במקום זאת פגשתי עיר שוקקת, עם כבישים רחבים המתחברים לכביש 6 ותוך שעה וחצי קיבל את פני מראה שלא ציפיתי לא בכלל. גשר עץ יפהפה שמשני צידיו מזרקת מים ובריכה של נופרים בראשה. ישר מתקבלת תחושה של מקלחת נעימה להילה הפרטית שלי ושל כל מי שעובר בנתיב המים המופלא הזה.
מגיעה לרחבה גדולה שמסביבה ברווחה נמצאים בניינים ציבוריים רבים. במרכז ניצב מבנה עצום מעניין מבחינה אדריכלית – כמו צומח מבסיסו עץ רחב ענפים, המצל על כל סביבותיו. המשכן לאומנויות הבמה באשדוד. צופה אל כיוון הים והשקיעה מצרפת תאורה ייחודית של קרני זהב, ברחבה נראות התנועות הקצובות של קבוצת מתעמלים על רקע הים.
הכניסה, מתאפשרת למקדימים. כל אחת ואחד מציגים אישורי התחסנות, תעודת זהות ומסיכה, בדיקת תיקים ונכנסת לאולם גבוה ונעים שמאפשר נשימה עמוקה גם במסיכה. משהו מרגיע נסוך על המקום הזה.
האנשים נכנסים לאולם ומתיישבים במקומותיהם. תזמורת האופרה הקאמרית הישראלית בניצוחו של המנצח אטברס לקסטיגאלה – מגדולי המנצחים בעולם, מגיע מבית האופרה הלאומי של לטביה. ניחוח של חו"ל כבר פושט באולם עת ממתינים למסך שיעלה. לתזמורת יש מקום מיוחד למרגלות הבמה.
התרגשות באולם והנה המסך עולה ומגלה תפאורה של וידאו ארט יפהפיה של ארוין אונפו מאסטוניה, שואבת את הקהל לרחוב פריזאי בערב חג המולד. ברגע אחד שוכחים את חום אוגוסט המהביל שבחוץ ופתיתי השלג הצונחים מעבירים צמרמורות קור בגוף.
4 חברים, אמנים עניים, שגרים ביחד בשכירות בחדר קפוא, מנסים להתחמם, בית קפה בוהמייני שהם ממהרים אליו עם כל פרוטה שמגיעה לידם, בעל בית שדורש את שכר הדירה ומעט קונדסות כדי להסתדר איתו בדרך יצירתית, סיפור אהבה בין שני צעירים – רודולפו ומימי, מוזטה, אשה עצמאית ונועזת מתאהבת במרצ'לו למרות שהגיעה עם אלצ'נדרו.
כל נפתולי החיים והאהבה, העוני והרעב מול היצירתיות והחברות. ואז מגיע הקושי שמאפיין כל כך את אותם הימים – מימי לוקה בשחפת. באותה תקופה אין למחלה מזור והיא נחשבת לגזר דין מוות. רודולפו חושש שבגלל חדרו הקר מימי חלתה ולכן עליו להפרד ממנה. מגלה את ליבו לחברו מרצ'לו שהוא אוהב את מימי והיא שומעת את שיחתם ואהבתם הצעירה חוזרת אליהם. יחד עם זאת מצבה של מימי מחמיר וכל החברים מוותרים של משהו ונחלצים לעזור לה, כדי לחמם את כפות ידיה הקרות בכפפות ובכסף ממכירת מעיל יקר, אך היא מחזירה את נשמתה בשקט בידיעה שהיא אהובה, נחה בחיקו של רודולפו ובקרב ידידיה.
המוזיקה של פוצ'יני עוטפת את הכל בצלילים רב גוניים. עמוקים ונוגים, שנונים ומצחיקים, מקבילים ומשולבים זה בזה כמו שיחה שבה כולם מדברים יחד ואז שוב אחד אחד. סולני אופרה בינלאומיים ומישראל חברו למלאכת מחשבת מוזיקלית ומופע מרהיב עין וממלא את הנפש בכל קשת הרגשות האפשריים. בדיוק כמו בחיים. החיים והמוות, האהבה והפרידה, הפחד והאומץ, האמנות והעוני, חג המולד בפריז עיר האורות, הקור מול החום, העצב מול הקונדסות והצחוק. החיים במיטבם.
משהו מדהים קורה באשדוד. בסיס הפעילות של האופרה הקאמרית ותזמורת האופרה עכשיו פועל באשדוד. שווה להדרים ולהחכים.
זמרים ראשיים:
מימי: מריה יליץ בית האופרה של מקדוניה/ רבקה פלק
מוזטה: מריאקה דה קוקר אפריקה דרומית/ יוליה קרלונאיטה-ליטא
רודולפו: טוני בולדן אופרה לאומית של פריז/ דוד גולדברג
מרצ'לו: ין יו ארצות הברית/ פיוטר קומון אופרה לאומית של פריז
שונאר: אולכנדר פורקושק בית האופרה הלאומי של אוקראינה
קולינה: עומר ניטו כמפוס מקסיקו/ דנטה – רוברטו מורו תאטרון המלכותי של טורינו
בנואה: מיכאל גאסינסקי
אלצנדורו: אסף ארצי
מנצח: אטברס לקסטיגלה – בית האופרה הלאומי של לטביה
הוספת תגובה