הייתי אז אישה צעירה, קצינת ת"ש משוחררת ומסוחררת מכל שהחיים ביקשו להציע לי ואני חיפשתי את מה שנכון. "לאיזה חוג להירשם?", שאלתי בארוחת שישי של אותו שבוע את אמא שלי, פסנתרנית, מורה לפסנתר שבדיוק התחילה אז את המסטר שלה בהיסטוריה של העת העתיקה. "אל תלכי עם מה שנכון, לכי עם התשוקה", אמרה לי אמא שלי את אחד המשפטים שבנו את חיי. הלכתי ללמוד ספרות.
אנחנו יכולים לחלום על עתיד אבל לעולם לא נדע לאן יובילו אותנו חיינו אלא אם נחבר לאחור את האירועים. את הנקודות שהביאו אל המטרה. הנקודות שהובילו אותי בחיי המקצועיים נעו מלימודי הספרות בחוג לספרות עברית ולהוראת ספרות בחוג הזה בשנה שנייה של התואר הראשון. משם הלכתי אל העיתונות כי רציתי מילים ותכנים ותנועה והסקרנות העיתונאית שלי לא ידעה שובע. ואז נפתח ערוץ 2 ואני הייתי בו כתבת רווחה ומגזין ומשם עברתי אחרי עשרים שנה אל ערוץ 10. בגיל חמישים הלכתי ללמוד אימון במכון "אדלר" כי השיח עם אנשים במשך השנים גרם לי לרצות לקדם מתאמנים אל המטרות שלהם,לא רק לסקר ולכתוב.
עכשיו, עם הכנת תחקירים וסרטים וכתיבה כעצמאית אני מלווה מתאמנות – נשים שנחושות לעשות שינוי בחייהן, שמבקשות לעצמן ליווי כדי להתפתח, לחפש זוגיות, לשנות קריירה, לבנות חיים חדשים. כשאני מחברת נקודות לאחור אני רואה שהספרות שאותה התחלתי, עוברת כחוט השני בחיי באמצעות מילים וכתיבה ובניית סיפורים. בעוד ימים אחדים לצד עבודתי בקליניקה שלי, אני הולכת הלאה ומתחילה תואר שני בטיפול באמצעות ספרות. מחברת בין אנשים למילים.
והכל התחיל בתשוקה.
אז נכון שצריך חזון כדי לעבור מן המצוי לרצוי אבל במסע אל החזון, אנחנו זקוקים לדלק. דלק שיניע, שיקדם את התהליך, שיוביל אותנו על המסלול אל החלום. כשמתאמנות באות אלי למצוא את הייעוד הבא שלהן, אנחנו מנתחות הרבה מרכיבים כדי לבנות ייעוד, אבל בסוף – למרכיב התשוקה יש מקום ענק. אולי הכי רחב מכל המרכיבים. כשהן מספרות לי למה הן משתוקקות, העיניים שלהן מאירות, הצוואר מזדקף ואני רואה חיוך.
שם – בתשוקה – אפשר למצוא את התשובה.
מאת: סמדר פלד אשת תקשורת, מאמנת מלווה נשים לשינוי
הוספת תגובה