מדובר בסדר פעולות מדורג שיש לעשותן. חשוב לדעת שבכל התורה אין הליך המכיל שלבים ופרטים רבים כמו בתהליך הטהרה של המצורע מן הצרעת. מעצם ההדגשה אנו מבינים את חשיבותו גם לחיינו היום.
כאמור, הצרעת המוזכרת בתורה היא לא מחלת עור המוכרת היום, אלא מדובר בצרעת שהייתה בעבר ואיננה נמצאת היום. הצרעת היא מחלת עור שהקב"ה הביא לאדם שהוציא שם רע ומכאן שמו – מצורע. השם מצורע מורכב מהמילים: מוציא שם רע. אדם המרכל על אחרים ומוציא שם רע נקרא: מצורע. בעבר, אדם שהיה מקבל צרעת, כחלק מתהליך ההיטהרות, היו מוציאים אותו מחוץ למחנה. אפילו מרים, אחות משה רבינו, שהיה המנהיג הגדול ביותר של עם ישראל, דברה לשון הרע, לדרגתה, ונאלצה לצאת מחוץ המחנה ל-7 ימים. מתוך כבוד, כל בני ישראל המתינו לה. כשנרפאה היא שבה למחנה.
מהם המסרים בפרשה?
רבי ישראל מאיר הכהן מראדין המכונה "החפץ חיים" על שם ספרו, היה מחשובי הרבנים בדור שלפני השואה, מייסד וראש ישיבת ראדין ומחבר הספרים משנה ברורה וחפץ חיים העלה שאלה: האם, עצם העובדה שאין בימינו צרעת כפי שהייתה בעבר אומרת שמצבינו טוב יותר?
התשובה: ברור… שלא! ככל שאנו מתקרבים לזמן הגאולה יש תהליך שנקרא: ירידת הדורות ובו חלה ירידה הן מצד הקדושה והן מצד הטומאה. שני הצדדים יורדים כדי שישמר האיזון ביניהם ולאדם תהיה בחירה במה לבחור: בטוב או ברע. בעבר כשאדם היה ברמת טוהר גבוהה יותר ודיבר לשון הרע הוא למעשה התלכלך מבחינה רוחנית והביטוי הגשמי של זה היה בצורת צרעת. היום ההשפעות העל-טבעיות הולכות ופוחתת, וכאשר האדם מדבר לשון הרע, הלכלוך הרוחני לא מתבטא בצרעת. החפץ חיים אומר שלאור זאת, על האדם לטהר את עצמו מבחינה פנימית.
שאלה: איך יכול האדם לתקן בימינו חטא של רכילות ולשון הרע?
תשובה: הרמב"ם בהילכות תשובה מתאר את תהליך באופן הבא:
- א. על האדם להתחרט על העבר ועל המעשה שעשה.
- ב. האדם מקבל על העתיד לא לעשות זאת יותר.
- ג. האדם מתוודה בפיו על החטא שעשה ועוזב את החטא.
אם האדם עשה את שלושת השלבים, אז מתכפר לו. זה לעניין בין אדם לבין המקום (הקב"ה). למשל, אדם שחילל שבת, אכל לא כשר וכו'.
כאשר מדובר בעבירה בין אדם לחברו, כמו לשון הרע, יש להוסיף שלב נוסף והוא לבקש סליחה מאותו אדם בצורה זהירה כדי למנוע פגיעה ועלבון גדול יותר. לאחר שחברו סולח לו, על האדם לפנות לקב"ה, להתוודות ולבקש סליחה.
נשאלת השאלה: לאחר שחברו סלח לו, מדוע על האדם לבקש סליחה גם מהקב"ה?
התשובה: כל עבירה בין אדם לחברו כוללת גם בקשת סליחה מהקב"ה מאחר והקב"ה ציווה את האדם שלא לעבור עבירות כאלה.
באופן זה אדם מטהר את עצמו.
נשאלת השאלה: מדוע כחלק מתהליך ההיטהרות על האדם לפרוש מן הציבור לתקופה של 7 ימים?
התשובה: הקב"ה מנהיג את העולם בדרך של "מידה כנגד מידה". כאשר אדם מדבר לשון הרע הוא גורם לכך שבדבריו שהוא מספר הוא יוצר ריחוק בין אנשים וגורם לשנאה. מאחר שהוא יצר ריחוק בין אנשים, הקב"ה מעניש אותו באותו מטבע וגם הוא צריך להתרחק מאנשים ולשבת עם עצמו במשך 7 ימים. כך הוא מרגיש את המשמעות של מעשיו. בזמן הזה הוא יכול להרהר על מעשיו, לעשות חשבון נפש ולהגיע לתובנה שהמעשה שלו פגע באחרים וכך ימנע מכך בעתיד.
איסור לשון הרע הוא אפילו על דבר שהוא אמיתי, עצם זה שהאדם יספר את זה, זה לא יועיל לאף אחד, ולהפך זה רק יזיק. מותר לספר רק כדי להגן על מישהו. למשל, חבר שלך מתכונן להקים עסק עם שותף ואתה יודע שהשותף הזה הוא נוכל, שייקח את כספו ויברח. במקרה כזה, חובה עליך לספר ולהגן על חברך.
התורה אוסרת על רכילות ולשון הרע. רוכל קונה במקום אחד ומוכר במקום שני. אדם שמרכל נוהג כמו רוכל: שומע סיפור במקום אחד ומספר אותו במקום שני. על פי רוב, אדם שמע על חסרון של אדם אחד ומספר על זה במקום אחר. אף אחד מאיתנו לא מושלם ועצם הרכילות רק תוריד את ערכו של האדם בעיניי אחרים.
שאלה: מדוע על המצורע להביא מקל מעץ ארז ואזוב ולקשור אותם ביחד?
תשובה: עץ ארז הוא עץ גבוה ואילו אזוב הוא צמח מאוד נמוך. ללמד את האדם: אתה התגאית כמו עץ ארז, חשבת שאתה גבוה יותר מאחרים. התיקון שלך: תנמיך את עצמך כמו אזוב. הגבהת את עצמך כמו עץ ארז ועכשיו תנמיך את עצמך כמו אזוב. אדם שמדבר על אחרים ורומס את האחרים חושב שהוא מושלם וכל האחרים שליליים. אדם שהוא ענו וצנוע לא מדבר על אחרים.
התבססתי על שיעור של כבוד הרב זמיר כהן שליט"א.
הוספת תגובה