פרשת ויחי

הפרשה נפתחת בפסוק: "וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיְהִי יְמֵי־יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיָּיו שֶׁבַע שָׁנִים וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה׃".

"ויחי "בגימטריה 34 שעיקר חייו של יעקב היה כשהיה יחד עם יוסף, 17 שנים לפני שמכרוהו, ובמצרים עוד 17 שנים, ביחד 34 וזהו גימטריה ויחי.

פרשת ויחי היא הפרשה האחרונה בחומש בראשית.

הנושאים הנידונים בפרשת ויחי:

• יעקב מברך את בניו של יוסף
• יעקב מברך את בניו
• פטירת יעקב וקבורתו
• פטירת יוסף

• יעקב מברך את בניו של יוסף

יעקב חי במצרים שבע עשרה שנה ועמד להסתלק מן העולם. הוא קרא ליוסף וביקש ממנו שידאג לקבורתו עם אבותיו במערת המכפלה: "וַיִּקְרְבוּ יְמֵי־יִשְׂרָאֵל לָמוּת וַיִּקְרָא ׀ לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם־נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ שִׂים־נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל־נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם׃ וְשָׁכַבְתִּי עִם־אֲבֹתַי וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם". יוסף נשבע ליעקב שכך יהיה: "וַיֹּאמַר אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ׃ וַיֹּאמֶר הִשָּׁבְעָה לִי וַיִּשָּׁבַע לוֹ".  לאות תודה יעקב השתחווה אל השכינה הנמצאת בראש המיטה: "וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל־רֹאשׁ הַמִּטָּה׃".

נמסר ליוסף שיעקב חלה: "וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף הִנֵּה אָבִיךָ חֹלֶה", ויוסף לקח את שני בניו כדי שיקבלו ברכה מיעקב: "וַיִּקַּח אֶת־שְׁנֵי בָנָיו עִמּוֹ אֶת־מְנַשֶּׁה וְאֶת־אֶפְרָיִם׃". יעקב סיפר ליוסף שהקב"ה התגלה אליו בעיר לוז ובירך אותו שייוולדו לו עוד שני ילדים, וכן שהוא נותן לו ולזרעו את ארץ כנען לעולם: "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל־יוֹסֵף אֵל שַׁדַּי נִרְאָה־אֵלַי בְּלוּז בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיְבָרֶךְ אֹתִי׃ וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנְנִי מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ וּנְתַתִּיךָ לִקְהַל עַמִּים וְנָתַתִּי אֶת־הָאָרֶץ הַזֹּאת לְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲחֻזַּת עוֹלָם׃". יעקב אמר לו שהילדים שנולדו ליוסף עד בואו לארץ כנען נחשבים כילדי יעקב: "וְעַתָּה שְׁנֵי־בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד־בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי־הֵם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ־לִי׃", ואם יוולדו ליוסף בנים נוספים, הם יחשבו כבניו של יוסף.

יעקב ביקש מיוסף שלא יכעס עליו על כך שקבר את רחל, אימו, בדרך מאחר ועשה את רצון הקב"ה כדי שרחל תתפלל על בני ישראל בשעה שייצאו לגלות: "וַאֲנִי ׀ בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ בְּעוֹד כִּבְרַת־אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת הִוא בֵּית לָחֶם׃".

לעת זקנה ראייתו של יעקב נחלשה: "וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן לֹא יוּכַל לִרְאוֹת וַיַּגֵּשׁ אֹתָם אֵלָיו וַיִּשַּׁק לָהֶם וַיְחַבֵּק לָהֶם׃". יעקב חיבק ונישק את אפרים ומנשה ואמר ליוסף שהוא לא חשב שיזכה לראות את יוסף, ואילו הקב"ה עשה לו נס והוא זכה גם לראות את יוסף וגם לראות את בני יוסף: "וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל־יוֹסֵף רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי וְהִנֵּה הֶרְאָה אֹתִי אֱלֹהִים גַּם אֶת־זַרְעֶךָ׃".

יוסף הציב את מנשה הבן הבכור מול יד ימין של יעקב, ואת אפרים הבן הצעיר מול יד שמאל של יעקב כדי שהבן הבכור יקבל את הברכה החשובה יותר, שאותה נותנים ביד ימין: "וַיִּקַּח יוֹסֵף אֶת־שְׁנֵיהֶם אֶת־אֶפְרַיִם בִּימִינוֹ מִשְּׂמֹאל יִשְׂרָאֵל וְאֶת־מְנַשֶּׁה בִשְׂמֹאלוֹ מִימִין יִשְׂרָאֵל וַיַּגֵּשׁ אֵלָיו׃". יעקב שיכל את ידיו, כך שאת יד ימין הניח על ראשו של מנשה ואת יד שמאל על ראשו של אפרים: "וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת־יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל־רֹאשׁ אֶפְרַיִם וְהוּא הַצָּעִיר וְאֶת־שְׂמֹאלוֹ עַל־רֹאשׁ מְנַשֶּׁה שִׂכֵּל אֶת־יָדָיו כִּי מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר׃". יעקב בירך את בני יוסף: "הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל־רָע יְבָרֵךְ אֶת־הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ׃". יוסף ראה זאת ואמר ליעקב שמנשה הוא הבכור, ועל כן יד ימין צריכה להיות עליו: "וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל־אָבִיו לֹא־כֵן אָבִי כִּי־זֶה הַבְּכֹר שִׂים יְמִינְךָ עַל־רֹאשׁוֹ׃", אך יעקב השיב לו שהוא פועל על פי רוח הקודש: "וַיְמָאֵן אָבִיו וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי" ושניהם יגדלו, אמנם מהבן הבכור, מנשה, עתיד לצאת גדעון, שהקב"ה יעשה לו נס  כשיעמיד חמה בגבעון  וירח בעמק איילון: "גַּם־הוּא יִהְיֶה־לְּעָם וְגַם־הוּא יִגְדָּל" , אך אפרים יהיה חשוב יותר: "וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא־הַגּוֹיִם׃". מאפרים עתיד לצאת יהושוע בן נון, שינחיל את הארץ לאחר פטירת משה רבינו.

מעבר לכך, הברכה שיעקב בירך את בני יוסף היא חשובה עד כדי כך שבכל ערב שבת כאשר האבא מברך את בניו הוא אומר: "יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה".

יעקב אמר ליוסף  שכשם שיוסף יטרח לקבור את יעקב במערת המכפלה, כך יעקב נותן לו את העיר שכם כדי שלאחר פטירת יוסף הוא יבקש להיקבר שם: "אֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל־אַחֶיךָ אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי׃".

"ומולדתך אשר הולדת אחריהם לך יהי". פירש רש"י אם תוליד, והרמב"ן אומר שדיבור של צדיק לא הולך לאיבוד, ואכן הוליד יוסף אחרי מנשה ואפרים עוד צאצאים, רק שלא נזכרו בתורה.

• יעקב מברך את בניו

יעקב הרגיש שהוא עומד להיפטר מן העולם וקרא אל בניו: "הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב וְשִׁמְעוּ אֶל־יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם׃".

ראובן – הבן הבכור פעל בחיפזון כאשר העביר את מיטת יעקב מאוהל בלהה אל אוהל לאה, אימו, וכך הפסיד את הבכורה, את המלכות ואת הכהונה: "רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז׃ פַּחַז כַּמַּיִם אַל־תּוֹתַר כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה׃".

שמעון ולוי – בשעת כעסם הם הרגו את אנשי שכם ורצו לפגוע ביוסף, המכונה שור. על כן שבט לוי יפוזר בערים שונות בארץ: "שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם׃ בְּסֹדָם אַל־תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל־תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ־שׁוֹר׃ אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל׃".

יהודה – מקבל את המלכות מאחר והציל את יוסף והודה על טעותו בעניין תמר. מיהודה ייצא דוד המלך ובנו שלמה המלך והמלכות תימשך עד בוא המשיח. יהודה יתברך בשפע של יין עד שניתן יהיה לכבס ביין מרוב שפע, וכן משפע החלב עד ששיני האנשים ילבינו: "יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ יִשְׁתַּחֲוּוּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ׃ גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ׃ לֹא־יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי־יָבֹא שילה [שִׁילוֹ] וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים׃ אֹסְרִי לַגֶּפֶן עירה [עִירוֹ] וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם־עֲנָבִים סותה [סוּתוֹ׃] חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וּלְבֶן־שִׁנַּיִם מֵחָלָב׃".

זבולון – בורך שישכון לאורך חוף הים ויצליח במסחר וכך יוכל לתמוך ביששכר, הלומד תורה: "זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן וְהוּא לְחוֹף אֳנִיּוֹת וְיַרְכָתוֹ עַל־צִידֹן׃".

יששכר –  בורך שיהיה כמו חמור בעל עצמות חזקות, המסוגל לשאת עול תורה ולפסוק הלכות לכל ישראל: "יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם׃ וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב וְאֶת־הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל וַיְהִי לְמַס־עֹבֵד׃".

דן – בורך שינקום בפלשתים וממנו ייצא שמשון הגיבור. יעקב התפלל ששמשון יצליח להפיל על הפלשתים את הבית שבו היה קשור: "דָּן יָדִין עַמּוֹ כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל׃ יְהִי־דָן נָחָשׁ עֲלֵי־דֶרֶךְ שְׁפִיפֹן עֲלֵי־אֹרַח הַנֹּשֵׁךְ עִקְּבֵי־סוּס וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר׃ לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָה׃".

גד – בורך שהגדודים משבטו ייצאו להילחם וכולם יחזרו בשלום לנחלתם בעבר הירדן, מתואר כגיבור מלחמה : "גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ וְהוּא יָגֻד עָקֵב׃".

אשר – בורך שיהיו זיתים רבים בנחלתו ושנחלתו תצמיח מטעמים: "מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ וְהוּא יִתֵּן מַעֲדַנֵּי־מֶלֶךְ׃".

נפתלי – בורך שהפירות שבנחלתו יומתקו במהירות כמו ריצתה של האיילה, וכל מי שיאכל אותם ישבח את הקב"ה. בנוסף בורכו אנשיו בזריזות: "נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה הַנֹּתֵן אִמְרֵי־שָׁפֶר׃."

יוסף – בורך שלא תשלוט בו העין הרע מאחר שיוסף שמר על עיניו ולא הביט בבנות מצרים  שהלכו על החומה כדי להביט ביוסף: "בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי־עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי־שׁוּר׃". לא מעט ניסו לפגוע ביוסף, אך הוא ניצב איתן מולם: "וַיְמָרֲרֻהוּ וָרֹבּוּ וַיִּשְׂטְמֻהוּ בַּעֲלֵי חִצִּים׃ וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ". יוסף קיבל תכשיטי זהב כשהפך למשנה למלך מצרים, וכן זכה לפרנס את אביו במצרים: "וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל׃".  יוסף שעמד בניסיון אשת פוטיפר דבק בקב"ה וזכה לברכות של שפע וילודה. הברכות שקיבל יעקב גדולות מאלו שקיבל יצחק, ויוסף יזכה להן: "מֵאֵל אָבִיךָ וְיַעְזְרֶךָּ וְאֵת שַׁדַּי וִיבָרְכֶךָּ בִּרְכֹת שָׁמַיִם מֵעָל בִּרְכֹת תְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָחַם׃ בִּרְכֹת אָבִיךָ גָּבְרוּ עַל־בִּרְכֹת הוֹרַי עַד־תַּאֲוַת גִּבְעֹת עוֹלָם תִּהְיֶין לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו׃."

בנימין – בורך שיטרוף את אויביו כמו זאב, ושייצאו ממנו שאול ובהמשך בגלות בבל ייצאו ממנו מרדכי ואסתר: "בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל׃".

לסיום יעקב בירך גם את בניו שבתחילה הוכיח: "כָּל־אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר וְזֹאת אֲשֶׁר־דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם׃".

• פטירת יעקב וקבורתו

יעקב סיים לברך את בניו וביקש שיקברוהו במערת המכפלה, בה קבורים אברהם ושרה, יצחק ורבקה, ושם יעקב קבר את לאה: "וַיְצַו אוֹתָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֲנִי נֶאֱסָף אֶל־עַמִּי קִבְרוּ אֹתִי אֶל־אֲבֹתָי אֶל־הַמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה עֶפְרוֹן הַחִתִּי׃ בַּמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי־מַמְרֵא בְּאֶרֶץ כְּנָעַן אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת־הַשָּׂדֶה מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי לַאֲחֻזַּת־קָבֶר׃ שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת־אַבְרָהָם וְאֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת־יִצְחָק וְאֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ וְשָׁמָּה קָבַרְתִּי אֶת־לֵאָה׃". לאחר בקשתו, יעקב נפטר: "וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוֺּת אֶת־בָּנָיו וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל־הַמִּטָּה וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל־עַמָּיו׃".

יוסף בכה ונישק את יעקב וביקש מרופאיו להכין מרקחת בשמים לשימור הגופה עד שתיקבר וכך עשו: "וַיְצַו יוֹסֵף אֶת־עֲבָדָיו אֶת־הָרֹפְאִים לַחֲנֹט אֶת־אָבִיו וַיַּחַנְטוּ הָרֹפְאִים אֶת־יִשְׂרָאֵל׃". חלפו 40 ימים לשימור הגופה. לאחר מכן התאבלו עליו המצרים 30 ימים נוספים על כך שבזכות יעקב פסק הרעב במצרים לאחר שנתיים במקום לאחר שבע שנים: "וַיִּבְכּוּ אֹתוֹ מִצְרַיִם שִׁבְעִים יוֹם׃".

לאחר מכן יוסף פנה אל עבדי פרעה שיבקשו מפרעה לאפשר ליוסף לקבור את יעקב במערת המכפלה. יוסף אמר להם שהוא נשבע ליעקב שהוא יקבור אותו במערת המכפלה ושהוא לא יכול להפר את שבועתו. יוסף הניח שפרעה יתנגד לכך ויבקש ממנו להתיר את שבועתו.

הגמרא מספרת שפרעה ידע 70 שפות ואם היה אדם במצרים שהיה מראה שהוא יודע יותר שפות מפרעה, אז פרעה היו מודח. יום לפני שהוציאו את יוסף מן הבור, הקב"ה שלח מלאך שילמד את יוסף 70 שפות מלבד לשון הקודש. באותה תקופה פרעה היה יושב על כס המלכות בגובה של 70 מדרגות. כאשר הגיע אדם לשוחח עם פרעה, פרעה היה פונה אליו בשפה מסוימת ואם הוא ידע אותה, היה רשאי לעלות מדרגה. כמספר השפות שהאדם ידע, כך הורשה לעלות במדרגות. יוסף ידע 70 שפות וכך עלה ודיבר עם פרעה. יוסף פנה אל פרעה בלשון הקודש, אך פרעה לא הבינה, ולכן חשש מיוסף שידיח אותו. פרעה השביע את יוסף שלא יספר שהוא יודע יותר שפות מפרעה ובתמורה ייתן לו לשלוט במצרים. פרעה אמר ליוסף שרק את כיסא המלך והכבוד הנילווה לכך הוא שומר לעצמו. יוסף נשבע. כעת כשפרעה ביקש מיוסף להפר את השבועה ליעקב, יוסף התנגד ואמר לעבדי פרעה שילחשו באוזנו: "וַיַּעַבְרוּ יְמֵי בְכִיתוֹ וַיְדַבֵּר יוֹסֵף אֶל־בֵּית פַּרְעֹה לֵאמֹר אִם־נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֵיכֶם דַּבְּרוּ־נָא בְּאָזְנֵי פַרְעֹה לֵאמֹר׃" שאם יאלץ להפר את השבועה ליעקב, אז גם יפר את השבועה לפרעה ויספר שהוא יודע יותר שפות מפרעה והתוצאה תהיה שפרעה יודח. פרעה, כמובן, הסכים מייד לאפשר ליוסף לצאת ולקבור את יעקב במערת המכפלה:  "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה עֲלֵה וּקְבֹר אֶת־אָבִיךָ כַּאֲשֶׁר הִשְׁבִּיעֶךָ׃".

מסע ההלוויה יצא מארץ מצרים אל  ארץ כנען לכיוון מערת המכפלה עם פמליה מכובדת מאוד: "וַיַּעַל יוֹסֵף לִקְבֹּר אֶת־אָבִיו וַיַּעֲלוּ אִתּוֹ כָּל־עַבְדֵי פַרְעֹה זִקְנֵי בֵיתוֹ וְכֹל זִקְנֵי אֶרֶץ־מִצְרָיִם׃ וְכֹל בֵּית יוֹסֵף וְאֶחָיו וּבֵית אָבִיו רַק טַפָּם וְצֹאנָם וּבְקָרָם עָזְבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן׃ וַיַּעַל עִמּוֹ גַּם־רֶכֶב גַּם־פָּרָשִׁים וַיְהִי הַמַּחֲנֶה כָּבֵד מְאֹד׃."

הם הגיעו לעבר הירדן וערכו מספד גדול במשך שבעה ימים: "וַיָּבֹאוּ עַד־גֹּרֶן הָאָטָד אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וַיִּסְפְּדוּ־שָׁם מִסְפֵּד גָּדוֹל וְכָבֵד מְאֹד וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים׃". מלכי כנען ראו את המשלחת המכובדת וכיבדו את יעקב בדרכו האחרונה והניחו את כתריהם על ארונו של יעקב.

בטקס הקבורה נשאו בניו את הארון כפי שציווה אותם יעקב: "וַיַּעֲשׂוּ בָנָיו לוֹ כֵּן כַּאֲשֶׁר צִוָּם׃ וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ בָנָיו אַרְצָה כְּנַעַן וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִּמְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת־הַשָּׂדֶה לַאֲחֻזַּת־קֶבֶר מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי עַל־פְּנֵי מַמְרֵא׃".

בתום הקבורה יוסף, אחיו וכל הפמליה שבו למצרים: "וַיָּשָׁב יוֹסֵף מִצְרַיְמָה הוּא וְאֶחָיו וְכָל־הָעֹלִים אִתּוֹ לִקְבֹּר אֶת־אָבִיו אַחֲרֵי קָבְרוֹ אֶת־אָבִיו׃".

לאחר שחזרו, האחים הבחינו בשינוי בהתנהגותו של יוסף: עד כה נהג לסעוד איתם, ולאחר שיעקב נפטר, הפסיק. הם חששו שינטור להם טינה: "וַיִּרְאוּ אֲחֵי־יוֹסֵף כִּי־מֵת אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל־הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ׃", ופנו אליו דרך בני בלהה ואמרו שלפני מותו יעקב ציווה שיסלח להם, בתגובה יוסף בכה: "וַיְצַוּוּ אֶל־יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר׃ כֹּה־תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי־רָעָה גְמָלוּךָ וְעַתָּה שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו׃". לאחר מכן הלכו האחים בעצמם, השתחוו לו והציעו עצמם להיות עבדיו: "וַיֵּלְכוּ גַּם־אֶחָיו וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו וַיֹּאמְרוּ הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים׃". יוסף הרגיע אותם שהוא לא יכול להרע להם בלי שהקב"ה ירצה בכך והוסיף שעל אף שהם חשבו עליו רעה, הקב"ה שינה זאת לטובה והכל בידיי הקב"ה ואין הם צריכים לחשוש ממנו: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף אַל־תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי׃ וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם־רָב׃".

ואתם חשבתם עלי רעה אלוקים חשבה לטובה. משל לאחד שדחף את חברו לתוך בור של בוץ ולכלוך והחבר שנפל מצא בתוך הבור יהלום יקר מאוד, כשעלה אמר לחברו יישר כח שזרקת אותי לבור שהרווחתי מזה הרבה. כך אמר יוסף לאחיו: "אתם חשבתם עלי לרעה אבל מזה יצאה טובה גדולה לכולנו" (בעלי מוסר).

יוסף הוסיף שהוא ידאג להם ולילדיהם: "וְעַתָּה אַל־תִּירָאוּ אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶת־טַפְּכֶם וַיְנַחֵם אוֹתָם וַיְדַבֵּר עַל־לִבָּם׃".

• פטירת יוסף

יוסף חי עד גיל מאה ועשר: "וַיֵּשֶׁב יוֹסֵף בְּמִצְרַיִם הוּא וּבֵית אָבִיו וַיְחִי יוֹסֵף מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים׃", וזכה לנינים: "וַיַּרְא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים גַּם בְּנֵי מָכִיר בֶּן־מְנַשֶּׁה יֻלְּדוּ עַל־בִּרְכֵּי יוֹסֵף׃".

יוסף אמר לאחיו שהוא עומד למות, ושהקב"ה יעלה אותם ממצרים לארץ כנען כפי שהבטיח לאבותיהם: "וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל־אֶחָיו אָנֹכִי מֵת וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן־הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב׃".

יוסף השביע את אחיו שיקברו אותו בארץ כנען: "וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִתֶם אֶת־עַצְמֹתַי מִזֶּה׃".

יוסף נפטר בגיל מאה ועשר: "וַיָּמָת יוֹסֵף בֶּן־מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם׃".

חזק

מהם המסרים בפרשה?

• למה כל אבא מברך את בניו: ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה?אומר הבני יששכר שאפרים לא החזיק את עצמו בגאווה על מנשה, אף שהיה יותר חשוב מאחיו הבכור, וגם מנשה לא קינא באחיו שהוא קטן ממנו ונתנו לו יותר זכויות. יעקב שם יד ימינו עליו, ולכן מברך כל אבא לבניו שלא יתגאו אחד על השני ולא יקנאו אחד בשני.
• עוד טעםלמה מברך האב את בניו שיהיו כאפרים וכמנשה, מפני שהם גדלו במקום טומאת מצרים ובכל זאת החזיקו מעמד, וזה שמברך האב לבניו שאפילו שיהיו לבניו חס וחלילה זמנים קשים שיתחזקו ויחזיקו מעמד כמוהם.
• בך יברך ישראל ישימך וגו'. שואל הבאר יוסף מה הלשון בך, ומתרץ שהכוונה בך ליוסף שממנו נוכל ללמוד שהגם שהיה בשפל המדרגה בכל זאת נתעלה ברום המעלה. כך כל אב יכול לברך את בנו בכל מצב שהוא שיוכל לעלות ברום המעלות.
• יש מפרשים למה תפילה נקראת קשת? שכמו קשתכמה שהאדם מותח אותה יותר אליו אז החץ נזרק יותר רחוק, כך גם בתפילה כל כמה שאתה מכוון ומתאמץ בתפילה יותר התפילה עולה יותר למעלה.
• פירוש נוסף על בחרבי ובקשתילכוון על מלחמה עם היצר הרע, שמקודם צריכים ללחום בו מקרוב כשנמצא בליבך, ואח"כ ללחום בו מרחוק שלא יקרב אליך כלל.
• האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים.אומרים המפרשים שבא בזה ללמד אותנו שלפני הקץ אנו צריכים להתאגד ולהתאחד וזה יקרב את משיח צדקנו, וזה הפירוש באחרית הימים.
• רבינו בחיי אומר שכאשר אחיו של יוסף ביקשו ממנו מחילה לא ענה להם בפירוש שהוא מוחל להם, רק אמר להם שהם לא עשו לו שום דבר, ושהכל היה מן השמים, וזה לימוד לדורות כשאחד מבקש מהשני מחילה שיענה לו בפירוש בזה הלשון "מחול לך" ובגלל שלא אמר יוסף שהוא מוחל להם נענשו אח"כ בני ישראל בעשרה הרוגי מלכות.
• שבתאותיות בשת, אם חס ושלום אדם לא שומר את השבת יהיה לו בושה בעולם הזה ובעולם הבא. בראשי תיבות של "שבת" ישנן שלש מצוות:

ש – שבת

ב – ברית מילה

ת – תפילין

כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו:

 עץ חיים היא למחזיקים בה, ותומכיה מאושר 

דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום

אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד

– טעמו וראו כי טוב ה'—