הפרשה נפתחת בפסוקים: "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן־אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת־יִצְחָק׃ וַיְהִי יִצְחָק בֶּן־אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּקַחְתּוֹ אֶת־רִבְקָה בַּת־בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי מִפַּדַּן אֲרָם אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי לוֹ לְאִשָּׁה׃."

לבן הארמי. הארמי אותיות הרמאי (בעל הטורים).

 הנושאים הנידונים בפרשת תולדות:

• לידת יעקב ועשו
• יעקב קונה את הבכורה מעשו
• יצחק יורד לגרר
• יצחק מתעשר
• יצחק מחדש את הברית עם אבימלך
• יצחק מברך את בניו
• יעקב יוצא לחרן

• לידת יעקב ועשו

יצחק התחתן עם רבקה בגיל 40. התברר שרבקה עקרה. שניהם התפללו לקב"ה שייתן להם ילדים, והקב"ה נתן להם ילדים: "וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַיהוָה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ יְהוָה וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ׃". במהלך ההיריון חשה רבקה כאבים חזקים: "וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ". היא הלכה לבית המדרש של שם ועבר לדרוש לפשר העניין: "וַתֹּאמֶר אִם־כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת־יְהוָה׃". הקב"ה העביר מסר לשם הנביא על כך שברחמה שני בנים וכשיגדלו הם יתפלגו לשני עמים יריבים. בסופו של דבר הבן הגדול ישתעבד לבן הצעיר: "וַיֹּאמֶר יְהוָה לָהּ שְׁנֵי גיים [גוֹיִם] בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר׃".

ויעתר יצחק לה'. שואלים המפרשים למה כתוב ויעתר ולא כתוב ויתפלל, ומפרשים שהתפלל חזק, ויש להבין למה היה צריך להתפלל בחוזק, ומפרשים שאם היה נולד עשו לפני זה היה צריך אברהם למות מקודם, כי הרי כשעשו היה בן 15 אז מת אברהם כדי שלא יראה את עשו יוצא לתרבות רעה, לכן היה צריך להתפלל הרבה, כי מן השמים עיכבו שעשו לא יוולד לפני כן, שלא יצטרך אברהם למות כמה שנים לפני הזמן.

רבקה נשאה ברחמה תאומים. המילה תאומים מצביעה על כך ששניהם זהים, אך כאן כתוב תומים, דבר המעיד שמדובר בתאומים לא זהים, אחד צדיק ואחד רשע, ככתוב: "וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת וְהִנֵּה תוֹמִם בְּבִטְנָהּ׃". הבן הראשון נולד כשגופו מלא שיער ועל כן נקרא: עשו: "וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו׃", ואחרי יצא הבן השני כשידו אוחזת בעקב אחיו ועל כן נקרא: יעקב: "וְאַחֲרֵי־כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב". כשיצחק היה בן 60 רבקה ילדה את יעקב ועשו: "וְיִצְחָק בֶּן־שִׁשִּׁים שָׁנָה בְּלֶדֶת אֹתָם׃". הילדים בגרו. רש"י מסביר שבגיל 13 יעקב פנה לבית מדרש ועשו פנה לעבודת אלילים. עשו הפך לאיש ציד היודע לצוד ולרמות: "וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה" ויעקב היה אדם ישר לומד תורה: "וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים׃". יצחק אהב את עשו מאחר שהביא לו ציד: "וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת־עֵשָׂו כִּי־צַיִד בְּפִיו" ורבקה אהבה את יעקב: "וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת־יַעֲקֹב׃".

"ויעקב איש תם". אומר רש"י מי שאינו יודע לרמות נקרא תם, יעקב לא היה תם . רק איש תם, יודע מתי כן ומתי לא, אומרים בעלי המוסר שיעקב כתוב שהוא בבחינת אמת. כמו שנאמר תיתן אמת ליעקב, ואנו רואים שכמה פעמים הלך בדרך עורמה: 1. לקח את הבכורה. 2. לקח את הברכות. ואצל לבן עם המקלות. כי אנחנו לא יודעים מה זה אמת. והצדיק יודע מתי ללכת ישר ומתי ללכת בעורמה.

• יעקב קונה את הבכורה מעשו

רש"י מסביר שהקב"ה קיצר לאברהם חמש שנים מחייו כדי שלא יראה את נכדו עשו יוצא לתרבות רעה. ביום פטירתו של אברהם, יעקב הכין תבשיל עדשים לאביו: "וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד". עשו חזר מן השדה עייף מאוד וביקש מיעקב שהוא יפתח את פיו ושיעקב ישפוך לפיו הרבה מתוך נזיד העדשים: "וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל־יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן־הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי עַל־כֵּן קָרָא־שְׁמוֹ אֱדוֹם׃".

חז"ל אומרים שחמש עבירות עבר עשו באותו היום: הרג את הנפש, עבר עבירה עם נערה המאורסה, כפר בעיקר, ושט את הבכורה, פירוש ביזה את הבכורה, כפר בתחיית המתים.

יעקב ביקש מעשו שימכור לו את הבכורה: "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת־בְּכֹרָתְךָ לִי׃". בזמנו הבכורה הקנתה זכות להקריב בבית המקדש. מאוחר יותר ניטלה הבכורה מן הבנים הבכורים ועברה לשבט לוי. עשו זלזל בעבודת בית המקדש והסכים למכור אותה: "וַיֹּאמֶר עֵשָׂו הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה־זֶּה לִי בְּכֹרָה׃". יעקב ביקש שעשו ישבע והוא נשבע: "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּמְכֹּר אֶת־בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב׃". יעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים ועשו מכר את הבכורה מתוך זלזול בעבודת השם: "וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת־הַבְּכֹרָה׃".

• יצחק יורד לגרר

הגיע רעב נוסף על הארץ, ויצחק התכוון לרדת למצרים. בדרך הוא עצר בגרר הנמצאת בארץ פלשתים. הקב"ה התגלה אליו ואמר לו שלא ירד למצרים, אלא יישאר בארץ, ושהוא יהיה איתו, יברך אותו ויקיים את שבועתו לאברהם אביו: להרבות את זרעו, ולתת לו את הארץ בזכות העובדה שאברהם אבינו הלך בדרך ה', שמר את התורה, המצוות והחוקים: "וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה וַיֹּאמֶר אַל־תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ׃ גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ כִּי־לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת־כָּל־הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת־הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ׃ וְהִרְבֵּיתִי אֶת־זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ אֵת כָּל־הָאֲרָצֹת הָאֵל וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ׃ עֵקֶב אֲשֶׁר־שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֺתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי׃".

יצחק חשש שהפלשתים יהרגו אותו וייקחו את רבקה, ולכן אמר שהיא אחותו. כעבור זמן, יצחק גילה גילוי חיבה לרבקה, ואבימלך ראה זאת והבין שרבקה היא אשת יצחק. אבימלך קרא ליצחק ונזף בו על כך שאם המלך היה נוגע ברבקה, הוא ובני עמו הפלשתים היו נפגעים בשל המעשה: "וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ מַה־זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ כִּמְעַט שָׁכַב אַחַד הָעָם אֶת־אִשְׁתֶּךָ וְהֵבֵאתָ עָלֵינוּ אָשָׁם׃". אבימלך הורה: "וַיְצַו אֲבִימֶלֶךְ אֶת־כָּל־הָעָם לֵאמֹר הַנֹּגֵעַ בָּאִישׁ הַזֶּה וּבְאִשְׁתּוֹ מוֹת יוּמָת׃".

• יצחק מתעשר

יצחק המשיך לגור בגרר, זרע שם תבואה: "וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא", וכדי לדעת כמה מעשר עליו להפריש, הביא מומחים שיעריכו את כמות התבואה שתגדל. למרות שמדובר בארץ שהיא קשה ובנוסף לכך הייתה גם שנת בצורת, התבואה שגדלה ליצחק הייתה פי 100 מהכמות שהעריכו המומחים! הכל בזכות מתן המעשר והברכה של הקב"ה: "וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרֲכֵהוּ יְהוָה׃".

וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה'. קשה מהו הסיום של" ויברכהו ה' " הלא כתוב כבר מאה שערים, ומסביר הספורנו שאפילו שצמחו הרבה והיה ראוי שימכרו בזול מחמת הריבוי, בכל זאת היה יכול למכור עוד בדמים יקרים וזהו ויברכהו ה'.

המעשר – מתעשר !!!

יצחק התעשר: "וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּי־גָדַל מְאֹד׃ וַיְהִי־לוֹ מִקְנֵה־צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר וַעֲבֻדָּה רַבָּה", דבר שעורר את קנאתם של הפלשתים: "וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ פְּלִשְׁתִּים׃", והם החלו לסתום בעפר בארות שחפרו עבדי אברהם: "וְכָל־הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָר׃". לבסוף אבימלך ביקש מיצחק שילך מהם: "וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל־יִצְחָק לֵךְ מֵעִמָּנוּ כִּי־עָצַמְתָּ־מִמֶּנּוּ מְאֹד׃".

יצחק יצא מגרר וחנה בנחל גרר ופתח את הבארות שסתמו הפלשתים. עבדי יצחק חפרו בנחל ומצאו באר מים, אך רועי גרר רבו עם רועי יצחק בטענה שזה שלהם. יצחק קרא לבאר: עשק: "וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר עִם־רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר לָנוּ הַמָּיִם וַיִּקְרָא שֵׁם־הַבְּאֵר עֵשֶׂק כִּי הִתְעַשְּׂקוּ עִמּוֹ׃". עבדי יצחק חפרו באר נוספת. גם הפעם רועי גרר טענו שהיא שלהם. יצחק קרא לבאר שיטנה: "וַיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת וַיָּרִיבוּ גַּם־עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ שִׂטְנָה׃". יצחק התרחק יותר ועבדיו חפרו באר נוספת ולשם כבר רועי גרר לא הגיעו. יצחק קרא לבאר רחובות כי שם הם כבר יוכלו להתרבות: "וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת וְלֹא רָבוּ עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ רְחֹבוֹת וַיֹּאמֶר כִּי־עַתָּה הִרְחִיב יְהוָה לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ׃".

• יצחק מחדש את הברית עם אבימלך

משם עולה יצחק לבאר שבע: "וַיַּעַל מִשָּׁם בְּאֵר שָׁבַע׃". הקב"ה התגלה אליו ואמר לו שלא יפחד מכך שהפלשתים מקנאים בו, גירשו אותו ולקחו את הבארות שלו. הקב"ה הרגיע אותו שהוא שומר עליו, מברך אותו וירבה את זרעו בזכות אברהם אבינו: "וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ אַל־תִּירָא כִּי־אִתְּךָ אָנֹכִי וּבֵרַכְתִּיךָ וְהִרְבֵּיתִי אֶת־זַרְעֲךָ בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדִּי׃". יצחק מקים מזבח כדי לפרסם את שם הקב"ה: "וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְהוָה וַיֶּט־שָׁם אָהֳלוֹ וַיִּכְרוּ־שָׁם עַבְדֵי־יִצְחָק בְּאֵר׃".

יום אחד הגיעו אל יצחק אבימלך ופיכל שר צבאו. יצחק שאל לסיבת הגעתם, שהרי הם גירשו אותו מהם. הם השיבו לו שהם ראו שהקב"ה משגיח עליו ומברך אותו והם מעוניינים לחדש ביניהם את הברית שנכרתה עוד בימי אברהם, לפיה אף צד לא יפגע בצד השני: "וַיֹּאמְרוּ רָאוֹ רָאִינוּ כִּי־הָיָה יְהוָה ׀ עִמָּךְ וַנֹּאמֶר תְּהִי נָא אָלָה בֵּינוֹתֵינוּ בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ וְנִכְרְתָה בְרִית עִמָּךְ׃".  יצחק הכין להם סעודה ובבוקר הם נשבעו ונפרדו לשלום: "וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ׃ וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וַיִּשָּׁבְעוּ אִישׁ לְאָחִיו וַיְשַׁלְּחֵם יִצְחָק וַיֵּלְכוּ מֵאִתּוֹ בְּשָׁלוֹם׃".

באותו יום עבדי יצחק חפרו באר מים. יצחק קרא לה שבעה על שם השבועה שנשבעו: "וַיִּקְרָא אֹתָהּ שִׁבְעָה עַל־כֵּן שֵׁם־הָעִיר בְּאֵר שֶׁבַע עַד הַיּוֹם הַזֶּה׃".

בגיל 40 עשו התחתן עם שתי נשים חיתיות, שהקריבו עבודה זרה וגרמו צער רב ליצחק ולרבקה: "וַתִּהְיֶיןָ מֹרַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה׃".

• יצחק מברך את בניו

לעת זקנה יצחק איבד את ראייתו: "וַיְהִי כִּי־זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת", והוא קרא לעשו ואמר לו שהוא לא יודע מתי יום מותו, ולכן הוא מבקש שייצא לשדה ויצוד עבורו, יכין לו מטעמים ואז הוא יברך אותו: "וַעֲשֵׂה־לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי וְהָבִיאָה לִּי וְאֹכֵלָה בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם אָמוּת׃". רבקה שמעה זאת, סיפרה ליעקב וציוותה אותה להביא לה שני גדיים טובים על מנת שתכין מטעמים ליצחק, אז יעקב יכנס ליצחק ויקבל את הברכות במקום עשו: "וְהֵבֵאתָ לְאָבִיךָ וְאָכָל בַּעֲבֻר אֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ לִפְנֵי מוֹתוֹ׃". יעקב אמר לה שעשו שעיר ואילו הוא חלק – דבר שמייד יצחק יכול לגלות, ואז במקום ברכה יצחק עלול לקללו: "אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ וְהֵבֵאתִי עָלַי קְלָלָה וְלֹא בְרָכָה׃". רבקה אמרה לו שאם, חס וחלילה, יצחק יגלה, היא תישא באחריות: "וַתֹּאמֶר לוֹ אִמּוֹ עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי אַךְ שְׁמַע בְּקֹלִי וְלֵךְ קַח־לִי׃". יעקב מילא את בקשתה. רבקה הכינה מטעמים והלבישה את יעקב בבגדי עשו, כאשר על ידיו וצווארו היא הצמידה עורות גדיים: "וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת־בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַחֲמֻדֹת אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת וַתַּלְבֵּשׁ אֶת־יַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן׃ וְאֵת עֹרֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים הִלְבִּישָׁה עַל־יָדָיו וְעַל חֶלְקַת צַוָּארָיו׃".

יעקב נכנס ליצחק עם המטעמים ויצחק התפלא על המהירות שזה קרה. יעקב השיב לו שהקב"ה זימן לו את הצייד במהירות. יצחק חשד מאחר ושם הקב"ה לא היה שגור בפיו של עשו, ולכן ביקש ממני שיתקרב אליו כדי שיוכל למשש אותו: "וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל־יַעֲקֹב גְּשָׁה־נָּא וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי הַאַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו אִם־לֹא׃". יעקב ניגש אל יצחק שמישש אותו ואמר: "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו׃". למען הסר ספק יצחק שאל אותו: "וַיֹּאמֶר אַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו" ויעקב השיב: "וַיֹּאמֶר אָנִי׃". לאחר מכן יצחק אכל וכשסיים, ביקש מיעקב להתקרב אליו כדי שינשק אותו, ואז הייתה ליצחק הזדמנות נוספת גם להריח את יעקב בטרם יברך. רש"י מסביר שריח העיזים הוא רע, אך הקב"ה הביא ליעקב ריח גן עדן, כך שיצחק הריח ריח של שדה תפוחים: "וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק־לוֹ וַיָּרַח אֶת־רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְהוָה׃".

יצחק ברך את יעקב שכל עוד הוא ילך בדרך של הקב"ה, הוא יזכה לשפע, אויביו ייכנעו לו, מעמדו במשפחה יהיה רם, מי שיקלל אותו – יקולל ומי שיברך אותו – יבורך: "וְיִתֶּן־לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ׃ יַעַבְדוּךָ עַמִּים וישתחו [וְיִשְׁתַּחֲווּ] לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲוּוּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ׃".

לאחר שיעקב יצא, מייד נכנס עשו עם המטעמים וביקש מיצחק שיברכו. יצחק השתומם מאוד ושאל את עשו מיהו. עשו ענה לו שהוא בנו עשו. יצחק התפלא מאוד ושאל אז מי היה האדם שהוא בירך: "וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד־מְאֹד וַיֹּאמֶר מִי־אֵפוֹא הוּא הַצָּד־צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא וָאֲבָרֲכֵהוּ", אך למרות זאת יצחק אמר שאותו אדם יישאר עם הברכות:  "גַּם־בָּרוּךְ יִהְיֶה׃". עשו הבין מה קרה: "כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו אֶת־דִּבְרֵי אָבִיו וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה עַד־מְאֹד", וביקש מיצחק שיברך גם אותו: "וַיֹּאמֶר לְאָבִיו בָּרֲכֵנִי גַם־אָנִי אָבִי׃". יצחק השיב לו: "וַיֹּאמֶר בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה (בחכמה) וַיִּקַּח בִּרְכָתֶךָ׃". עשו אמר ליצחק שיעקב קנה ממנו את הבכורה ועכשיו לקח לו את הברכה: "וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת־בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי". לשמע הדברים יצחק דווקא נרגע מאחר שהבין שהוא בירך את הבן הבכור. עשו פנה אל יצחק ושאל אותו אם נשארה לו ברכה עבורו. יצחק אמר לעשו שהוא בירך את יעקב שישלוט בעשו: "וַיַּעַן יִצְחָק וַיֹּאמֶר לְעֵשָׂו הֵן גְּבִיר שַׂמְתִּיו לָךְ וְאֶת־כָּל־אֶחָיו נָתַתִּי לוֹ לַעֲבָדִים וְדָגָן וְתִירֹשׁ סְמַכְתִּיו וּלְכָה אֵפוֹא מָה אֶעֱשֶׂה בְּנִי׃". עשו פרץ בבכי וביקש לקבל ברכה מיצחק: "וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל־אָבִיו הַבְרָכָה אַחַת הִוא־לְךָ אָבִי בָּרֲכֵנִי גַם־אָנִי אָבִי וַיִּשָּׂא עֵשָׂו קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ׃". יצחק פנה אל עשו ובירך אותו: "וַיַּעַן יִצְחָק אָבִיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל׃ וְעַל־חַרְבְּךָ תִחְיֶה וְאֶת־אָחִיךָ תַּעֲבֹד וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ׃". כלומר, גם עשו יחיה בארץ פורייה, אך הוא ישיג את פרנסתו באמצעות החרב ויהיה משועבד ליעקב. אך כשבני ישראל יעברו על התורה והמצוות, אז תוכל להשתחרר מהם.

• יעקב יוצא לחרן

עשו נטר טינה בליבו כלפי יעקב: "וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת־יַעֲקֹב עַל־הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ אָבִיו" ותכנן להרוג את יעקב לאחר שיצחק יפטר מן העולם: "וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת־יַעֲקֹב אָחִי׃". רש"י מפרש שהרהורי ליבו של עשו הגיעו ברוח הקודש לידיעתה של רבקה: "וַיֻּגַּד לְרִבְקָה אֶת־דִּבְרֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְיַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן וַתֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה עֵשָׂו אָחִיךָ מִתְנַחֵם לְךָ לְהָרְגֶךָ׃". רבקה קראה ליעקב וביקשה ממנו שיברח ויתחבא אצל אחיה, לבן, שבחרן עד יעבור זעם. לאחר מכן היא תקרא לו שישוב הביתה: "וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי וְקוּם בְּרַח־לְךָ אֶל־לָבָן אָחִי חָרָנָה׃ וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים עַד אֲשֶׁר־תָּשׁוּב חֲמַת אָחִיךָ׃ עַד־שׁוּב אַף־אָחִיךָ מִמְּךָ וְשָׁכַח אֵת אֲשֶׁר־עָשִׂיתָ לּוֹ וְשָׁלַחְתִּי וּלְקַחְתִּיךָ מִשָּׁם לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם־שְׁנֵיכֶם יוֹם אֶחָד׃". רש"י מבאר שרבקה  קיבלה ברוח הקודש שבמידה ועשו יקום להרוג את יעקב, ויעקב יהרגו, אז בניו של עשיו יהרגו את יעקב, וכך חס ושלום היא תשכול שני בנים.

רבקה פנתה אל יצחק ואמרה לו שנשות עשו המאיסו עליה את החיים והיא לא מעוניינת שגם יעקב יישא אישה מבנות הארץ: "וַתֹּאמֶר רִבְקָה אֶל־יִצְחָק קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת אִם־לֹקֵחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה מִבְּנוֹת־חֵת כָּאֵלֶּה מִבְּנוֹת הָאָרֶץ לָמָּה לִּי חַיִּים׃". יצחק קרא אל יעקב וציווה אותו שלא לקחת אישה מבנות הארץ, אלא שילך לקחת אישה מבנות לבן, אחי רבקה: "וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל־יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ לֹא־תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן׃ קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ וְקַח־לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ׃". יצחק בירך את יעקב: "וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים׃ וְיִתֶּן־לְךָ אֶת־בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת־אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר־נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם׃", ויעקב יצא לדרך: "וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶל־אָבִיו וְאֶל־אִמּוֹ וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם׃".

מהם המסרים בפרשה?

• מוזכר עניין מתן מעשר מן התבואה/ההכנסה שהוא סגולה לעשירות. אדם המעשר מהכנסותיו, הקב"ה לא נשאר חייב ומחזיר לו בשפע גדול יותר ממה שנתן: עשר בשביל שתתעשר.
• וישב יצחק ויחפור את בארות המים אשר חפרו בימי אברהם אביו וכו' ויקרא להן שמות כשמות אשר קרא להן אביו.ומפרש רבינו בחיי שמכאן ראיה שאין לשנות מדרך אבותיו, וזה הפירוש כשמות אשר קרא להן אביו על פי מסורת אבותיו.
• שלוש בארותחפרו עבדי יצחק, והבאר הראשונה מכוונת כנגד בית ראשון ונחרב, לכן נקראה עשק, והבאר השנייה מכוונת כנגד בית שני, ולכן נקראת שטנה ,והבאר השלישית מכוונת כנגד בית שלישי, ולכן נקראת רחובות ופרינו בארץ (רמב"ן.(
• החפץ חייםאומר שמהבארות אפשר ללמוד דרך בעבודת ה', שבתחילה חפרו ולא הצליחו ונקרא שמה עשק, ובפעם השנייה גם לא הצליחו ונקרא שמה שטנה. רק אח"כ חפרו ואז נקרא שמה רחובות, ואז ופרינו בארץ, כמו כן תלמיד שבא ללמוד תורה אפילו שבתחילה אינו רואה הצלחה ממילא אין לו להתייאש, כי בסוף באמת יצליח.
• מעצם העובדה שיצחק ברח מן המחלוקת, אנו למדים יסוד חשוב הכתוב בספר אדרבה תן בלבנו: הגמרא (חולין כה ע"ב) אומרת שישנם שני סוגי שקדים: יש שקדים שתחילתם מר וסופם מתוק, ויש שתחילתם מתוק וסופו מר. כך הוא גם ענין המחלוקת: אם תחילתו מר, אם אדם מוותר ונשאר עם טעם מר בפיו – סופו יהיה מתוק, אבל אם תחילתו מתוק, כי הוא השיב מנה אחת אפים לזולתו שפגע בו – סופו יהיה מר.

כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו:

 עץ חיים היא למחזיקים בה, ותומכיה מאושר 

דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום

אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד

– טעמו וראו כי טוב ה'—