היא נסעה ברחבי הארץ, עברה בין כפר גלעדי לטבריה, חיפה לירושלים – והסיפור שהתגלה הוא לא פחות מאשר סיפור ציוני מרתק, מתקופת טרום המדינה. התחקיר הפך לספר ביכורים ראשון שרואה אור בימים האלה, "הוא לא הביט לאחור", (קינמון), והמשך אליו גם להרצאה מעוררת השראה ומעשירה בידע.
בחרת לכתוב ספר שהוא הצצה למקטעים בחיים הפרטיים שלך, של אביך. מהו הייחוד שיש בטיפול שלך בנושאים שהצפת, בספר שכתבת?
"תחנת חייו הראשונה של אבי הייתה בטבריה, ולאחר שאביו, סבי, נרצח הוא עבר לחיות במוסד בירושלים. בתחקיר שקיימתי כדי להכיר את מהלך חייו, למדתי על המצב הקשה שארצנו הייתה שרויה בו; בשלהי מלחמת העולם השנייה, ועדיין במצב של טרום מדינה, לא כל הילדים הגיעו לבגרות. משפחות שבהן הורה אחד או יותר בחרו לשלוח ילדים לגדול במוסד אכזר וסגפני ככל שיהיה, מתוך רצון להבטיח את קיומם. קוראים רבים כתבו לי זאת בדיוק, ילדים רבים גדלו מחוץ לבית ולעיתים במרחק רב מהמשפחה הגרעינית. ולא תמיד ניתן היה לגשר על הפערים שנוצרו בין הילד המורחק למשפחה. ברמה האישית ובפרספקטיבה לאחור– הבנתי לעומק את המשמעות של ניתוק ילד קטן ממשפחתו, האובדן הגדול שחש, והאשמה שלקח על עצמו, שלא בצדק. וכל הרגשות הללו ליוו אותו בבגרותו והשפיעו עלינו, המשפחה שיצר".
>>> ראש השנה: רגע של אחדות וכוח משותף
מה החוויה המשמעותית ביותר שהייתה לך בחיים, ולמה דווקא היא המשמעותית?
"החיים לא פינקו אותי, וזימנו לי אירועים רבים, ולא מעט כאלה שנחשבים משניי חיים. בשנות העשרים שלי, לפני כמעט 30 שנים, בני האמצעי, אובחן כאוטיסט (בשנות ה 90 של המאה הקודמת לא נהגו להיות פוליטיקלי קורקט, וקראו לילד בשמו המפורש). נזקקתי לתקופה לא קצרה של עיכול כדי להתגבר. במקביל – התחלתי במסע לשינוי וגילוי היכולות שבי. ובזכותו, מי שאני היום: הרבה יותר קשובה, מכילה, סובלנית ומחפשת לראות את היתרונות שבכל אירוע.
החוויה השנייה שהותירה בי חותם עז, היא מחלת הסרטן שהתנחלה בגופי, בלי לשאול אותי אם התזמון מתאים לי, ואילצה אותי לפסק זמן ארוך וחישוב מסלול מחדש. בתקופה זו למעשה נולד הספר שכתבתי והוא הוביל אותי לעסוק בהרצאות שמספרות על חיי, במטרה לתת לאחרים השראה לחיים טובים יותר".
מה מניע אותך להרגיש רלוונטית ובעלת ערך עבור אחרים, בחיי היום יום שלך?
"היכולת שלי להביא תועלת, סיוע, הנאה, לסביבתי ע"י עצה טובה, רעיון מקורי, להצליח ליזום ולפתח פעילות לרווחתו של הציבור (וגם לרווחתי…) דוגמת פיתוח סניף חדש של האגודה למלחמה בסרטן שמאפשר לתושבים של העיר מענה בתחום קידום בריאות נפשית וגופנית".
כתבת ספר שיש בו המון ביקורת מצד אחד, והרבה חמלה מהצד השני. מה היית מבקשת שהספר יעורר בקורא, ואיזו דרך יעשה בעולם?
"ההיסטוריה שלנו במדינת ישראל לא התחילה ב 1948, אנחנו נמצאים כאן הרבה לפני כן, וידענו לייצר יחסי שכנות עם הסביבה. הדרך לבניית הבית היהודי גבתה מחירים כבדים מהיישוב הוותיק כמו גם החדש. מאחורי הסיפורים עמדו אנשים רגילים, נורמטיביים, שלקחו סיכון כדי להתקדם בדרכם הצודקת. ובסופו של יום, המשפחה שילמה מחיר כבד. הסב נרצח, הבן הקטן (אבי) נשלח לבית יתומים, ויתר שרידי המשפחה נאלצו להעתיק את מגוריהם לעיר אחרת, עקב טיפוליה של האם. ועל אף התלאות שעבר אבי, כל אלה לא עצרו אותו להמשיך בדרכו ולהקים בית מפואר במדינה, לגדל ילדים, לראות נכדים והיום גם נינים. גם בתקופה הנוכחית אנו חווים אירוע היסטורי בתולדות חיי העם והמדינה, ואם סיפורי נותן השראה למישהו, נותן שביב תקווה – שכרי הובטח.
גם סיפור המסגרת מטפל בנושא שנפוץ מאוד בקרב בני הדור של הגיבור. חוסר היכולת לשוחח על הרגשות. עבורם – לחשוף רגש, במיוחד כשהוא נתפס כמקור חולשה נדמה כהתערטלות. מתוך הזמן הרב שעבר ופרספקטיבה של השנים, הקוראים מבינים יותר לעומק את ההתחבטויות של הוריהם".
ספרי על הבחירה שלך במקטעי הזמן הספציפיים שבספר. למה דווקא המאורעות האלה?
"רוב המאורעות שמוזכרים בספר, הם בעלי משמעות החשובה לנו כעם וכלאום, ולצערי לא מוכרים דיים. לעיתים לומדים על חלק מאירועים הללו בשיעורי היסטוריה, בעוד שההיבט האישי/משפחתי לא מקבל כלל ביטוי. עבורי, הם חלק מהסיפור המשפחתי, ומתוך הכרה בערכם הציבורי וראיתי לנכון להפוך אותו לנחלת הכלל. בד בבד עם הרצון להביא את הקול של "מאחורי הקלעים", איך נראה מבפנים, חיי היומיום של הנפשות הפועלות, וללא ההילה העוטפת מבצעים עלומי שם".
ספרי לנו על האיזון שבין הנפש והחומר, כפי שאת רואה אותם באים לידי ביטוי בחייך?
"החומר הוא כלי, אמצעי. הוא לעולם לא יכול להיות מטרה בפני עצמה. החומר מסייע לי להשיג את מטרותיי. יש הישגים שנקנים בממון רב, ולא ניתן להעריך את הערך הגדול שהם מקנים. כשבני האמצעי קיבל את רישיון הנהיגה – לא היה גבול לאושרי. הוא למד נהיגה במשך זמן רב, מאות שיעורים, והעלות הצטברה לעשרות אלפי שקלים, אבל איך אפשר למדוד את החומר כאשר על הכף השנייה של המאזניים נמצא הערך? לעצמאות שהוקנתה לו אין מחיר, והיא שווה גם לו עלתה כפול. ותזכורת קטנה – בני האמצעי הוא על הספקטרום האוטיסטי. מזמינה אתכם לקרוא שוב את הפיסקה האחרונה לאור המידע הזה"
איזה חלום עדיין לא הגשמת?
"להפוך את הספר לסדרה. הרקע והעלילה מאוד דרמטיים ויצטלמו נהדר. ואני אהיה כמובן שותפה לעיצוב הדמויות, התלבושות והרקע.
חלום בתחום אחר – לטפס את האוורסט, עד הבייס-קמפ. אמורה הייתי לצאת אליו ב 2015 אבל רעידת האדמה בארעה בנפאל באותה שנה עצרה אותנו.".
משהו נוסף שחשוב לך לומר לקראת סיום?
"העיסוק ביצירה ובמיוחד בתחום שאוהבים ומתחברים, לא גורם לעייפות. להיפך – היצירה מטעינה את הנפש באנרגיות, מחדשת ומרעננת אותנו. להגשים חלומות זו החלטה, וכדי לממש אותם צריך ראשית לקבל אותה".
את הספר "הוא לא הביט לאחור" אפשר להזמין באתר עברית https://did.li/q1aOf ובאתר ההוצאה קינמון https://did.li/fyxIw
אפשר לפנות אל ורד באמצעות האתר שלה להזמנת הרצאות ומפגשים: http://www.vered-atari.co.il/
הוספת תגובה