נשאלת שאלה מאוד חשובה כבר בתחילת הפרשה: איך זכה אותו יתרו שהפרשה תיקרא על שמו?
יתרו היה מה שקרוי בימינו: אפיפיור. יתרו היה מומחה לעבודה זרה, מלמד עבודה זרה ויועץ עולמי. לא רק שהוא היה כהן מדיין, אלא היה בקיא בכל העבודות הזרות האחרות. יתרו היה אחד משלושת יועציו העיקריים של פרעה, מלך מצרים. השניים הנוספים היו איוב ובלעם.
מדוע זכה יתרו שתהיה פרשה בתורה על שמו ?
התשובה: שיתרו שמע על הנס שהקב"ה עשה לבני ישראל – קריעת ים סוף שבו לא רק ים סוף נקרע לשניים אלא באותו רגע של התרחשות הנס, המים בכל מקום בעולם נקרעו לשניים. כשהוא הבין מדוע הקב"ה עשה נס לבני ישראל, הוא הבין שהאמת היא שם והתגייר. בנוסף יתרו שמע על כך שמייד כשבני ישראל יצאו ממצרים, התנפל עליהם עמלק והקב"ה הושיע אותם.
הפרשה נפתחת בפסוק: "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן, חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה, וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ: כִּי-הוֹצִיא יְהוָה אֶת-יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם". אף על פי שארץ מדין לא הייתה קרובה מאוד לארץ מצרים, הגיעו אליה השמועות של שחרור בני ישראל מן העבדות ויציאתם ממצרים. יתרו הבין שמשה שב למצרים על מנת לשחרר את בני ישראל. יתרו לוקח את ציפורה אשת משה ואת שני בניה אל משה, ככתוב: "וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל-מֹשֶׁה: אֶל-הַמִּדְבָּר, אֲשֶׁר-הוּא חֹנֶה שָׁם הַר הָאֱלֹהִים". משה מספר ליתרו את כל קורותיהם: "וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה, לְחֹתְנוֹ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם, עַל אוֹדֹת יִשְׂרָאֵל: אֵת כָּל-הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתַם בַּדֶּרֶךְ, וַיַּצִּלֵם יְהוָה. " תגובתו של יתרו הייתה: וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ–עַל כָּל-הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר-עָשָׂה יְהוָה לְיִשְׂרָאֵל: אֲשֶׁר הִצִּילוֹ, מִיַּד מִצְרָיִם. וַיֹּאמֶר, יִתְרוֹ, בָּרוּךְ יְהוָה, אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה: ויחד יתרו – וישמח יתרו. יתרו שמח למשמע הדברים. וכן: "עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי-גָדוֹל יְהוָה מִכָּל-הָאֱלֹהִים". יתרו הכיר את כל העבודות הזרות שהיו בעולם באותה תקופה, ולשמע הדברים החליט להתגייר.
בפרשת יתרו מסופר על מתן התורה ועשרת הדיברות לבני ישראל. לקראת מעמד הר סיני ובהסתמך על כל האותות והמופתים שעשה הקב"ה לבני ישראל, הקב"ה אומר למשה: "אַתֶּם רְאִיתֶם, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם; וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל-כַּנְפֵי נְשָׁרִים, וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי."
כאן למעשה התמצית של כל מעמד הר סיני והיא כריתת הברית בין הקב"ה לבין בני ישראל לדורותיהם: "וְעַתָּה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-בְּרִיתִי–וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים, כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ. וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, וְגוֹי קָדוֹשׁ: אֵלֶּה, הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר תְּדַבֵּר, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:". יש כאן ברית עם מחויבות הדדית. על בני ישראל להקשיב לקב"ה וכך הם יהפכו לסגולה, כלומר, לאוצר מיוחד של הקב"ה, וכן לעם של כוהני האנושות ולעם קדוש.
משה חוזר אל העם עם דברי הקב"ה: " וַיָּבֹא מֹשֶׁה, וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי הָעָם; וַיָּשֶׂם לִפְנֵיהֶם, אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר צִוָּהוּ, יְהוָה" .לנוכח הדברים, תגובת העם: "וַיַּעֲנוּ כָל-הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ, כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה". משה חוזר אל הקב"ה: "וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת-דִּבְרֵי הָעָם, אֶל-יְהוָה." כלומר, כפי שנהוג בעולם המשפט: יש הצעה, יש קיבול ולפיכך נכרת חוזה, הסכם.
הקב"ה פונה אל משה שיכין את העם לקראת המעמד הנשגב: " וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵךְ אֶל-הָעָם, וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר; וְכִבְּסוּ, שִׂמְלֹתָם. וְהָיוּ נְכֹנִים, לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי: כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי, יֵרֵד יְהוָה לְעֵינֵי כָל-הָעָם–עַל-הַר סִינָי. "
ביום ו' בניסן עמדו בני ישראל מול הר סיני: "וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת-הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹהִים, מִן-הַמַּחֲנֶה; וַיִּתְיַצְּבוּ, בְּתַחְתִּית הָהָר". הר סיני התכסה בעשן: "וְהַר סִינַי, עָשַׁן כֻּלּוֹ, מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו יְהוָה, בָּאֵשׁ; וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן, וַיֶּחֱרַד כָּל-הָהָר מְאֹד. " קול שופר נשמע: "וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר, הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד " ומשה פונה לקב"ה: "מֹשֶׁה יְדַבֵּר, וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל". לאחר מכן הקב"ה החל במתן עשרת הדיברות.
בני ישראל שמעו את הקב"ה אומר את שתי הדיברות הראשונות. ברגע ששמעו הם התלוננו למשה שהם לא מסוגלים לעמוד בעוצמת הקול וביקשו ממנו לעלות להר סיני ולדבר עם הקב"ה: "כָל-הָעָם רֹאִים אֶת-הַקּוֹלֹת וְאֶת-הַלַּפִּידִם, וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר, וְאֶת-הָהָר, עָשֵׁן; וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ, וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק . וַיֹּאמְרוּ, אֶל-מֹשֶׁה, דַּבֵּר-אַתָּה עִמָּנוּ, וְנִשְׁמָעָה; וְאַל-יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים, פֶּן-נָמוּת. " משה עלה להר סיני. הוא עלה להר סיני לארבעים יום. משה התעכב בשש שעות וכתוצאה מכך הערב רב החטיא את עם ישראל עם חטא עגל הזהב. כשמשה ירד עם לוחות הברית וראה את עגל הזהב הוא שיבר את הלוחות ומאז ירדה שיכחה לעולם.
מהם המסרים בפרשה?
פרעה מלך מצרים חווה על בשרו את כל האותות והמופתים שעשה הקב"ה לבני ישראל במצרים ולמרות זאת נשאר בשלו, עקשן. פרעה חיפש איפה חוסר השלמות, כביכול, במכות מצרים. למשל, במכת דם, פרעה הביא את החרטומים שגם הפכו מים לדם, ולכן חשב לעצמו שזה נס יפה אבל לא מושלם. במכת דבר, הקב"ה הרג את רוב הבהמות של מצרים, אך השאיר את הסוסים של צבא מצרים, ולכן פרעה חשב שהקב"ה לא שולט לגמרי בטבע. לאחר מכת ברד, פרעה ראה שנשארה עוד צמחייה, ולכן חשב שגם כאן המופת אינו מושלם. לעומתו, יתרו רק שמע על כל אשר עשה הקב"ה לבני ישראל, והחליט שהוא מתגייר ומצטרף לעם ישראל. יתרו חיפש את האמת ומצא אותה היכן שפרעה פספס.
מה הכוונה?
לאחר מכת דבר, שבה הקב"ה המית את רוב הבהמות במצרים, הוא השאיר את הסוסים של צבא פרעה. מדוע? הקב"ה תכנן כך שהם יוכלו להמשיך ולרדוף את עם ישראל וכך יטביע אותם בים סוף. זאת מידה כנגד מידה על כך שפרעה ציווה להשליך את הבנים הזכרים ליאור כדי שיטבעו שם.
לאחר מכת ברד, הקב"ה השאיר צמחייה רכה לא מפני שאינו שולט בטבע באופן מושלם חס ושלום, אלא כדי שלאחר מכן תבוא מכת ארבה.
מכן אנו למדים שאדם שמעוניין למצוא את האמת, הוא יתאמץ וימצא אותה, בבחינת: "יגעת ומצאת, תאמין" ומי שלא מחפש את האמת, יישאר רק עם תירוצים.
התוכן מבוסס על השיעור מאת הרב יוסף מזרחי שליט"א.
הוספת תגובה