ישנן עדויות כי המצרים הקדמונים החלו את מנהג נתינת טבעות אירוסין, היוונים והרומאים אחריהם המשיכו אותו. ניתן לאשר כי היה שימוש ברומא העתיקה בטבעות אירוסין כאשר הגבר נתן לאישה שתי טבעות אחת מזהב והשנייה מברזל כאשר האישה הייתה יוצאת לאירועים חשובים היא הייתה עונדת את טבעת הזהב וכאשר ביצעה עבודות בבית היא הייתה עונדת את טבעת הברזל הפשוטה.
שימוש בטבעת יהלום מוזכר לראשונה בשנת 1477 כאשר מקסימיליאן הארכידוכס מאוסטריה הציע נישואין למרי דוכסית בורגונדי באמצעות טבעת יהלום. הדבר התפרסם ברבים והשפיע על האצולה באירופה אשר החלה לאמץ את המנהג וגברים מיוחסים החלו להציע נישואין לבחירות ליבם באמצעות טבעת יהלום.
עם השנים החל באירופה המערבית שימוש בסוגים שונים של טבעות אירוסין והפופולריים ביניהם היו זוג או שלושה חישוקים אשר מתחברים יחדיו לטבעת אחת, דבר המסמל את הזוגיות. וסוג נוסף הוא טבעת זהב שניתנה כמתנה בין אוהבים והיוותה אות לאהבתם.
טבעות אירוסין משובצות יהלום היו תחילה רק בקרב אוכלוסיית האצולה, שכן מחיר היהלומים היה גבוה והם היו נדירים יחסית. במחצית השנייה של המאה ה-19 החלו לכרות יהלומים בהיקפים גדולים יותר וכך נעשה שימוש נרחב יותר בשיבוץ יהלומים בתוך טבעות אירוסין מתקופה זו.
במחצית הראשונה של המאה ה-20 הופחת השימוש של טבעות אירוסין משובצות יהלומים עקב מלחמת העולם הראשונה והשפל הכלכלי הגדול בארה"ב אשר גזרו על זוגות רבים קשיי פרנסה. באמצע המאה חברת היהלומים דה-בירס החלה לפעול נמרצות להגדלת שיווק היהלומים, ופעלה לשינוי דעת הקהל, כך ששימוש ביהלום הפך תודעתית לאבן היחידה שמקובל לשבץ בטבעות אירוסין. במהלך השנים הבאות יותר ויותר גברים רכשו לבחירות ליבם טבעת יהלום, בעיקר כאשר החל להתאפשר לשלם בעבור מוצר במספר תשלומים. וכך למעשה יותר ויותר גברים, גם כאלה המשתכרים במשכורות נמוכות, הצליחו לרכוש טבעת אירוסין משובצת יהלום לאהובותיהם.
במדינות ותרבויות שונות ישנם מנהגים שונים באשר לשימוש בטבעות יהלום, כך במדינות הנורדיות נהוג שגם האישה וגם הגבר עונדים טבעות אירוסין. במדינות פולין וטורקיה עונדים את טבעת האירוסין ביד ימין, בבריטניה ומדינות צפון אמריקה עונדים את הטבעת על יד שמאל בקמיצה, האצבע הסמוכה לזרת. מנהג זה החל כבר בימי קדם מתוך הסברה כי וריד הזורם ישירות ללב עובר בקמיצה ולכן מקשר בין הטבעת ישירות ללב. בגרמניה נהוג לענוד את טבעת האירוסין ביד שמאל והיא מועברת מיד לאחר החתונה ליד ימין כך שיש הצהרה רשמית של האישה האם היא אשת איש באופן רשמי.
מבחינת חומרים, נעשה שימוש בחומרים מגוונים בטבעות אירוסין, המתכות המקובלות ביותר והנפוצות ביותר הן זהב ופלטינה. אך ניכר גם שימוש בטיטניום, כסף ונירוסטה. השימוש ביהלומים בטבעות אירוסין מקובל ביותר בארה"ב והוא אף מהווה סמל סטטוס, ככל שהאדם עשיר יותר, כך הוא נדרש לרכוש לאהובתו טבעת עם יהלום גדול או יקר יותר. חיתוך היהלום המבוקש ביותר הוא חיתוך מבריק אשר מחזיר מקסימום אור מהיהלום.
ישנן טבעות משובצות יהלום אחד מרכזי וטבעות בהן מספר יהלומים קטנים סביב יהלום אחד גדול יותר. גם אבני חן מקובל לשבץ בטבעות אירוסין.
מבחינת ההלכה היהודית אין אזכור לטבעת אירוסין בהלכה ולכן אין מגבלה על השימוש בטבעת אירוסין או קביעה לנורמה סביבה, לעומת זאת, חלה חובה לענידת טבעת נישואין בעת טקס החופה, טבעת זו צריכה להיות צנועה, ללא עיטורים, ללא עיצובים מיוחדים, פיתולים או שיבוץ באבנים. בעקבות זאת בקרב אוכלוסיות ממעמד סוציואקונומי גבוה נהוג להשקיע כי טבעות אירוסין מציגות כי האישה התחתנה היטב והיא עונדת את שתי טבעותיה יחדיו. מטרת העיצוב הפשוט של טבעת הנישואין בהלכה שהיא לרוב טבעת זהב או כסף חלקה ופשוטה, היא שהאישה תוכל להעריך נכון את שווי הטבעת, החשש הוא כי אם האישה תחשוב שהטבעת שווה יותר משוויה האמיתי רק מסיבה זו היא תסכים להינשא ויהיו אלה נישואי טעות. המחמירים ביותר אוסרים על עיטור הטבעת ואפילו על חריטה , המקלים מקפידים כי הטבעת תהיה כולה מאותו חומר וללא אבן יקרה, גם כאשר ישנם עיטורים על הטבעת.
יש מנהג בקהילות מסוימות שאימו של החתן מעניקה במסיבת השידוכין לכלה טבעת משובצת ומעוטרת. ביהדות האורתודוקסית, אין הכלה נותנת לחתן טבעת במקביל לכך שהיא מקבלת טבעת ממנו, ויש רבנים האוסרים על הכלה לתת טבעת לחתן בחופה, עם זאת רבות הנשים המעניקות טבעת במועד מאוחר יותר לאחר טקס הקידושין תוך הדגשה כי מדובר במתנה ולא בקידושין. בחתונות רפורמיות ופרטיות מקובל ששני הצדדים מעניקים זה לזה טבעת יחד במעמד הטקס.
מאייב תכשיטים – חנות תכשיטים
היצירה 25, רמת גן, 5252165 טלפון: 052-912-7374 mayaev-jewelry.co.il
הוספת תגובה