פרשת כי תישא

למה הדבר דומה?

לאדם שיש לו אוסף אבני חן יקרות ערך, ועליו הוא שומר כבבת עינו. מידי פעם הוא סופר את אבני החן שלו כדי לדעת את מספרן המדויק. באופן דומה הקב"ה, שמחבב את בניו, בני ישראל, יותר מכל, מעת לעת סופר אותם.

עולה השאלה: מדוע על בני ישראל לתת כופר בעת ספירתם וכך למנוע בהם נגף (=מגיפה)?

התשובה היא: שאסור לספור את בני ישראל פן תפרוץ בהם מגיפה. כדי למנוע מגיפה, הקב"ה ציווה את משה שכל אדם מבני ישראל מגיל עשרים ומעלה ייתן לו מטבע של מחצית השקל. לאחר מכן ניתן יהיה לספור את כל המטבעות ולדעת את מספרם של בני ישראל. בחומש דברים פרק א', פסוק י נכתב: "יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, הִרְבָּה אֶתְכֶם; וְהִנְּכֶם הַיּוֹם, כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב. " אפשר לספור כוכבים, אך מאחר שכל כוכב הוא הוויה שלמה המתגמדת כאשר סופרים אותה ביחד עם כל הכוכבים האחרים, כך  גם עצם הספירה של בני ישראל מגמדת כל אחד. הרעיון הוא שכל אדם הוא עולם ומלואו ולא נכון וראוי לספור את בני ישראל כפי שסופרים מטבעות של שקלים, למשל, שכולם זהים אחד לשני.

לאחר שבני ישראל הביאו את מחצית השקל ונאספו כל המטבעות, משה ספר אותן וכך ידע מהו המספר של כל בני ישראל. לאחר מכן השתמשו במטבעות לצורך הכנת אדני הכסף שעליהם הועמד המשכן, כפי שנכתב: "וְלָקַחְתָּ אֶת-כֶּסֶף הַכִּפֻּרִים, מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְנָתַתָּ אֹתוֹ, עַל-עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד; וְהָיָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי יְהוָה, לְכַפֵּר עַל-נַפְשֹׁתֵיכֶם. " בנוסף לכך, הכסף הובא כדי לכפר על חטא העגל בו חטאו הגברים בלבד.

שמירת שבת

בהמשך הפרשה מצווה הקב"ה על משה בהר סיני להעביר לבני ישראל את החשיבות העליונה והקדושה של שמירת השבת:

"וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.   וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר, אַךְ אֶת-שַׁבְּתֹתַי, תִּשְׁמֹרוּ:  כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, לְדֹרֹתֵיכֶם–לָדַעַת, כִּי אֲנִי יְהוָה מְקַדִּשְׁכֶם.   וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-הַשַּׁבָּת, כִּי קֹדֶשׁ הִוא, לָכֶם; מְחַלְלֶיהָ, מוֹת יוּמָת–כִּי כָּל-הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ.   שֵׁשֶׁת יָמִים, יֵעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ, לַיהוָה; כָּל-הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, מוֹת יוּמָת.   וְשָׁמְרוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶת-הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת-הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם, בְּרִית עוֹלָם.   בֵּינִי, וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–אוֹת הִוא, לְעֹלָם: "

רוב האנשים חושבים שיום כיפור הוא היום הכי קדוש לעם ישראל, אך האמת היא שהשבת חשובה יותר מיום כיפור. שמירת השבת היא אות (=סימן) בין הקב"ה, שקידש את בני ישראל משאר העמים, לבין בני ישראל. מי שמחלל את השבת "מות יומת".

מה הכוונה?

מות – הקב"ה מקצר לו את תקופת החיים שנקצבה לו. למשל, אם לאדם נקצב לחיות עד גיל 87, הקב"ה מקצר לו את החיים לגיל 75, למשל.

יומת – הקב"ה כורת את הנפש והאדם מאבד את חיי העולם הבא שלו. חד וחלק.

הקב"ה מדגיש את נושא שמירת השבת פעם נוספת בליווי האזהרות מה צפוי למחללה מאחר שהוא רוצה להדגיש שלמרות הוראותיו המפורטות על אופן בניית המשכן, שמירת השבת חשובה יותר מעבודת הקודש של בניית המשכן ושיש לעצור אותה לצורך שמירת השבת. שבת היא אות בין הקב"ה ועם ישראל וכל העושה בה מלאכה חייב איסור כרת שהוא האיסור החמור ביותר בתורה, שהרי אין גרוע מנשמה שנכרתת מהשם יתברך, מקור הברכה והאושר מקור החיים והנצח.

חטא העגל

הקב"ה ציווה את משה לעלות אליו ולקבל את שני לוחות הברית כדי למוסרם לבני ישראל. בני ישראל  ליוו את משה ויהושוע עד שיצאו מן המחנה. יהושוע המשיך ללוות את משה והמתין לו בתחתית ההר. משה שהה ארבעים יום וארבעים לילה בהר וכל העת קיבל מהקב"ה את דברי התורה. לאחר שהקב"ה סיים לדבר עם משה בהר סיני, הוא מוסר לו את שני לוחות הברית הכתובים על ידי הקב"ה בכבודו ובעצמו, ככתוב: "וַיִּתֵּן אֶל-מֹשֶׁה, כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי, שְׁנֵי, לֻחֹת הָעֵדֻת–לֻחֹת אֶבֶן, כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים. " שני לוחות הברית אמורים להיות המוקד המרכזי והקדוש ביותר במשכן. על הלוחות היו חרותים עשרת הדיברות ובאופן ניסי, אפשר היה לקרוא אותם משני הצדדים.

מה נעשה בזמן הזה בקרב בני ישראל ?

בני ישראל נשארו ללא מנהיגם והמתינו למשה במשך ארבעים יום, אך הייתה להם טעות בספירה. משה רבנו עלה להר סיני בשעות היום, ובני ישראל החשיבו את היום הזה ליום הראשון לספירה ארבעים היום, אך היה עליהם להתחיל את הספירה רק בלילה שלאחר מכן. נוצר מצב שבני ישראל ציפו לבואו של מנהיגם משה רבינו ומשטעו וחשבו שהוא לא מגיע: "וַיַּרְא הָעָם, כִּי-בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר; וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ–כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ. "

בעת יציאת מצרים היו מצרים שראו את הניסים שחולל הקב"ה לבני ישראל והחליטו להסתפח לבני ישראל. הם נקראו: הערב רב. אותו ערב רב החל להסית את בני ישראל בדבר מותו של משה ומשכו אותם לעשות להם אלוהים אחרים שינהיג אותם.

הם פנו לזקנים כדי שיעשו להם מנהיג חדש. הזקנים התנגדו ואמרו שזו כפירה בבורא עולם. בתגובה לכך בני ישראל הרגו את הזקנים. לאחר מכן הם פנו לחור, בנה של מרים, אחות משה, כדי שיעשה להם אלוהים, אך גם הוא הזדעזע מבקשתם והתנגד, עד שגם אותו הם הרגו. לבסוף הם פנו אל אהרון שיסייע להם או שגם אותו הם יהרגו. אהרון ניסה להרוויח זמן עד שמשה יחזור, ולכן שלח אותם להביא תכשיטים מנשיהם ומילדיהם, ככתוב: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, אַהֲרֹן, פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב, אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם; וְהָבִיאוּ, אֵלָי וַיִּתְפָּרְקוּ, כָּל-הָעָם, אֶת-נִזְמֵי הַזָּהָב, אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם; וַיָּבִיאוּ, אֶל-אַהֲרֹן. " נשיהם התנגדו לכך, והגברים חזרו לאהרון ומסרו לו את הזהב שהם ענדו. אהרון לקח את הזהב והשליכו לאש. בקרב הערב רב היו מכשפים שיצרו את צורת העגל.

אהרון ראה שבני ישראל רוצים לזבוח לעגל וניסה להרוויח זמן נוסף ואמר להם שקודם יש לבנות מזבח. לאחר מכן אמר להם שמחר הם יחגגו חג לה': "וַיַּרְא אַהֲרֹן, וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו; וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר, חַג לַיהוָה מָחָר."

לנוכח ההתרחשויות, הקב"ה פנה אל משה: "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה:  לֶךְ-רֵד–כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ, אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.  סָרוּ מַהֵר, מִן-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם–עָשׂוּ לָהֶם, עֵגֶל מַסֵּכָה; וַיִּשְׁתַּחֲווּ-לוֹ, וַיִּזְבְּחוּ-לוֹ, וַיֹּאמְרוּ, אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". הקב"ה פוקד על משה לרדת אל העם ולטפל במצב. הקב"ה כעס ורצה להשמיד את בני ישראל:  "וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה:  רָאִיתִי אֶת-הָעָם הַזֶּה, וְהִנֵּה עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף הוּא. וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי, וְיִחַר-אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם; וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ, לְגוֹי גָּדוֹל. " משה התחנן שהקב"ה יחזור בו, ככתוב: "שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ, וְהִנָּחֵם עַל-הָרָעָה לְעַמֶּךָ. " והקב"ה קיבל את בקשתו: "וַיִּנָּחֶם, יְהוָה, עַל-הָרָעָה, אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ".

בתגובה משה ירד מן ההר עם לוחות הברית והצטרף ליהושע וכשהם הגיעו למחנה הם הזדעזעו לראות את כל העם מלבד שבט לוי רוקדים מסביב לעגל. באותו רגע פרחו האותיות מלוחות הברית ומשה שיבר את הלוחות.משה לקח את עגל הזהב, שרף אותו באש וטחן את האפר והשליכו למים. את המים נתן לבני ישראל לשתות. אדם שחטא בסתר, התנפחה ביטנו ומת.

אהרון עדכן את משה בכל ההתרחשות. בתגובה: "וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה, בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה, וַיֹּאמֶר, מִי לַיהוָה אֵלָי; וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו, כָּל-בְּנֵי לֵוִי. וַיֹּאמֶר לָהֶם, כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שִׂימוּ אִישׁ-חַרְבּוֹ, עַל-יְרֵכוֹ; עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר, בַּמַּחֲנֶה, וְהִרְגוּ אִישׁ-אֶת-אָחִיו וְאִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ, וְאִישׁ אֶת-קְרֹבוֹ."

שבט לוי  הרגו שלושת אלפים איש שחטאו. משה אמר להם שמעתה עבודת הכהונה תעבור מבכורי בני ישראל אל שבט לוי.

בני ישראל התחרטו על מעשיהם ומשה עלה להר סיני פעם נוספת כדי לבקש מחילה מהקב"ה. "וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה:  מִי אֲשֶׁר חָטָא-לִי, אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי. " לאחר מכן הקב"ה הביא מגיפה שכילתה אותם. מעבר לכך הקב"ה אמר למשה שבכל פעם שבני ישראל יחטאו, הוא יעניש אותם גם על חטא העגל. מאז ועד היום כל פורענות שבאה על בני ישראל, יש בה גם עונש על חטא העגל.

לאחר מכן הורה הקב"ה למשה להכין לוחות הברית חדשים. משה שהה שוב ארבעים יום וארבעים לילה בהר סיני. ביום הכיפורים ירד משה עם הלוחות השניים.

מהם המסרים בפרשה?

"ונתנו"

המילה "ונתנו" היא מילה מיוחדת שניתן לקרוא אותה ישר מתחילתה ועד לסופה, וניתן לקרוא אותה הפוך: מסופה לתחילתה.

"מחצית השקל"

המילה מחצית היא מילה מעניינת:

מחצית

האות האמצעית צ' – מסמלת מתן צדקה.

שתי האותיות הקרובות אליה משני צדדיה הן האות ח' והאות י. ביחד הן מרכיבות את המילה: חי. מי שנותן צדקה, מקרב אליו את החיים.

שתי האותיות הרחוקות ממנה משני צדדיה הן האות מ' והאות ת'. ביחד הן מרכיבות את המילה: מת. מי שנותן צדקה מרחיק ממנו את המוות.

ועל כך נאמר: צדקה תציל ממוות.

"כי תישא את ראש בני ישראל לפקודיהם".

ומסביר רבינו חיים בן עטר בפירושו על התורה, "כי תשא" מלשון "נשיאות ראש", בדומה ללשון הפסוק "ישא פרעה את ראשך", שהוא לשון מעלה, שתישא את ראש בני ישראל שראשם נמוך מחמת העבירה של מעשה העגל, ועל ידי שיתעלו במחשבתם למצוות ויתנתקו מהעבירות, הרי זו נשיאת ראש של עלייה רוחנית (המילה נישואין אכן מורכבת מאותו לשון).

ביאור הדברים הוא, שהקב"ה ברא את האדם כשראשו למעלה והולך בקומה זקופה, לרמוז על שאיפה להתעלות רוחנית, להבדיל מן הבהמה שראשה כלפי מטה לרמוז על שאיפה לגשמיות וארציות.

אדם מישראל שחוטא הגם שהוא הולך על שתי רגליים וראשו נטוי כלפי מעלה, מכל מקום במהותו הרוחנית הוא מושפל לגשמיות "נמשל כבהמות נדמו" (תהילים מ"ט י"ג) על גחונו ילך, עיניו משוטטות כלפי מטה ואינן נשואות אל על לאלוקיו.

לכך נצטווה משה רבנו לשאת את ראש בני ישראל, לזקוף את קומתם הרוחנית, לרומם את מושגיהם, ולהפכם לעובדי אלוקים כדבעי.

אין ספק כי לכל אדם יש בחייו את הפרנסה, את חשבון הבנק, את החובות והטרדות, אך בל ניתן להם להשתלט לנו על החיים, על המחשבה, ולהיות מרכז החיים, אלא עלינו לשים בראש הפירמידה את החלק הרוחני, הכולל לימוד תורה, עשיית מצוות ומעשים טובים.

בכתיבה התבססתי על שיעור מאת הרב יוסף מזרחי שליט"א.