ספרי לי אך הכול התחיל?
תמיד כתבתי. מאז שאני זוכרת את עצמי אני כותבת שירים וסיפורים. הכתיבה היא תשוקה אמיתית שלי וחלק בלתי נפרד מישותי.
מה בילדותך הוביל לבניה ותנופה של אישיות יזמית?
נולדתי וגדלתי בשכונת מצוקה בתל אביב לזוג הורים צעירים מאוד, עולים חדשים מלטביה. כל ילדותי נלחמתי להיות צברית וישראלית מן השורה עד כדי כך שאסרתי עליהם לדבר רוסית מחוץ לבית. התבגרותי עברה בין תל אביב להרצליה אליה עברנו מאוחר יותר. השינוי משכונת מצוקה לסביבה אמידה בהחלט תרם להשקפת עולם חברתית מורכבת שלי.
לפני הגיוס לצה"ל עברתי לגור בקיבוץ לוטן בערבה, כחלק משנת שירות דרך תנועת הצופים, מעבר ששוב שינה את עולמי. מדובר בקיבוץ רפורמי בערבה ששם דגש על אקולוגיה, שוויון ושיתוף, שהיה שונה לחלוטין מעולמה של הילדה התל אביבית שהייתי. החיים בערבה היוו בסיס לספרי השני "גרעין אדום" והוא התגשמות חלום.
מה משך אותך למקצוע?
כתיבה היא בדמי ובנפשי, זה משהו שאי אפשר לעצור ואי אפשר להפסיק.
בנוסף, אני עובדת במחלקת החינוך של ה"מוזיאון הישראלי" במרכז יצחק רבין – הדרכה והיסטוריה הן שתי אהבות גדולות שלי. התהוות החברה הישראלית והדילמות איתן אנו מתמודדים עוד מתקופת היישוב מרתקות אותי.
איך את יוצרת רלוונטיות ויצירתיות?
במרכז רבין אני פוגשת את כל החברה הישראלית וכל רבדיה הנגלים אליי כל יום נכנסים לספרים שאני כותבת. וכן, בתור אמא לשלושה ילדים מתבגרים עם העולם הצעיר שלהם, בית הספר, חברים, ספורט – אין רלוונטי מזה.
נקודת המפנה שלך ?
מבחינת כתיבה – תמיד כתבתי. את האומץ לפרסם ולהוציא לאור את ספר הביכורים שלי "לא יכול לאהוב יותר" – נתנו לי ילדיי. אני, שתמיד דוחפת אותם להגשים חלומות, קיבלתי את תמיכתם להגשים את החלום שלי ולא לפחד מהחשיפה.
מהיכן התעוזה והאומץ ?
בגיל 40 החלטתי שזה הזמן להעז ולא לחשוש. מרגע שהתחלתי לפרסם קיבלתי המון תמיכה ואהדה – זה נותן לי כל הזמן את הכוח להמשיך.
הפחדים שבדרך ?
תמיד יש פחד שלא יאהבו את הספר, שהוא לא יהיה מספיק טוב, שהכתיבה לא תהיה איכותית מספיק אבל לשמחתי "גרעין אדום" כבר זוכה לסקירות נפלאות.
בכל יום אני מקבלת הודעות מאנשים שקראו את הספר וכותבים לי כמה הספר דיבר אליהם, שהיה מרתק לראות את המפגש של בני ה-20 עם בני ה-40 של היום, על היחסים שלנו עם הילדים שלנו ועם ההורים שלנו, החלומות שהיו לנו בגיל 18 והגשמות או אכזבות בגיל ומעל הכל על החשיבות של חברות.
כיצד את משלבת קריירה ומשפחה ?
מוותרת על שעות שינה עבור זמן כתיבה…
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
אשכול נבו כתב לי הקדשה בשבוע הספר האחרון על ספרו "שתמיד יהיה לך האומץ לדמיין". זו העצה שאני הולכת עכשיו לפיה והמשפט הזה מעלה בי חיוך.
מה הדבר הגורם לך הנאה במקצוע?
הכתיבה עצמה היא אושר. אני נכנסת למעין "טראנס" כשאני כותבת, העולם כולו נעלם וזה רק אני והעולם שאני בוראת בספר שלי. הדמויות שלי מקבלות חיים ומרקיעות שחקים ודרכן אני מעבדת את חוויות ומשברי החיים.
מה השיא שלך בקריירה מבחינתך?
מבחינת כתיבה – אין ספר שההוצאה לאור של ספר הביכורים שלי "לא יכול לאהוב יותר" הייתה רגע שיא מיוחד ומתוק.
בעבודה במרכז רבין כל מפגש עם חיילים ומפקדים הוא מיוחד ומעניין.
מה הערך שאת מביאה לשוק ?
הספרות שאני כותבת היא מאוד ישראלית. כל ספר שלי "עוטף" אזור בארץ והופך אותו לכוכב של הספר.
"גרעין אדום" מוקדש כולו לערבה וכל מי שקרא עד כה אמר לי שהוא כבר רוצה לנסוע לטייל בערבה. מבחינתי כל ספר הוא סיפור אהבה למדינה שלנו.
מה מרגש אותך ?
הילדים שלי.
מה סוד ההצלחה שלך ?
לא לצפות בטלוויזיה….
טיפ למתחילים ?
חזרו לקריאה! קראו הרבה ספרים – פרוזה, מסות, שירה, והעשירו את עולמכם.
מה לא תסכים/מי לעשות במסגרת העבודה ?
לעבוד במקום שאינו תואם את ערכיי. מקום שאינו דמוקרטי או שוויוני בבסיסו או מפלה נשים.
מה החזון שלך לעשור הקרוב?
להמשיך לכתוב ולחזק את הספרות הנשית הישראלית.
דנה שניידר מיוצגת בסוכנות נשים מרצות אונליין – www.womenspeakers.online
הוספת תגובה