פרשת ויגש

הפרשה נפתחת בפסוק: "וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי יְדַבֶּר־נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי וְאַל־יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה׃".

הפרשה הקודמת מסתיימת ברצונו של יוסף להשאיר אצלו את בנימין כעבד ולשחרר את שאר האחים לביתם. הפרשה הנוכחית נפתחת בעמידתו האיתנה של יהודה לפני יוסף למנוע מצב זה ולהחזיר את בנימין הביתה בשלום כפי שהתחייב יהודה בפני אביו יעקב.

"ויגש אליו יהודה ויאמר בי". ראשי תיבות:  ו'יאמר י'הודה ג'ביע ש'לך א'צלינו ל'א י'מצא ו'אם י'מצא ה'וא ו'דאי ד'רך ה'נחה ו'אם י'קניטני א'דוני מ'לחמה ר'בה ב'ינינו י'היה.

הנושאים הנידונים בפרשת ויגש:

• יהודה עומד איתן מול יוסף
• יוסף מתוודע אל אחיו
• פרעה מזמין את יעקב ומשפחתו למצרים
• יעקב ובני משפחתו יורדים למצרים
• יעקב פוגש את יוסף
• שנות הרעב במצרים

 יהודה עומד איתן מול יוסף

יהודה פונה אל יוסף בתקיפות ואומר לו שהוא מכבד אותו כמו את פרעה המלך, אך בסך הכל האחים הגיעו למצרים לקנות מזון, ואילו יוסף החל לחקור אותם בשאלות שאינן רלבנטיות למטרת הגעתם למצרים, כגון: האם יש להם אב או אח נוסף: "אֲדֹנִי שָׁאַל אֶת־עֲבָדָיו לֵאמֹר הֲיֵשׁ־לָכֶם אָב אוֹ־אָח׃", ולאחר מכן התעקש לראות את האח הנוסף בנימין: "וַתֹּאמֶר אֶל־עֲבָדֶיךָ הוֹרִדֻהוּ אֵלָי וְאָשִׂימָה עֵינִי עָלָיו׃", תוך שהוא מחזיק את שמעון כבן ערובה. יתר על כן, הרי האחים לא באו לבקש את בתו של יוסף לאישה, שאז היה טעם בכל החקירה הזו, ובכל זאת הם לא הסתירו ממנו דבר.

יהודה הוסיף שהם לא יכלו להביא את בנימין מאחר והדבר יצער מאוד את אביהם: "וַנֹּאמֶר אֶל־אֲדֹנִי לֹא־יוּכַל הַנַּעַר לַעֲזֹב אֶת־אָבִיו וְעָזַב אֶת־אָבִיו וָמֵת׃". יהודה הוסיף שהם נאלצו לחכות עד שנגמר להם האוכל, ואז יעקב נאלץ בלב כבד להסכים לכך שבנימין יירד איתם למצרים על מנת לרכוש מזון: "וַיֹּאמֶר עַבְדְּךָ אָבִי אֵלֵינוּ אַתֶּם יְדַעְתֶּם כִּי שְׁנַיִם יָלְדָה־לִּי אִשְׁתִּי׃ וַיֵּצֵא הָאֶחָד מֵאִתִּי וָאֹמַר אַךְ טָרֹף טֹרָף וְלֹא רְאִיתִיו עַד־הֵנָּה׃ וּלְקַחְתֶּם גַּם־אֶת־זֶה מֵעִם פָּנַי וְקָרָהוּ אָסוֹן וְהוֹרַדְתֶּם אֶת־שֵׂיבָתִי בְּרָעָה שְׁאֹלָה׃". כל עוד בנימין חי, יעקב מתנחם בו מאחר שגם רחל וגם יוסף, שילדה לו רחל, כבר לא נמצאים איתו. יהודה מציין שלא ייתכן מצב שהם יחזרו לאביהם בלי בנימין מאחר שיעקב קשור מאוד לבנימין, ככתוב: "וְעַתָּה כְּבֹאִי אֶל־עַבְדְּךָ אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ׃".  מעבר לכך ייתכן מאוד שאם הם יחזרו ללא בנימין, יעקב יכול למות מצער: "וְהָיָה כִּרְאוֹתוֹ כִּי־אֵין הַנַּעַר וָמֵת וְהוֹרִידוּ עֲבָדֶיךָ אֶת־שֵׂיבַת עַבְדְּךָ אָבִינוּ בְּיָגוֹן שְׁאֹלָה׃".

יהודה ציין בפני יוסף שמבין כל האחים הוא זה שמדבר איתו מאחר והוא ערב אישית בפני יעקב שבנימין יחזור אליו, אחרת יהודה יפסיד גם את העולם הזה וגם את העולם הבא שלו: "כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת־הַנַּעַר מֵעִם אָבִי לֵאמֹר אִם־לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל־הַיָּמִים׃".  לאחר מכן הציע יהודה ליוסף שישחרר את בנימין וייקח את יהודה כעבד מאחר ויהודה טוב יותר ממנו לכל דבר שיצטרך לעשות: "וְעַתָּה יֵשֶׁב־נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר עֶבֶד לַאדֹנִי וְהַנַּעַר יַעַל עִם־אֶחָיו׃".

רבי יצחק אברבנאל אמר שבזמנו יהודה הציע למכור את יוסף לעבד, לכן כדי לתקן את חטאו הוא הציע כעת ליוסף את עצמו כעבד במקום בנימין.

• יוסף מתוודע אל אחיו

יוסף לא היה מסוגל לעמוד בזה יותר. הוא ביקש מכל הפמליה שלו לצאת החוצה: "וְלֹא־יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל־אִישׁ מֵעָלָי וְלֹא־עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל־אֶחָיו׃", וסיפר לאחיו שהוא אחיהם יוסף: "וַיִּתֵּן אֶת־קֹלוֹ בִּבְכִי וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה׃ וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל־אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹא־יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו׃". אחיי יוסף נבהלו מכך. יוסף קרא להם והראה להם שהוא עבר ברית מילה והוסיף: "וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל־אֶחָיו גְּשׁוּ־נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ וַיֹּאמֶר אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר־מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה׃".  יוסף ביקש שלא יתעצבו על מכירתו כי הכל נעשה בהשגחה פרטית מאת הקב"ה שסידר שיוסף ידאג להם בתקופת הרעב: "וְעַתָּה ׀ אַל־תֵּעָצְבוּ וְאַל־יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי־מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם׃ כִּי־זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין־חָרִישׁ וְקָצִּיר׃ וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה׃".

יוסף מרגיע את אחיו ואומר להם שהקב"ה הוא זה שסובב את הדברים כך שיוסף ישלח למצרים ויכין את הקרקע כדי לדאוג לכל משפחתו בתקופת הרעב, כלומר, האחים לא היו הגורם, אלא האמצעי למימוש התכנית האלוקית: "וְעַתָּה לֹא־אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹהִים וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן לְכָל־בֵּיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל־אֶרֶץ מִצְרָיִם׃". יוסף מבקש מאחיו שיזדרזו לחזור לארץ ויביאו איתם את יעקב וכל משפחתו ורכושו כדי שיוסף יוכל לדאוג להם במשך חמש שנות הרעב שעוד צפויות להם: "מַהֲרוּ וַעֲלוּ אֶל־אָבִי וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו כֹּה אָמַר בִּנְךָ יוֹסֵף שָׂמַנִי אֱלֹהִים לְאָדוֹן לְכָל־מִצְרָיִם רְדָה אֵלַי אַל־תַּעֲמֹד׃ וְיָשַׁבְתָּ בְאֶרֶץ־גֹּשֶׁן וְהָיִיתָ קָרוֹב אֵלַי אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבְנֵי בָנֶיךָ וְצֹאנְךָ וּבְקָרְךָ וְכָל־אֲשֶׁר־לָךְ׃ וְכִלְכַּלְתִּי אֹתְךָ שָׁם כִּי־עוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים רָעָב פֶּן־תִּוָּרֵשׁ אַתָּה וּבֵיתְךָ וְכָל־אֲשֶׁר־לָךְ׃". יוסף אומר להם שאין בליבו שנאה אליהם על עצם מכירתו, ומבקש מהם שיספרו ליעקב על מעמדו במצרים: "וְהִגַּדְתֶּם לְאָבִי אֶת־כָּל־כְּבוֹדִי בְּמִצְרַיִם וְאֵת כָּל־אֲשֶׁר רְאִיתֶם וּמִהַרְתֶּם וְהוֹרַדְתֶּם אֶת־אָבִי הֵנָּה׃".

• פרעה מזמין את יעקב ומשפחתו למצרים

השמועה על אחיו של יוסף הגיעה גם לפרעה ועבדיו שקיבלו בחיוב את עצם העובדה שליוסף יש משפחה. עד עכשיו פרעה והמצרים ראו ביוסף עבד המושל בהם וזה היה ביזיון עבורם. מרגע שנודע להם שיוסף הגיע ממשפחה מכובדת, רווח להם: "וְהַקֹּל נִשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה לֵאמֹר בָּאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּיטַב בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו׃." פרעה הזמין את כל משפחתו של יוסף למצרים ליהנות מטובה: "וּקְחוּ אֶת־אֲבִיכֶם וְאֶת־בָּתֵּיכֶם וּבֹאוּ אֵלָי וְאֶתְּנָה לָכֶם אֶת־טוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם וְאִכְלוּ אֶת־חֵלֶב הָאָרֶץ׃".

פרעה מורה ליוסף להעמיד עגלות כדי שיעלו לארץ כנען ויביאו את יעקב ומשפחתו למצרים: "וְאַתָּה צֻוֵּיתָה זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ־לָכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עֲגָלוֹת לְטַפְּכֶם וְלִנְשֵׁיכֶם וּנְשָׂאתֶם אֶת־אֲבִיכֶם וּבָאתֶם׃". פרעה מפגין נדיבות ומוסיף שלא יחוסו על הרכוש שישאירו מאחוריהם, כי הוא ידאג להם: "וְעֵינְכֶם אַל־תָּחֹס עַל־כְּלֵיכֶם כִּי־טוּב כָּל־אֶרֶץ מִצְרַיִם לָכֶם הוּא׃".

יוסף הכין להם צידה לדרך ושלח לאביו עשרה חמורים עם מזון: "וּלְאָבִיו שָׁלַח כְּזֹאת עֲשָׂרָה חֲמֹרִים נֹשְׂאִים מִטּוּב מִצְרָיִם וְעֶשֶׂר אֲתֹנֹת נֹשְׂאֹת בָּר וָלֶחֶם וּמָזוֹן לְאָבִיו לַדָּרֶךְ׃". יוסף ביקש מהם שלא יריבו בדרך על מכירתו לעבד: "וַיְשַׁלַּח אֶת־אֶחָיו וַיֵּלֵכוּ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַל־תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ׃".

האחים הגיעו ליעקב וסיפרו לו שיוסף חי ומושל בכל מצרים. יעקב לא מאמין למשמע אוזניו: "וַיַּגִּדוּ לוֹ לֵאמֹר עוֹד יוֹסֵף חַי וְכִי־הוּא מֹשֵׁל בְּכָל־אֶרֶץ מִצְרָיִם וַיָּפָג לִבּוֹ כִּי לֹא־הֶאֱמִין לָהֶם׃". יוסף מסר סימן ליעקב והוא שהפרשה האחרונה שיעקב לימד את יוסף הייתה 'עגלה חרופה'. כשיעקב קיבל את הסימן חזרה לשרות עליו רוח השכינה: "וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו אֵת כָּל־דִּבְרֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵהֶם וַיַּרְא אֶת־הָעֲגָלוֹת אֲשֶׁר־שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹ וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם׃".

• יעקב ובני משפחתו יורדים למצרים

יעקב התמלא שמחה על כך שבנו יוסף חי: "וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל רַב עוֹד־יוֹסֵף בְּנִי חָי אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ בְּטֶרֶם אָמוּת׃". לאות תודה והוקרה לחסדי הקב"ה, נסעו יעקב (שכזכור, שמו שונה לישראל) ומשפחתו לזבוח זבח בבאר שבע: "וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וְכָל־אֲשֶׁר־לוֹ וַיָּבֹא בְּאֵרָה שָּׁבַע וַיִּזְבַּח זְבָחִים לֵאלֹהֵי אָבִיו יִצְחָק׃". הציפייה לראות את בנו לוותה גם בחששות לרדת למצרים, ועל כן נגלה אליו הקב"ה בלילה והבטיח לו שהוא ישגיח עליו וידאג שהוא יקבר בארץ ישראל, ושבניו יהפכו לעם גדול: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים ׀ לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב ׀ יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי׃ וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ אַל־תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה כִּי־לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם׃ אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם־עָלֹה וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל־עֵינֶיךָ׃".

יעקב יצא מחוזק ומעודד ופנה עם משפחתו למצרים: "וַיָּקָם יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיִּשְׂאוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶת־יַעֲקֹב אֲבִיהֶם וְאֶת־טַפָּם וְאֶת־נְשֵׁיהֶם בָּעֲגָלוֹת אֲשֶׁר־שָׁלַח פַּרְעֹה לָשֵׂאת אֹתוֹ׃ וַיִּקְחוּ אֶת־מִקְנֵיהֶם וְאֶת־רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכְשׁוּ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ מִצְרָיְמָה יַעֲקֹב וְכָל־זַרְעוֹ אִתּוֹ׃ בָּנָיו וּבְנֵי בָנָיו אִתּוֹ בְּנֹתָיו וּבְנוֹת בָּנָיו וְכָל־זַרְעוֹ הֵבִיא אִתּוֹ מִצְרָיְמָה׃". בסך הכל כל בית יעקב שירד למצרים כולל יוסף ושני בניו הם שבעים נפש: "כָּל־הַנֶּפֶשׁ לְבֵית־יַעֲקֹב הַבָּאָה מִצְרַיְמָה שִׁבְעִים׃".

עוד יוסף בני חי . יוסף מלך 80 שנה במצרים. המילה "עוד" בגימטריה 80. רמז שיהיה מלך 80 שנה.

• יעקב פוגש את יוסף

יעקב שלח את יהודה ראשון כדי שיגיע למצרים ויכין בית מדרש לתלמוד תורה: "וְאֶת־יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל־יוֹסֵף לְהוֹרֹת לְפָנָיו גֹּשְׁנָה וַיָּבֹאוּ אַרְצָה גֹּשֶׁן׃".

יוסף הכין בעצמו את מרכבתו מתוך מצוות כיבוד הורים: "וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ וַיַּעַל לִקְרַאת־יִשְׂרָאֵל אָבִיו גֹּשְׁנָה", ולאחר 22 שנה נפגשו יעקב ויוסף: "וַיֵּרָא אֵלָיו וַיִּפֹּל עַל־צַוָּארָיו וַיֵּבְךְּ עַל־צַוָּארָיו עוֹד׃". יעקב פנה אל יוסף: "וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל־יוֹסֵף אָמוּתָה הַפָּעַם אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת־פָּנֶיךָ כִּי עוֹדְךָ חָי׃".

יוסף פונה אל משפחתו ואומר להם שהוא הולך לספר לפרעה שכל משפחתו הגיעה למצרים. יוסף מכין אותם לקראת המפגש עם פרעה, שבמידה ופרעה ישאל לעיסוקם, שיגידו לו שהם רועי צאן, וזאת מאחר שהמצרים סוגדים לצאן ורועי צאן נחשבים תועבה בעיניהם וכך פרעה לא ייקח אותם להיות חיילים בצבאו ויאפשר להם לשבת בארץ גושן: "וַאֲמַרְתֶּם אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ עֲבָדֶיךָ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד־עַתָּה גַּם־אֲנַחְנוּ גַּם־אֲבֹתֵינוּ בַּעֲבוּר תֵּשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן כִּי־תוֹעֲבַת מִצְרַיִם כָּל־רֹעֵה צֹאן׃".

יוסף מגיע לפרעה ומספר לו שמשפחתו הגיעה למצרים עם כל רכושה. יוסף מצרף חמישה מאחיו, שאינם נראים גיבורים כדי שפרעה לא יעשה אותם אנשי מלחמתו, והציגם לפני פרעה. פרעה שאל לעיסוקם והם סיפרו לו שהם רועי צאן שהגיעו למצרים מאחר שבעקבות הרעב בארץ כנען, אין מרעה לצאן. על כן הם מבקשים לשבת בארץ גושן. פרעה מבקש מיוסף שיושיב את משפחתו בחלק הכי טוב במצרים, בארץ גושן: "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל־יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ וְאַחֶיךָ בָּאוּ אֵלֶיךָ׃ אֶרֶץ מִצְרַיִם לְפָנֶיךָ הִוא בְּמֵיטַב הָאָרֶץ הוֹשֵׁב אֶת־אָבִיךָ וְאֶת־אַחֶיךָ יֵשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן וְאִם־יָדַעְתָּ וְיֶשׁ־בָּם אַנְשֵׁי־חַיִל וְשַׂמְתָּם שָׂרֵי מִקְנֶה עַל־אֲשֶׁר־לִי׃".

לאחר שאחיו יצאו, הציג יוסף את יעקב לפני פרעה. פרעה שאל לגילו של יעקב, שהשיב, ככתוב: "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל־פַּרְעֹה יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת־יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם׃".

ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני מגורי שלושים ומאת שנה מעט ורעים היו ימי שני חיי וגו'. יש מפרשים כיון שיעקב בא למצרים נהייתה ברכה בנילוס ונפסק הרעב, ופרעה ראה שיעקב נראה זקן מופלג וחשש שהולך למות ותפסיק הברכה, לכן שאל פרעה ליעקב כמה ימי שני חייך,  ועל זה ענה לו כי מה שאני נראה זקן הוא רק מצרות אבל בעזרת השם יתברך אחיה עוד שנים טובות, וכך היה שיעקב חי עוד 17 שנה.

יעקב ברך את פרעה שבכל פעם שפרעה יתקרב אל נהר הנילוס, הנהר יעלה לקראתו וישקה את מצרים: "וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת־פַּרְעֹה וַיֵּצֵא מִלִּפְנֵי פַרְעֹה׃". בעקבות הברכה של יעקב הסתיימה תקופה הרעב ונמשכה שנתיים בלבד במקום שבע שנים.

יוסף הושיב את כל משפחתו בארץ רעמסס שהיא חלק מארץ גושן ודאג לכל מחסורם: "וַיּוֹשֵׁב יוֹסֵף אֶת־אָבִיו וְאֶת־אֶחָיו וַיִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזָּה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּמֵיטַב הָאָרֶץ בְּאֶרֶץ רַעְמְסֵס כַּאֲשֶׁר צִוָּה פַרְעֹה׃ וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת־אָבִיו וְאֶת־אֶחָיו וְאֵת כָּל־בֵּית אָבִיו לֶחֶם לְפִי הַטָּף׃".

• שנות הרעב במצרים

בחלק זה בפרשה התורה חוזרת ומספרת על המתרחש בשנתיים הראשונות של הרעב, בטרם יעקב ומשפחתו ירדו למצרים.

שנת הרעב הראשונה:

שלב ראשון: המצרים קנו מזון מיוסף בכל הכסף שהיה להם: "וַיְלַקֵּט יוֹסֵף אֶת־כָּל־הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בְאֶרֶץ־מִצְרַיִם וּבְאֶרֶץ כְּנַעַן בַּשֶּׁבֶר אֲשֶׁר־הֵם שֹׁבְרִים וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת־הַכֶּסֶף בֵּיתָה פַרְעֹה׃".

שלב שני: למצרים נגמר הכסף: "וַיִּתֹּם הַכֶּסֶף מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמֵאֶרֶץ כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ כָל־מִצְרַיִם אֶל־יוֹסֵף לֵאמֹר הָבָה־לָּנוּ לֶחֶם וְלָמָּה נָמוּת נֶגְדֶּךָ כִּי אָפֵס כָּסֶף׃", ולכן יוסף מציע להם שהם ישלמו עבור המזון תמורת הסוסים, הצאן והבקר שלהם, וכך היה: "וַיָּבִיאוּ אֶת־מִקְנֵיהֶם אֶל־יוֹסֵף וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף לֶחֶם בַּסּוּסִים וּבְמִקְנֵה הַצֹּאן וּבְמִקְנֵה הַבָּקָר וּבַחֲמֹרִים וַיְנַהֲלֵם בַּלֶּחֶם בְּכָל־מִקְנֵהֶם בַּשָּׁנָה הַהִוא׃".

שנת הרעב השנייה:

שלב שלישי: למצרים נגמרו כל המקנה והבקר, והם מוכנים למכור את אדמתם ואת גופם תמורת מזון וזרעים לזריעה: "לָמָּה נָמוּת לְעֵינֶיךָ גַּם־אֲנַחְנוּ גַּם אַדְמָתֵנוּ קְנֵה־אֹתָנוּ וְאֶת־אַדְמָתֵנוּ בַּלָּחֶם וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְאַדְמָתֵנוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה וְתֶן־זֶרַע וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת וְהָאֲדָמָה לֹא תֵשָׁם׃".

יוסף רכש את כל אדמת מצרים: "וַיִּקֶן יוֹסֵף אֶת־כָּל־אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה כִּי־מָכְרוּ מִצְרַיִם אִישׁ שָׂדֵהוּ כִּי־חָזַק עֲלֵהֶם הָרָעָב וַתְּהִי הָאָרֶץ לְפַרְעֹה׃", והעביר את המצרים מעיר לעיר, כדי שיזכרו שאין להם עוד חלק בארץ: "וְאֶת־הָעָם הֶעֱבִיר אֹתוֹ לֶעָרִים מִקְצֵה גְבוּל־מִצְרַיִם וְעַד־קָצֵהוּ׃". באופן זה התכוון למנוע מצב שיקראו לאחיו 'גולים', שהרי כל המצרים עכשיו עבדים של פרעה ללא זכות על האדמות. האדמה היחידה שלא נמכרה הייתה אדמת הכהנים, שלהם דאג יוסף כל התקופה: "רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים לֹא קָנָה כִּי חֹק לַכֹּהֲנִים מֵאֵת פַּרְעֹה וְאָכְלוּ אֶת־חֻקָּם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם פַּרְעֹה עַל־כֵּן לֹא מָכְרוּ אֶת־אַדְמָתָם׃".

שלב רביעי:  יוסף מטיל על התושבים מס בגובה חמישית מתבואתם, שעליהם לתת לפרעה: "וְהָיָה בַּתְּבוּאֹת וּנְתַתֶּם חֲמִישִׁית לְפַרְעֹה וְאַרְבַּע הַיָּדֹת יִהְיֶה לָכֶם לְזֶרַע הַשָּׂדֶה וּלְאָכְלְכֶם וְלַאֲשֶׁר בְּבָתֵּיכֶם וְלֶאֱכֹל לְטַפְּכֶם׃". המצרים מקבלים זאת ברצון: "וַיֹּאמְרוּ הֶחֱיִתָנוּ נִמְצָא־חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי וְהָיִינוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה׃ וַיָּשֶׂם אֹתָהּ יוֹסֵף לְחֹק עַד־הַיּוֹם הַזֶּה עַל־אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה לַחֹמֶשׁ רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים לְבַדָּם לֹא הָיְתָה לְפַרְעֹה׃".

הפרשה נחתמת בעניין קיום הברכה האלוקית ליעקב שבניו יפרו וירבו: "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד׃".

מהם המסרים בפרשה?

• כתוב בספרים פירוש הפסוקאיך אעלה אל אבי והנער איננו אתי עפ"י דרך המוסר, איך אעלה לאחר מאה ועשרים לאבינו שבשמים לתת דין וחשבון שהנער איננו אתי, שימי הנערות לא תוקנו וקלקלתי אותם, וצריך ללמוד מזה לדאוג לשמור על עצמו בימי הנערות כשעדיין צעירים ויכולים עוד לתקן הכל בקלות.
• החפץ חייםאומר שהיו לאחים להם הרבה שאלות על התנהגותו הקשה של יוסף אליהם ועל המאסרים, וכשאמר אני יוסף כבר הבינו את הכל. כך גם לעתיד לבוא כשיתגלה כבוד שמים ויאמר הקב"ה אני ה' כבר יובנו כל התלאות והצרות שהיו לכלל ישראל במשך כל הדורות.
• כתוב במדרש שכל טוב,אמר אבא כהן ברדלא: "אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה, מה יוסף שהוא קטנן של שבטים לא יכלו אחיו לענות אותו, לעתיד לבוא כשידון ה' לכל אחד לפי מעשיו על אחת כמה וכמה". שואלים מהו הלשון"  לפי מעשיו", ומפרשים כשישאלו אדם בבית דין של מעלה: "למה לא נתן צדקה?", ויענה שלא היה לו די כסף, יאמרו לו: "הרי לדברים אחרים ודברים של מה בכך היה לך כסף לבזבז ורק לצדקה לא?!", או שישאלו אותו: "למה לא למדת תורה כראוי?", ויענה שלא היה לו זמן שהיה עסוק בעסקים, יאמרו לו: "הרי בשבת וביום טוב היה לך די זמן פנוי ולמה לא למדת?!", וזה הפירוש לפי מעשיו. כל אחד ואחד לפי מצבו ולפי דרגתו, וזוהי התוכחה שיוסף אמר להם אני יוסף העוד אבי חי, אף על פי שהרי כל הזמן היו מדברים על האבא ומה שואל אותם העוד אבי חי, אלא שיוסף הוכיח אותם אם אתם דואגים לשלומו של אבא מדוע לא דאגתם עליו כשמכרתם אותי, הרי ידעתם שאבא אוהב אותי מאוד ורק עכשיו אתם דואגים עליו. ויש אומרים עוד פירוש שיוסף חשב שיכול להיות שבאמת יעקב מת, ורק רצו לעורר עליו רחמנות כדי שישחרר את בנימין, לכן אמרו מפני הצער של אבא תשחרר אותו, לזה אמר להם יוסף: "אני יוסף" עכשיו תאמרו לי את האמת: "העוד אבי חי?".
• ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גשנה. רש"י מפרש לסדר ישיבה בשבילו. רואים מזה שבלי תורה אי אפשר להתקיים, ותחילה צריכים לסדר מקום תורה.
• מצרים מתחיל עם מ' פתוחה ומסתיים עם מ' סתומה כי פרעה עשה הסמל של מצרים שנכנסים בה ולא יוצאים. ה' אמר ליעקבאל תירא מרדה מצרימה שאינו מסתיים במ"ם סתומה שתהיה גם כניסה וגם יציאה, וכן כתוב אלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה, שתהיה כניסה וגם יציאה, וכן כתוב כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה.
• החפץ חיים אומרשאחרי שיוסף ציער את אחיו היה צריך יעקב לקלל אותו, אבל למד מ"רחל" שאמר "עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה" אם היה מקלל היה מקלל את יוסף. רואים אנו איך שצריכים להיות זהירים לא להוציא קללה מהפה.

הקטע הבא לקוח מתוך הספר: 'טעם התורה' מאת שלומי בביטון שליט"א:

מתוך  שמחה

האחים יוצאים ממצרים לכיוון ארץ כנען, וכשהם מגיעים הם אומרים ליעקב אביהם שיוסף עדיין חי והוא גם מלך על כל מצרים. אבל יעקב לא האמין להם עד שהוא ראה את העגלות ששלח יוסף והבין שזה הסימן שהוא חי, שהרי כאשר יוסף עזב את אביו הוא עסק בפרשת עגלה ערופה, ואם כן דבריהם  נכונים. יעקב התחיל לשמוח עד כדי כך ששרתה עליו השכינה שפרשה ממנו 22 שנה, ואחר כך ירד עם כל בניו ורכוש לכיוון מצרים.

זהו יסוד גדול בעבודת ה', אחים יקרים. השכינה הקדושה לא שורה מתוך עצבות, אלא מתוך שמחה, כי הפעולה שאדם עושה במצווה או בלימוד תורה בשמחה שווה פי כמה מאשר כשעושה את אותו הדבר בעצבות.

כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו:

 עץ חיים היא למחזיקים בה, ותומכיה מאושר 

דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום

אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד

– טעמו וראו כי טוב ה'—