עברתי על פניה ברחוב, היא עמדה שם שמנה וגדולת ממדים, נערה צעירה ולבי נכמר מצער ועצב עבורה, היא זרקה אותי אל נערותי השמנה בו חשתי מקופחת, בו לאכול לפני האחרים היה בבחינת הדבר הכי נורא שיכול לקרות לי, הרי המקום הזה בו שפטו אותי ואני את עצמי על משמניי היה כל כך איום שהמחשבה שיראו אותי אוכלת יהיה בבחינת חטא קדמון שיביא אתו עיניים ננעצות בי באשמה על מדוע אני מרשה בכלל לעצמי לאכול, הרי אני צריכה למלא פי ברוק או בעלי חסה ולא להלין על דבר הרי אני שמנה, פרה, דאבה ועוד סופרלטיבים שחלקתי לעצמי וחלקו לי אחרים.
יעלי שלי לצידי שמה לב לדמעות שמילאו את עיניי:" אני כל כך מרחמת עליה לולי אמרתי, תחשבי מה יקרה כאשר תגיע הביתה אל הלבד שלה, תחשבי מה תבלוס ותדחוס אל פיה על מנת לספק את הרעב הפיזי והנפשי אותו היא חווה ,תחשבי מה יהיה אחרי הבליסה איתה יופיע הטשטוש חושים מחד ומאידך רגשי האשם הנוראיים על אפסיותה, על חוסר יכולתה לעמוד מול תאוותה הבלתי נשלטת לנחמה מאידך, ומקומה הקשה של שנאתה העצמית על המקום שנגררה אליו כי לא סעדה.
מאת: אביגיל בכור גורו תזונה
הוספת תגובה