פרשת וישלח

הפרשה נפתחת בפסוק: "וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו, אֶל-עֵשָׂו אָחִיו, אַרְצָה שֵׂעִיר, שְׂדֵה אֱדוֹם. "

 הנושאים הנידונים בפרשת וישלח:

• ההכנות למפגש עם עשו
• יעקב נאבק במלאך
• המפגש בין יעקב לעשו
• מעשה דינה
• הקב"ה משנה את שמו של יעקב לישראל
• הולדת בנימין ופטירת רחל
• פטירת יצחק

• ההכנות למפגש עם עשו

יעקב שולח מלאכים אל עשו כדי שיאמרו לו שהוא בא כדי להתפייס עימו, לאחר שנטל ממנו את הברכות. יעקב ביקש מהם שיגידו לעשו שהברכות לא התקיימו בו, ולכן אין לו סיבה להמשיך לשנוא אותו מאחר והוא גר אצל לבן, כך שהוא לא נעשה "גביר לאחיך". הוא שמר תרי"ג מצוות ולא למד ממעשיו הרעים של לבן. כמו כן, יצחק בירך אותו בברכה "מטל השמיים ומשמני הארץ", אך יעקב זכה לצאן ובקר: "וַיְהִי-לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר, צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה".

המלאכים חזרו וסיפרו ליעקב שעשו עודנו בשנאתו כלפיו ויוצא נגדו עם אנשים: "בָּאנוּ אֶל-אָחִיךָ, אֶל-עֵשָׂו, וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ, וְאַרְבַּע-מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ." יעקב חשש מאוד: "וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד, וַיֵּצֶר לוֹ".

יעקב נערך למפגש עם עשו בשלוש דרכים:

• יעקב מחלק את האנשים שאיתו לשני מחנות, במקרה שמחנה אחד יותקף, האחר יוכל לברוח: "וַיֹּאמֶר, אִם-יָבוֹא עֵשָׂו אֶל-הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ–וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר, לִפְלֵיטָה."
• יעקב מתפלל לה': "הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי, מִיַּד עֵשָׂו:  כִּי-יָרֵא אָנֹכִי, אֹתוֹ–פֶּן-יָבוֹא וְהִכַּנִי, אֵם עַל-בָּנִים וְאַתָּה אָמַרְתָּ, הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ; וְשַׂמְתִּי אֶת-זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם, אֲשֶׁר לֹא-יִסָּפֵר מֵרֹב."
• יעקב שולח מתנות לעשו: עזים, תיישים, רחלים, אילים, גמלים, פרות, פרים, אתונות, ועיירים. כל עדר הוא סידר בנפרד עם שליח משלו וביקש שיהיה רווח בין כל עדר: "וַיִּתֵּן, בְּיַד-עֲבָדָיו, עֵדֶר עֵדֶר, לְבַדּוֹ; וַיֹּאמֶר אֶל-עֲבָדָיו, עִבְרוּ לְפָנַי, וְרֶוַח תָּשִׂימוּ, בֵּין עֵדֶר וּבֵין עֵדֶר" וביקש מכל שליח להגיד שזו מתנה מיעקב שיגיע עוד מעט לפגוש אותך: "מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה, לַאדֹנִי לְעֵשָׂו" כדי שעשו יראה שהוא מקבל הרבה מתנות, וכך קיווה יעקב זה יקטין את עוינותו כלפיו: "כִּי-אָמַר אֲכַפְּרָה פָנָיו, בַּמִּנְחָה הַהֹלֶכֶת לְפָנָי, וְאַחֲרֵי-כֵן אֶרְאֶה פָנָיו, אוּלַי יִשָּׂא פָנָי. "

• יעקב נאבק במלאך

יעקב קם בלילה והחל להעביר את כל משפחתו ורכושו את נהר יבוק. יעקב שכח פכים קטנים והלך להביאם ואז הופיע מלאך, שרו של עשו, שהחל להיאבק ביעקב במאבק שנמשך עד עלות השחר: "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב, לְבַדּוֹ; וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר." המלאך נוכח שהוא לא מצליח לנצח את יעקב והוא פגע ביעקב במפרק הירך: "וַיַּרְא, כִּי לֹא יָכֹל לוֹ, וַיִּגַּע, בְּכַף-יְרֵכוֹ; וַתֵּקַע כַּף-יֶרֶךְ יַעֲקֹב, בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ". המלאך ביקש מיעקב שישחרר אותו כי עלה השחר ועליו להגיד שירה ביום. יעקב השיב לו שהוא לא ישחרר אותו עד שהמלאך יודה שהברכות של יצחק הגיעו אליו ביושר ולא במרמה. המלאך השיב לו שהקב"ה עתיד להתגלות אליו בבית אל ולהחליף את שמו מיעקב לישראל, לברך את יעקב, ולא יאמר עוד שהברכות הגיעו אליו במרמה, אלא בשררה ובגילוי פנים. אז גם המלאך יהיה שם ויאשר שהברכות הגיעו אליו ביושר: "וַיֹּאמֶר, לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ–כִּי, אִם-יִשְׂרָאֵל:  כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱלֹהִים וְעִם-אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל." יעקב קרא למקום פניאל: "כִּי-רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל-פָּנִים, וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי. " כתוצאה מן המאבק במלאך, יעקב צלע: "וְהוּא צֹלֵעַ, עַל-יְרֵכוֹ. " השמש זרחה וריפאה את צליעתו.

זאת הסיבה שהקב"ה ציווה את בני ישראל במעמד הר סיני לא לאכול את גיד הנשה כדי שבני ישראל יזכרו את הנס שנעשה: "עַל-כֵּן לֹא-יֹאכְלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-גִּיד הַנָּשֶׁה, אֲשֶׁר עַל-כַּף הַיָּרֵךְ, עַד, הַיּוֹם הַזֶּה:  כִּי נָגַע בְּכַף-יֶרֶךְ יַעֲקֹב, בְּגִיד הַנָּשֶׁה."

• המפגש בין יעקב לעשו

יעקב רואה שעשו מתקדם לעברם. הוא מציב את השפחות וילדיהן ראשונות ולאחריהן את לאה וילדיה ולבסוף את רחל ויוסף. יעקב הלך בראש והשתחווה ארצה 7 פעמים עד שהגיע לעשו: "וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים, עַד-גִּשְׁתּוֹ עַד-אָחִיו." על פי ספר הזוהר הקב"ה נגלה ליעקב, כך שיעקב השתחווה לקב"ה ולא לעשו. יעקב התפלל שהמפגש עם עשו יעבור בשלום. עשו ראה שיעקב, כביכול, משתחווה לו, והתעוררו אצלו רחמים גדולים כלפיו עד שרץ אל יעקב חיבק ונישק אותו ושניהם בכו: "וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ, וַיִּפֹּל עַל-צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ; וַיִּבְכּוּ."

ראשונות השתחוו השפחות וילדיהן, לאחר מכן השתחוו לאה וילדיה, ולבסוף ניגשו יוסף ורחל להשתחוות לפני עשו. רש"י מסביר שהאימהות ניגשו לפני הבנים, אך מאחר שרחל הייתה יפת-תואר, יוסף ניגש לפניה כדי להסתירה מפני עשו. עשו פנה אל יעקב ושאל אותו מדוע כל המתנות הללו, ויעקב השיב: "לִמְצֹא-חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי". עשו ענה לו שיש לו הרבה ושישמור אותן לעצמו וגם התכוון שאת הברכות שקיבל מיצחק, ישמור לעצמו: "וַיֹּאמֶר עֵשָׂו, יֶשׁ-לִי רָב; אָחִי, יְהִי לְךָ אֲשֶׁר-לָךְ." למרות זאת יעקב הפציר בעשו שיקבל את המתנות משני טעמים, כפי שרש"י מסביר:

• פני עשו חשובים ליעקב כפני המלאך, שרו של עשו, שפגש בלילה: "כִּי עַל-כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ, כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים". יעקב הזכיר לעשו שהוא ראה את המלאך כדי שעשו יחשוב בליבו: אם יעקב ראה מלאך וניצל, אז מעכשיו אני לא יכול לנצחו.
• על כך שעשו מסכים למחול לו על עניין הברכות שיעקב לקח לעשו: "וַתִּרְצֵנִי."

לבסוף עשו הסכים לקחת את המתנות: "וַיִּפְצַר-בּוֹ, וַיִּקָּח".

עשו הציע ליעקב שהם ילכו יחד לשעיר ועשו יאט את קצב ההליכה בשבילו: "וַיֹּאמֶר, נִסְעָה וְנֵלֵכָה; וְאֵלְכָה, לְנֶגְדֶּךָ". יעקב השיב לו שהילדים רכים וגם הצאן והבקר צריכים ללכת בקצב איטי בלי שיזרזו אותם, כדי שהצאן לא ימות: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲדֹנִי יֹדֵעַ כִּי-הַיְלָדִים רַכִּים, וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר, עָלוֹת עָלָי; וּדְפָקוּם יוֹם אֶחָד, וָמֵתוּ כָּל-הַצֹּאן", ולכן אמר לעשו שהוא יתקדם ויעקב יגיע בהמשך. עשו הציע שחלק מאנשיו ילוו את יעקב, אך יעקב אמר לו שאין לו צורך בהם. כך עשו הלך לשעיר ונפרדו דרכיהם. יעקב המשיך עד סוכות והתגורר שם שנה וחצי: "וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה, וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת; וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת, עַל-כֵּן קָרָא שֵׁם-הַמָּקוֹם סֻכּוֹת. "

לאחר מכן יעקב הגיע לעיר שכם וקנה שם חלקת אדמה כדי שיוכל לבנות עליה מזבח ולפרסם את הנס שהקב"ה עשה לו וקרא למזבח: אל אלוהי ישראל: "וַיַּצֶּב-שָׁם, מִזְבֵּחַ; וַיִּקְרָא-לוֹ–אֵל, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל."

• מעשה דינה

דינה, בתו של יעקב מלאה, יצאה לראות את מנהגי בנות העיר שכם. שכם, בנו של חמור, שליט האזור, ראה אותה ואנס אותה: "וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן-חֲמוֹר, הַחִוִּי–נְשִׂיא הָאָרֶץ; וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ, וַיְעַנֶּהָ." הוא התאהב בה וניסה לשכנעה להינשא לו. הוא פנה אל אביו שיסייע בידו. יעקב שמע על דבר התועבה שנעשה בבתו ושתק עד אשר שבו בניו: "וְיַעֲקֹב שָׁמַע, כִּי טִמֵּא אֶת-דִּינָה בִתּוֹ, וּבָנָיו הָיוּ אֶת-מִקְנֵהוּ, בַּשָּׂדֶה; וְהֶחֱרִשׁ יַעֲקֹב, עַד-בֹּאָם. " חמור ושכם הגיעו לדבר עם יעקב ובמקביל בני יעקב שבו מן השדה, והדבר חרה להם מאוד: "וּבְנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ מִן-הַשָּׂדֶה, כְּשָׁמְעָם, וַיִּתְעַצְּבוּ הָאֲנָשִׁים, וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד:  כִּי-נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל, לִשְׁכַּב אֶת-בַּת-יַעֲקֹב, וְכֵן, לֹא יֵעָשֶׂה."

שכם פנה על יעקב ובניו וסיפר שבנו, חמור, מעוניין מאוד להינשא לדינה והוא מבקש שיתנו לו אותה לאישה ואף הציע להם שהם יתחתנו עם בנותיהם והם יתחתנו עם בנות יעקב ויקיימו ביניהם קשרי מסחר. שכם הציע להם לקבל על דינה כל סכום שירצו לקבוע בכתובה: "הַרְבּוּ עָלַי מְאֹד, מֹהַר וּמַתָּן, וְאֶתְּנָה, כַּאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלָי; וּתְנוּ-לִי אֶת-הַנַּעֲרָ, לְאִשָּׁה."

הדבר ששכם וחמור לא ידעו הוא שבעוון חטיפת דינה ומעשה גילוי העריות, הם וכל תושבי עירם חייבים מיתה על עצם המעשה ועל כך שאנשי העיר לא דנו אותו על המעשה שעשה. הם עברו על מצוות בני נח.

בני יעקב השיבו לו שהם לא יכולים לתת לו את דינה עד אשר כל תושבי שכם יעברו ברית מילה כי זה בושה עבורם לתת את אחותם לאדם שהוא ערל:  "וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם, לֹא נוּכַל לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר הַזֶּה–לָתֵת אֶת-אֲחֹתֵנוּ, לְאִישׁ אֲשֶׁר-לוֹ עָרְלָה:  כִּי-חֶרְפָּה הִוא, לָנוּ. " בני יעקב התנו שאם שכם, חמור ותושבי העיר יעברו ברית מילה, הם יסכימו על נישואין ביניהם לבין תושבי העיר. במידה והם לא יקבלו את ההצעה, יעקב ובניו ימשיכו בדרכם. שכם וחמור קיבלו את דבריהם ופנו לשכנע את תושבי עירם, שהסכימו לעבור ברית מילה.

ביום השלישי לברית המילה של תושבי העיר, כשהאנשים כבר חלשים מהכאבים, נכנסו שמעון ולוי לעיר והרגו את כל הזכרים בעיר: "וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים, וַיִּקְחוּ שְׁנֵי-בְנֵי-יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ, וַיָּבֹאוּ עַל-הָעִיר, בֶּטַח; וַיַּהַרְגוּ, כָּל-זָכָר וְאֶת-חֲמוֹר וְאֶת-שְׁכֶם בְּנוֹ, הָרְגוּ לְפִי-חָרֶב; וַיִּקְחוּ אֶת-דִּינָה מִבֵּית שְׁכֶם, וַיֵּצֵאוּ." לאחר מכן הגיעו שאר בני יעקב אל העיר ועל פי דין לקחו את נשותיהם, ילדיהם ושאר רכושם.

יעקב פנה אל שמעון ואל לוי ואמר להם שהם מסכנים אותו מאחר והם מעט ותושבי האזור רבים ויכולים להורגם, אך הם השיבו לו: "וַיֹּאמְרוּ:  הַכְזוֹנָה, יַעֲשֶׂה אֶת-אֲחוֹתֵנוּ."

הקב"ה פנה אל יעקב ואמר לו שצרת דינה באה עליו מאחר והוא לא קיים את נדרו בזמן, ועליו לעשות מזבח בבית אל: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-יַעֲקֹב, קוּם עֲלֵה בֵית-אֵל וְשֶׁב-שָׁם; וַעֲשֵׂה-שָׁם מִזְבֵּחַ–לָאֵל הַנִּרְאֶה אֵלֶיךָ, בְּבָרְחֲךָ מִפְּנֵי עֵשָׂו אָחִיךָ."

יעקב פנה אל כל בני ביתו וביקש מהם שיביאו לו את כל הדברים הקשורים לעבודה זרה שהם הביאו איתם מאנשי שכם כדי שהוא יקבור את זה באדמה. לאחר מכן יעקב ומשפחתו המשיכו לבית אל. הקב"ה הפיל פחד על הערים שבסביבה כדי שלא יפגעו בהם: "וַיִּסָּעוּ; וַיְהִי חִתַּת אֱלֹהִים, עַל-הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיהֶם, וְלֹא רָדְפוּ, אַחֲרֵי בְּנֵי יַעֲקֹב. " יעקב הקים מזבח בבית אל: "וַיִּבֶן שָׁם, מִזְבֵּחַ, וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם, אֵל בֵּית-אֵל:  כִּי שָׁם, נִגְלוּ אֵלָיו הָאֱלֹהִים, בְּבָרְחוֹ, מִפְּנֵי אָחִיו. " הפרשה מספרת כי דבורה המינקת של רבקה נפטרה ונקברה שם.

• הקב"ה משנה את שמו של יעקב לישראל

הקב"ה נגלה אל יעקב: "וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל-יַעֲקֹב עוֹד, בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם; וַיְבָרֶךְ, אֹתוֹ וַיֹּאמֶר-לוֹ אֱלֹהִים, שִׁמְךָ יַעֲקֹב:  לֹא-יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב, כִּי אִם-יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ, וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ, יִשְׂרָאֵל" והוסיף: "וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים אֲנִי אֵל שַׁדַּי, פְּרֵה וּרְבֵה–גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם, יִהְיֶה מִמֶּךָּ; וּמְלָכִים, מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ." לסיום הקב"ה מבטיח את ארץ ישראל ליעקב ולזרעו אחריו: "וְאֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק–לְךָ אֶתְּנֶנָּה; וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ, אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ." יעקב מקים מצבה וקורא למקום: בית אל: "וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶת-שֵׁם הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ שָׁם אֱלֹהִים–בֵּית-אֵל. "

• הולדת בנימין ופטירת רחל

יעקב ומשפחתו המשיכו מבית אל לכיוון אפרת. בדרך רחל ילדה בלידה קשה שתי בנות ובן: "וַתֵּלֶד רָחֵל, וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ, בְּלִדְתָּהּ; וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל-תִּירְאִי, כִּי-גַם-זֶה לָךְ בֵּן וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ, כִּי מֵתָה, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, בֶּן-אוֹנִי; וְאָבִיו, קָרָא-לוֹ בִנְיָמִין. "

יעקב קבר את רחל על הדרך: "וַתָּמָת, רָחֵל; וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה, הִוא בֵּית לָחֶם" והציב מצבה: "וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה, עַל-קְבֻרָתָהּ–הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת-רָחֵל, עַד-הַיּוֹם. "

רש"י מפרש שלאחר פטירת רחל, יעקב העביר את מיטתו, שהייתה באופן קבוע באוהל רחל, אל אוהל בלהה, שפחת רחל. ראובן, בן לאה, אמר איך ייתכן ששפחת רחל יותר חשובה מלאה אימו, ולכן הלך והעביר את מיטת יעקב אל אוהל לאה. הדבר נחשב כמעשה חמור ביותר עד כדי כך שנחשב לראובן כאילו הוא שכב עם בלהה: "וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת-בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו, וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל".

התורה מסכמת שעכשיו, לאחר לידת בנימין, נולדו ליעקב בסה"כ 12 בנים: "וַיִּהְיוּ בְנֵי-יַעֲקֹב, שְׁנֵים עָשָׂר" על פי הפירוט הבא:

לאה – ראובן, שמעון, לוי, יהודה, יששכר וזבולון.

רחל – יוסף ובנימין.

בלהה (שפחת רחל) – דן ונפתלי.

זלפה (שפחת לאה) – גד ואשר.

• פטירת יצחק

יעקב המשיך אל אביו יצחק שבקרית ארבע: "וַיָּבֹא יַעֲקֹב אֶל-יִצְחָק אָבִיו, מַמְרֵא קִרְיַת הָאַרְבַּע–הִוא חֶבְרוֹן, אֲשֶׁר-גָּר-שָׁם אַבְרָהָם וְיִצְחָק". הם חיו ביחד עוד 22 שנה עד שיצחק נפטר מן העולם בגיל 180 ויעקב ועשו קברו אותו במערת המכפלה: "וַיִּהְיוּ, יְמֵי יִצְחָק–מְאַת שָׁנָה, וּשְׁמֹנִים שָׁנָה וַיִּגְוַע יִצְחָק וַיָּמָת וַיֵּאָסֶף אֶל-עַמָּיו, זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים; וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ, עֵשָׂו וְיַעֲקֹב בָּנָיו. "

לאחר מכן מסופר כי עשו לקח את כל משפחתו ורכושו מאחר שהארץ לא הספיקה מבחינת המרעה לצאן של יעקב ועשו ביחד: "וַיִּקַּח עֵשָׂו אֶת-נָשָׁיו וְאֶת-בָּנָיו וְאֶת-בְּנֹתָיו, וְאֶת-כָּל-נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ, וְאֶת-מִקְנֵהוּ וְאֶת-כָּל-בְּהֶמְתּוֹ וְאֵת כָּל-קִנְיָנוֹ, אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וַיֵּלֶךְ אֶל-אֶרֶץ, מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו כִּי-הָיָה רְכוּשָׁם רָב, מִשֶּׁבֶת יַחְדָּו; וְלֹא יָכְלָה אֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם, לָשֵׂאת אֹתָם–מִפְּנֵי, מִקְנֵיהֶם". עשו הלך והתיישב בהר שעיר: "וַיֵּשֶׁב עֵשָׂו בְּהַר שֵׂעִיר, עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם. "

מהם המסרים בפרשה?

• כי במקלי עברתי את הירדן הזה. אומרים על דרך המוסר שמי שֶּׁמֵּקֵל תמיד, "עברתי" יכול לעבור על איסורים.
• הצילני נא מיד אחי מיד עשו. הגויים באים לפעמים על ישראל בדרך טובה שנתדבק בהם ולהיות כמוהם, ולפעמים הם באים בכח ובאכזריות, וזה שהתפלל יעקב הצילני מיד אחי פירוש כשבא בדרך טובה שנוהג כמו אח ורע, ומיד עשופירוש כשבא בזרוע ובכח.
• כתוב בזוהר שהמתפלל צריך מה שיותר לפרט את העניין, והראיה שיעקב פירט מיד אחי מיד עשו. אפילו שהקב"ה יודע את הכל, צריכים לפרט.
• ואתה אמרת היטב איטיב עמך . הדרך היא כששואלים לאיש מה שלומך הוא עונה ברוך ה' טוב לי, וכשאומר כך, אומר הקב"ה: אם אתה שמח בחלקך ואין לך טענות עליי גם אני איטיב עמך. אני אוסיף לך עוד טובות, וזה הוא איטיב.אם אתה אומר טוב לי, מוסיף לך ה קב"ה עוד טוב.
• כתובורוח תשימו בין עדר ובין עדר. מפרש רש"י כדי להשביע עינו של אתו רשע שיחשוב שזו מתנה גדולה, אומר רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל וכי מה יש בין עדר לעדר הבל ורוח, ללמד לנו מה זה עולם הזה הבל ורעות רוח.
• חז"ל אומריםשלש מקומות אין הגויים יכולים לטעון ששייך להם, חברון מפני שאברהם שילם על זה בכסף מלא, שכם קנה יעקב במאה קשיטה, מקום המקדש קנה דוד מארונה היבוסי בשש מאות שקל.

כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו:

 עץ חיים היא למחזיקים בה, ותומכיה מאושר 

דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום

אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד

– טעמו וראו כי טוב ה'—