עמוד הבית » מקלט אורבני של תקווה – כשבניין נידון להריסה מתעורר לחיים

מקלט אורבני של תקווה – כשבניין נידון להריסה מתעורר לחיים

צילום: שלי בכר דואק
בלב פתח תקווה, ברחוב הנשיאים 47, עומד בניין אפור בן שלוש קומות. לכאורה, עוד מבנה המיועד להריסה – אך בחופשת סוכות האחרונה, הפך המבנה למקדש אורבני של אמנות רחוב, צבע ותקווה.

תחת הכותרת "שנה של תקווה", התאחדו 50 מאמני הגרפיטי המובילים בישראל ליצור מופע אמנותי חד-פעמי ורב-עוצמה. בהובלתו של לירן טפירו, הפכה כל דירה בבניין לקנבס חי, כשהאמנים מציירים את סיפורה של השנה החולפת באמצעות 1,300 פחיות ספריי ו-100 ליטר צבע.

 

צילום: שלי בכר דואק

 

>>> אבני הר הבית הופכים לתכשיטים 

הקירות, שבקרוב יהפכו לזיכרון, ספגו לתוכם נרטיב עמוק של כאב וריפוי. בכל חדר נפרש סיפור אחר – מהדהד את אירועי השנה האחרונה, כולל אזכורים מרגשים ל-7 באוקטובר. אך בניגוד למצופה, הכאב לא היה הגיבור הראשי. במקומו, בחרו האמנים להדגיש את כוחה המרפא של האמנות ואת היכולת האנושית להתרומם מתוך החושך. משפטי תקווה מעטרים את הקירות, צבעים עזים מתנגשים זה בזה ביצירת הרמוניה מפתיעה, וכל פינה בבניין מספרת סיפור של התחדשות. הפרויקט כולו מהווה מטאפורה חיה: כפי שהבניין הנידון להריסה זכה לרגע של תהילה אמנותית, כך גם מתוך המשברים הקשים ביותר יכולה לצמוח תקווה.

צילום: שלי בכר דואק

 

תערוכת הפופ-אפ הייחודית הזו היא יותר מסתם תצוגת אמנות היא עדות לכוחה המאחד של היצירה ולאופן שבו אמנות יכולה להפוך מקום נטוש למקדש של השראה, אפילו אם רק לרגע קט. זוהי פרידה מרגשת מבניין שעומד להיעלם, אך גם תזכורת נצחית לכך שבכל סוף טמונה התחלה חדשה, ושהתקווה, כמו צבע טרי על קיר ישן, תמיד מוצאת דרך לפרוץ החוצה.

צילום: שלי בכר דואק

מאת רונה שווידל