הפרשה נפתחת בפסוקים: "וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵל׃ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם בֶּן־מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם לֹא־אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא וַיהוָה אָמַר אֵלַי לֹא תַעֲבֹר אֶת־הַיַּרְדֵּן הַזֶּה׃ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא ׀ עֹבֵר לְפָנֶיךָ הוּא־יַשְׁמִיד אֶת־הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלְּפָנֶיךָ וִירִשְׁתָּם יְהוֹשֻׁעַ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה׃."
הפרשה מתרחשת בתאריך ז' באדר – יומו האחרון בחייו של משה רבינו.
הנושאים הנידונים בפרשת וילך:
- יהושע בן נון מקבל את הנהגת העם
- חיזוק העם בביטחון בה'
- משה מחזק את יהושע וכותב את התורה
- מצוות הקהל
- נבואה לעתיד לבוא
- שירת האזינו
- הנחת ספר התורה לצד ארון הברית
- יהושע בן נון מקבל את הנהגת העם
משה רבינו בן 120 וביומו האחרון הוא נפרד מבני ישראל ואומר להם שהוא לא יכול לעבור את הירדן כפי שהקב"ה גזר עליו: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם בֶּן־מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם לֹא־אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא וַיהוָה אָמַר אֵלַי לֹא תַעֲבֹר אֶת־הַיַּרְדֵּן הַזֶּה". משה מחזק אותם שלא ידאגו מאחר שהקב"ה ימשיך ללוות אותם באמצעות מחליפו יהושע בן נון, ישמיד את העמים שבארץ וינחיל להם אותה: "יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא ׀ עֹבֵר לְפָנֶיךָ הוּא־יַשְׁמִיד אֶת־הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלְּפָנֶיךָ וִירִשְׁתָּם יְהוֹשֻׁעַ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה׃".
רש"י מפרש את אָנֹכִי הַיּוֹם כך: ביום זה (ז' באדר) נולדתי וביום זה אמות.
- חיזוק העם בביטחון בה'
משה מחזק את העם ואומר להם שכפי שה' נתן בידם את מלכי האמורי סיחון ועוג: "וְעָשָׂה יְהוָה לָהֶם כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְסִיחוֹן וּלְעוֹג מַלְכֵי הָאֱמֹרִי וּלְאַרְצָם אֲשֶׁר הִשְׁמִיד אֹתָם׃ וּנְתָנָם יְהוָה לִפְנֵיכֶם", כך הוא ייתן להם לרשת את הארץ וישמור עליהם: "חִזְקוּ וְאִמְצוּ אַל־תִּירְאוּ וְאַל־תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם כִּי ׀ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא הַהֹלֵךְ עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ׃". על בני ישראל מוטלת החובה להשמידם ולנתץ את כל העבודה הזרה שלהם: "וַעֲשִׂיתֶם לָהֶם כְּכָל־הַמִּצְוָה אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם׃".
- משה מחזק את יהושע וכותב את התורה
משה קרא ליהושע בן נון וחיזק אותו לעיני כל בני ישראל: "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל־יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת־הָעָם הַזֶּה אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם וְאַתָּה תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם׃". באופן אישי יותר, משה אומר לו שהקב"ה ילווה אותו באופן אישי ושלא יחשוש משום דבר: "וַיהוָה הוּא ׀ הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ לֹא תִירָא וְלֹא תֵחָת׃".
לאחר מכן משה כתב את התורה ומסרה לשבט לוי: "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת־הַתּוֹרָה הַזֹּאת וַיִּתְּנָהּ אֶל־הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי הַנֹּשְׂאִים אֶת־אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה וְאֶל־כָּל־זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל׃". שאר השבטים ראו זאת וביקשו העתק ומשה כתב גם להם. סה"כ משה כתב 13 ספרי תורה ביום אחד שזהו דבר בלתי נתפש וזה נעשה, כמובן, בדרך נס. רק לשבר את האוזן: לסופר סת"ם לוקח פרק זמן של כשנה אחת לכתוב ספר תורה אחד, ואילו משה כתב 13 ספרי תורה ביום אחד!
- מצוות הקהל
משה מוסר את המצווה הציבורית האחרונה בתורה שהיא מצוות הקהל:
- מועד קיום המצווה: בכל חג סוכות לאחר שנת שמיטה, כלומר, לאחר כל שבע שנים, כל בני ישראל יאספו: "וַיְצַו מֹשֶׁה אוֹתָם לֵאמֹר מִקֵּץ ׀ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת׃".
- מיקום: בבית המקדש: "בְּבוֹא כָל־יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת־פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר".
- אופן ביצוע המצווה: קריאת התורה לכל בני ישראל: "תִּקְרָא אֶת־הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל־יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם׃".
- המשתתפים בקיום המצווה: כולם: "הַקְהֵל אֶת־הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ".
- מטרת קיום המצווה: הקראת התורה בציבור לצורך העברתה מדור לדור: "לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת־יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת־כָּל־דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת׃ וּבְנֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא־יָדְעוּ יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ לְיִרְאָה אֶת־יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם כָּל־הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל־הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת־הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ׃".
- נבואה לעתיד לבוא
הקב"ה פנה אל משה ואמר לו שהוא עומד להיפטר מן העולם, ולכן ביקש שיבוא עם יהושע אל אוהל מועד: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת קְרָא אֶת־יְהוֹשֻׁעַ וְהִתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד וַאֲצַוֶּנּוּ וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ וַיִּתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד׃", ושם מסר להם שלעתיד לבוא יהיה לעם ישראל שפע גדול, הם ישכחו שזה הגיע מהקב"ה ויתחילו לעבוד עבודה זרה: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם־אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה ׀ אַחֲרֵי ׀ אֱלֹהֵי נֵכַר־הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא־שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת־בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ׃." כתוצאה מהפרת הברית עם ה', הם יענשו בחומרה: "וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם־הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי־אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה׃", לא יעזרו להם התפילות והתחנונים: "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל־הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל־אֱלֹהִים אֲחֵרִים׃" . כדי למנוע מצב זה, הקב"ה ביקש ממשה ויהושע להזהיר את בני ישראל כבר עכשיו וזאת באמצעות כתיבת שירה, שבה יצוינו כל העונשים שיגיעו בעקבות הפרת ההסכם: "וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת־הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה־לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל׃".
- שירת האזינו
הקב"ה ממשיך ואומר שכאשר בני ישראל יכנסו לארץ ויזכו לשפע גדול הם ישכחו מי נתן להם אותו ויתחילו לעבוד עבודה זרה: "כִּי־אֲבִיאֶנּוּ אֶל־הָאֲדָמָה ׀ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָיו זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ וְאָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן וּפָנָה אֶל־אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבָדוּם וְנִאֲצוּנִי וְהֵפֵר אֶת־בְּרִיתִי׃". השירה שמשה נתבקש לכתוב נועדה לשמש עדות לכך שכשיגיעו המכות והעונשים, בני ישראל לא יוכלו לבוא בטענות שלא הזהירו אותם מראש על כך כי הקב"ה מכיר את טבע האדם, ולכן כבר מראש הכניס אזהרות בשירה זו: "וְהָיָה כִּי־תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ כִּי יָדַעְתִּי אֶת־יִצְרוֹ אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבָּעְתִּי׃". משה כתב את השירה ולימד את בני ישראל לשיר אותה: "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת־הַשִּׁירָה הַזֹּאת בַּיּוֹם הַהוּא וַיְלַמְּדָהּ אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃" (שירה זו תופיע בפרשה הבאה).
הקב"ה חיזק בעצמו את יהושע בן נון על כך שהוא עתיד להנחיל לבני ישראל את ארץ ישראל ושהוא ילווה אותו בשליחותו: "וַיְצַו אֶת־יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן וַיֹּאמֶר חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבִיא אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּעְתִּי לָהֶם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִמָּךְ׃".
- הנחת ספר התורה לצד ארון הברית
משה מצווה את שבט לוי להניח את ספר התורה שכתב לצד ארון הברית כדי שהוא ישמש המקור לשאר ספרי התורה שעתידים להיכתב: "וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת־הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית־יְהוָה לֵאמֹר׃ לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית־יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְהָיָה־שָׁם בְּךָ לְעֵד׃". משה מבקש מכל בני ישראל להתקבץ כי הוא יודע שכפי שבחייו הם ירדו מן הדרך, אז על אחת כמה וכמה לעתיד לבוא הם יעזבו את התורה והמצוות ויענשו על כך בחומרה: "כִּי יָדַעְתִּי אַחֲרֵי מוֹתִי כִּי־הַשְׁחֵת תַּשְׁחִתוּן וְסַרְתֶּם מִן־הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים כִּי־תַעֲשׂוּ אֶת־הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה לְהַכְעִיסוֹ בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם׃", ולכן הוא מקריא להם את השירה הזאת: "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה בְּאָזְנֵי כָּל־קְהַל יִשְׂרָאֵל אֶת־דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת עַד תֻּמָּם׃" בפני השמים והארץ המשמשים עדים: "וְאָעִידָה בָּם אֶת־הַשָּׁמַיִם וְאֶת־הָאָרֶץ׃".
מהם המסרים בפרשה?
- במצוות הקהל כתוב "אנשים נשים וטף", ראשי תיבות: טנא.
טנא בגימטריה 60.
גם ברכת כהנים מורכבת מ- 60 אותיות.
גם ששה סדרי משנה הם 60 מסכתות.
בגלל זה רצה ה' שיבואו כולם: אנשים נשים וטף שתחול הברכה וקדושת התורה על כולם (בן איש חי).
- חז"ל אומרים שמותר למכור ספר תורה כדי לשאת אישה.
המצווה הראשונה בתורה היא לשאת אישה.
המצווה האחרונה בתורה היא כתיבת ספר תורה.
יש ביניהם קשר (מאורה של תורה).
רך שאדם רוצה לילך בה מוליכים אותו
בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכים אותו
בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכים אותו
בדרך בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכים אותו
כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו:
עץ חיים היא למחזיקים בה, ותומכיה מאושר
דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום
אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד
טעמו וראו כי טוב ה'
הוספת תגובה