וְהִקְרִיבוֹ לִפְנֵי יְהוָה, וְכִפֶּר עָלֶיהָ, וְטָהֲרָה, מִמְּקֹר דָּמֶיהָ:  זֹאת תּוֹרַת הַיֹּלֶדֶת, לַזָּכָר אוֹ לַנְּקֵבָה".

טומאת צרעת

" וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר אָדָם, כִּי-יִהְיֶה בְעוֹר-בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ-סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת, וְהָיָה בְעוֹר-בְּשָׂרוֹ, לְנֶגַע צָרָעַת—וְהוּבָא אֶל-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, אוֹ אֶל-אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים".

הצרעת היא נגעים שהופיעו על עור האדם, היא מטמאת את האדם ונושאת מסר. לפי התיאורים המופיעים בתורה וכן לפי דברי חכמים, הצרעת היא לא המחלה כפי שידועה היום מבחינה פיזית, אלא היא מחלה הבאה לתת סימן לאדם שמשהו לא תקין בהתנהגותו. במקרה של צרעת הקב"ה מצווה על האדם להגיע לכהן (ולא לרופא) וזאת מאחר שמדובר בענייני קדושה ולא עניין רפואי גרידא. על האדם שלוקה בצרעת לפרוש לפרק זמן מן הציבור עד שיטוהר.

החכמים הסבירו שמי שלקה בצרעת היו בדרך כלל אנשים גאוותנים, אנשי שחטאו בלשון הרע ורכילות, וכן אנשים שבדיבוריהם ו/או במעשיהם נכנסו לתחום שלא שלהם, במיוחד אל הקודש ומי שעוסק בו. כאמור, נגעי הצרעת הגיעו בשל חטאי האדם. הכהן היה מנחה אותו מה לעשות, איזה קורבן עליו להביא כדי להיטהר ולשוב לחברה. עצם הפרישה מן החברה וההתבודדות מאפשרת לאדם לעשות חשבון נפש נוקב עם עצמו ובאופן זה ידע האדם במה חטא וכך יכול היה לתקן את דרכיו ולשוב בתשובה.

שאלה: מדוע נקרא מי שלקה בצרעת בשם "מצורע"?

תשובה: אדם שבעיקר חטא בלשון הרע, רכילות, צרות עין, גאווה וגסות רוח נקרא מצורע מלשון: "מוציא שם רע".

צרעת הבגד

"הַבֶּגֶד, כִּי-יִהְיֶה בוֹ נֶגַע צָרָעַת:  בְּבֶגֶד צֶמֶר, אוֹ בְּבֶגֶד פִּשְׁתִּים אוֹ בִשְׁתִי אוֹ בְעֵרֶב, לַפִּשְׁתִּים וְלַצָּמֶר; אוֹ בְעוֹר, אוֹ בְּכָל-מְלֶאכֶת עוֹר. וְהָיָה הַנֶּגַע יְרַקְרַק אוֹ אֲדַמְדָּם, בַּבֶּגֶד אוֹ בָעוֹר אוֹ-בַשְּׁתִי אוֹ-בָעֵרֶב אוֹ בְכָל-כְּלִי-עוֹר–נֶגַע צָרַעַת, הוּא; וְהָרְאָה, אֶת-הַכֹּהֵן. וְרָאָה הַכֹּהֵן, אֶת-הַנָּגַע; וְהִסְגִּיר אֶת-הַנֶּגַע, שִׁבְעַת יָמִים".

ישנם מצבים שמופיעה צרעת על הבגד. במצב כזה, על האדם להראותה לכהן. הכהן מוציא את הבגד להסגר של 7 ימים. במידה והנגע התפשט, הבגד טמא, ואז חייבים לשרוף אותו. צרעת הבגד נחשבת לקלה יותר מאשר צרעת בגוף.

מהם המסרים בפרשה?

הפרשה הקודמת, פרשת שמיני, הסתיימה במה שאסור להכניס לפה. לעומת זאת, מחלק זה של הפרשה הנוכחית, פרשת תזריע, וכל הפרשה הבאה, פרשת מצורע, עוסקים במה שאסור להוציא מהפה, כלומר, רכילות ולשון הרע. בדרך כלל, קוראים בבית הכנסת את שתי הפרשות תזריע ומצורע ביחד.

בעניין לשון הרע ורכילות הכירו חכמי ישראל לדורותיהם בחומרתן הרבה ביותר. לדעתם, לשון הרע הורגת שלושה: את מי שמרכל, על מי שמרכלים ואת מי ששומע את דברי הרכילות: "לשון הרע הורגת שלושה: האומרו, והמקבלו ושנאמר עליו" (דברים רבה ה,י ; תנחומא חוקת ד). הם הישוו עבירה זו לשלוש עבירות חמורות ביותר: עבודה זרה, שפיכות דמים וגילוי עריות (מדרש שמואל ז,יב; עירוכין ט"ו, ב).

התבססתי על שיעור של כבוד הרב יוסף מזרחי שליט"א.