"המאזינים ברדיו אפי-לוג קוראים לה 'רוקיסטית בנשמה'"

(תרגום לאנגלית)
אני עץ מרקד בגשם
מרגיש חופשי
הלילה מחבק אותי
מכף רגל ועד ראש
הענפים שלי, נוצצים כיהלומים
ואני כל כך שמח,
רוקד לצלילי המוסיקה שבאה מתוכי
לתוך ריקוד שמיימי,
והלב שלי, כמו אור זורח
והריקוד והשמחה שלי מדבקים
ורגשותיי לקול צלילי השלום מתפרצים
וכשכל העצים רוקדים איתי
זה מרגיש לי כמו חופש….

הסתיו כאן מנשב בשדרה
וזה חופש….הסתיו כאן בשדרה
הרוח הקרה נושבת
ועדיין אני מרגיש שחם לי מבפנים
כמו ירח חושני עטוף וחולמני
גם כשהכל הפוך לא נגמר הכוח…

אנחנו חופשיים
נשמתנו רוקדת ריקוד רוחני
בעולם של תקווה
עטוף בחיבוק של רגש
עם אהבה בוערת
ועיניים מלאות אש
והריקוד והשמחה שלי מדבקים
ורגשותיי לקול צלילי השלום מתפרצים
וכשכל העצים רוקדים איתי
זה מרגיש לי כמו חופש….
הסתיו כאן מנשב בשדרה
וזה חופש….הסתיו כאן בשדרה

אני עץ, רוקד בגשם ומרגיש חופשי.

הסופרת והמשוררת יהודית מליק שירן והזמרת היוצרת נורית האן זיגלר (זיגי) עובדות בימים אלו על אלבום שני משותף בשם "חופש", שיצא ממנו שיר הנושא "freedom". על העיבוד, הנגינה וההפקה המוזיקלית אחראי המוזיקאי ראובן חיון, שאף הפיק מוזיקלית את כל שירי שני האלבומים של יהודית וזיגי.

החיבור ביניהן נולד בעקבות חבר משותף ששידר ברדיו "אפי-לוג", האומן היוצר והמוזיקאי דודו אליה ז"ל, שבזכות אמונו בה, התגברה יהודית על טראומת נגינתה בפסנתר, חזרה לנגן ואף הלחינה שני שירים באלבום הראשון עם זיגי.

לדברי מליק שירן, השיר "freedom" מספר על עץ כמשל לאדם. "כמו העץ שעובר טלטלות ברוח, בגשם ובכפור, כך גם האדם. כל אחד מאתנו עבר, עובר או יעבור מסע חיים מטלטל. מסע רגשי כזה או אחר המלווה סערות, קור, חושך ואי ודאות. ללא מים, מזון, טיפול ויחס אוהב אין קיום לעץ ואין קיום לאדם. וכמו שעצים ממשיכים לשרוד, לרקוד ולחיות אחרי מזג אוויר קשה, כך גם האדם. יצר ההישרדות והרצון לחיות גובר תמיד על הכול כי אי שם בפנים, אנחנו יודעים שנולדנו לחופש. למעלה משלושה חודשים כותשת רוסיה חיי אדם ולא עושה אבחנה בין נשים, ילדים וטף, קורעת אבות ממשפחה. ילדים חווים טראומה וסיוטי בלהה של מלחמה שאינה פוסקת. במשחק החיים נפגעים בני אדם שכל רצונם הוא לחיות בחופש, שקט ושלווה. כאשר נלקח החופש מהאדם ואין לו את זכות הבחירה, הוא הופך לשקוף".

זיגי, מלחינה ומבצעת של השיר: "כשקיבלתי מיהודית את הטקסט להלחנה, חיפשתי אותי בתוך השיר כדי להתחבר אליו, כפי שאני עושה תמיד לפני הלחנה. מצאתי בהתרגשות הרבה יותר ממה שחיפשתי. מצאתי שם בתוך הטקסט את הוריי האהובים שכבר תשע שנים אינם איתי, אך נמצאים בכל דקה בליבי. אבושקה שלי, הגיבור הפרטיזן, איש שמח שאהב את החיים, אהב לצחוק, לרקוד ולשיר, מה שלא העיד כלל על הסבל שעבר בנערותו כשנמלט מציפורני הנאצים וכשהסתתר בכנסייה כנער מקהלה. במקרה אחר ברח מהחלון כמה דקות לפני שנכנסו הנאצים לבית, ופעם הבריח אקדח באקורדיון שלו, ובעצם ניצל בזכות כישרון נגינתו ושירתו, כשהלך ימים שלמים בשלג בכפור ללא מים ואוכל. למרות כל זאת הוא שרד והגיע לארץ, פגש את אמאל'ה ויצרו לנו את דור ההמשך. אמי הייתה שמחה וצחקנית, למרות שבילדותה נאלצה להיפרד מהוריה שהבריחו אותה ארצה על אניית מעפילים כדי שתישאר בחיים והיא כבר לא ראתה אותם יותר. היש דוגמאות חזקות יותר מזה לבטא אופטימיות, נחישות ורצון לחופש?".

עד כה הוקלטו תשעה שירים מהאלבום המשותף החדש "freedom":
"מבט לילי" – דואט עם ראובן ארז המתאר את תל אביב כעיר ללא הפסקה, החיים השוקקים של העיר ביום ובלילה (לחן: זיגי).
"שתיקה יודעת לספר" – דואט נוסף עם ראובן ארז שמביא את קולן של נערות שברחו מהבית בשל אלימות ההורים והגיעו לרחוב, למלחמה על קיומן (לחן: זיגי).
"הפחדים" – שיר המתאר את הזוגיות המתרסקת כתוצאה מאלימות וחרפת רעב בזמן הקורונה לאור גלי הפיטורים בכל הארץ (לחן: זיגי).
"אנשים" – דואט עם רני הלרמן, שיר אקטואלי על ההפגנות ברחבי הארץ בזמן הקורונה (לחן: רני הלרמן). "בחדרי הלב" – שיר געגוע לאמה של יהודית מליק שירן (לחן: זיגי).
"גשר הסליחה" – שיר אקטואלי העוסק בפיגועים ברחבי הארץ (לחן: זיגי).
"freedom" – מתאר את זכותו של כל אדם לבחור בחופש אישי ובחופש פעולה ולפעול לפי חירות המחשבה שלו (לחן: זיגי).
"שמש נצחית" – שיר עידוד זוגי המצמיח כוחות להתמודד עם המצב הרגשי בתקופת הקורונה וגם לאחריה (לחן: זיגי).
"לפעמים" – שיר העצמה נשית (לחן: זיגי).

יהודית מליק שירן, תושבת חולון וילידת בית שאן, היא דור שני לניצולי שואה, אשת חינוך, סופרת, משוררת, מלחינה, חוקרת ספרות ילדים ונוער, מבקרת ספרותית ומוזיקלית. היא מאתרת ילדים במצבי לחץ ומשבר דרך כתיבתם ומטפלת בשילוב אומנויות בבני נוער שלקו באנורקסיה ובהלומי קרב. היא מתגוררת בחולון, נשואה ואם לשלושה ילדים, מו"לית של "בת אור" הוצאה לאור, עורכת ראשית של כתב העת הספרותי "על הדרך", ומנהלת של המרכז לכתיבה יוצרת ע"ש שושנה מליק בחולון הנותן מענה רגשי לילדים, לבני נוער ולאנשים מבוגרים. מזה שש שנים היא מפעילה ברישיון אקו"ם את תחנת הרדיו האינטרנטית "אפי-לוג".

מליק שירן כתבה ספרים רבים וזכתה בפרסים רבים, בהם: פרס מפעל המשורר הצעיר הקרן ע"ש רון אדלר מאוניברסיטת חיפה, פרס לספרות יפה עבור ספרי השירה "צחוק מידרדר בשכונה" ו"צבעי שכחה" מטעם קרן חיים ושרה ינקלוביץ של עיריית חיפה, פרס נשיא המדינה עזר וייצמן עבור הספר "פגישה חלומית", פרס על מפעל חיים מטעם קרן נפ"ש ואגודת הסופרים העבריים עבור הקמת קבוצת "אות ועוד " של בני נוער ומטופלים בפייסבוק ועבור כתב העת "על הדרך", אות  הוקרה "קסת הזהב" עבור מפעל חיים של תחרות הכתיבה הארצית לבני נוער בכיתות ז'-י"ב מטעם אגודת הסופרים העבריים, מענק הלחנה מאקו"ם להלחנת שיריה באלבום "הגעגוע שזוכר"(עם חופית מסיקה 2021 ), תואר דוקטור כבוד של שגרירת השלום העולמי, אהבת האדם ויצירתיות מטעם ארגון משוררי העולם, ועוד.

מליק שירן אומרת כי "לנורית יש מנעד צלילים רחב, חי בועט, נושם רוק, קול אישי שמבטא אמירה בכל סגנון מוזיקלי. המאזינים בתחנת הרדיו שלי רדיו אפי-לוג קוראים לה 'רוקיסטית בנשמה'. אין שיר שדומה בלחן לשיר אחר. בכל שיר שהלחינה ומבצעת, מנעד הצלילים שלה משתנה, וזה היופי בהגשת שיר ברמה גבוהה, מקצועית ובינלאומית". זיגי אומרת על מליק שירן: "ליהודית יש תובנות חיים ודרך מיוחדת בכתיבתה להעניק לעולם בכישרון רב את תובנותיה. אני קוראת לזה מנעד מילים שדרכו היא מתחברת לכל אחד. היא יודעת לכאוב את כאבה וגם יודעת להביע את כאב האחר. היא בוכה במילותיה וגם יודעת להביאן לכדי צחוק. לעתים היא מעצימה, לעתים בועטת ובעיקר תמיד מרגשת".

נורית האן זיגלר (זיגי) נבחרה במשך שנתיים ברציפות כזמרת השנה ברדיו אפי-לוג, בבחירות של המאזינים. היא מעצבת גרפית בערבים, מעצבת תכשיטים בלילות – כתחביב שהפך לעיצוב ברמה הכי מקצועית במטרה להיות הכי נוצצת על הבמות, ומעצבת שירים בימים. זיגי, שיצרה עד כה יותר מ-150 שירים, מספרת כי היא פעילה במוזיקה 12 שנה בלבד וכי השירה הייתה תחביב עד שלמדה כשנתיים והפכה את התחביב לדרך חיים.

עד כה הודפסו חמישה אלבומים שארבעה מתוכם אף הושקו בהופעה על במות ברחבי הארץ: "מעבר לקו", "הרמוניה משלה", "להניע גלגלים", "מקום, זמן להיות". "מתנה גדולה". זיגי יצרה שבעה אלבומים נוספים, שלא הודפסו וניתן להאזין להם בערוץ היוטיוב שלה: "המוסיקה שלי", אלבום דואטים בשם "שתיקות עמוקות", אלבום נוסף הכולל את כל הקאברים שלה, אלבום בשם 'אש האהבה', אלבום שירי משוררים שנולדו במסגרת המיזם המוזיקלי 'שיר-א-שיר', Raise a glass"" – אלבום שכולו באנגלית עם הסופר והמשורר אהוד נוה, ו"חופש" – אלבום שני עם יהודית מליק שירן:

זיגי, רעיה, אמא וסבתא במתנה לנכדותיו של בעלה, מודה כי דווקא מהמקום שבו היא נמצאת, מסע חייה מאפשר לה לשיר כילדה יתומה, כאישה נאהבת וכאמא לילדים בוגרים. "מה גם שילדיי משתפים פעולה איתי, כשלכל אחד סגנון המוזיקה שלו בהלחנה, כתיבה וביצוע, בהופעות ובהקלטות. מכיוון שאיני מנגנת והם כן, אני שואבת מהם השראה ולעתים זקוקה לעזרתם. בילדותי הייתה המוזיקה מקום מפלט עבורי, כילדה שמנמנה ולא מקובלת. שרתי בהרמוניות קוליות עם אבא שלי, שהיה זמר טנור נפלא, וחלמתי שאני עומדת על במות ומרגשת. על מנת להרגיש יותר בטוחה ונאהבת, הייתי בורחת למוזיקה גם בחלומותיי. היא העניקה לי ביטחון. חלום המוזיקה נכנס למגירה ביום בו בחרתי להיות אמא, ואחרי שארבעת בניי גדלו הרגשתי שזה הזמן שלי, וכך בתמיכת בעלי ובניי יצאתי לדרך".

הדרך למוזיקה הייתה שזורה בעיצוב ויצירת תכשיטי במה ענקיים ונוצצים, ומדי לילה כשחזרה זיגי הביתה ממשמרת ערב בעבודתה כמעצבת גרפית, כשכולם ישנים בחדרים, היא החלה לדמיין מה תענוד בהופעות, וכך דמיינה ועיצבה עוד טבעת, עוד צמיד ושרשרת נוספת. כשמלאו לה 50 היא יצאה לדרך האמיתית שאליה שאפה להגיע כל חייה. במשך כשנתיים היא למדה פרפורמנס, כתיבה והלחנה והחלה ליצור שירים שפרצו את הסכר.

זיגי: "המוזיקה הגיעה אליי שוב בדיוק בזמן הנכון כדי להעניק לי ביטחון. היא הייתה לצידי כשהוריי נפטרו. זה תמיד כל כך עצוב כשאתה הופך יתום, ולא חשוב באיזה גיל זה קורה. הכתיבה והוצאת השירים עזרו לי מאוד".

היא אף משתתפת בהתנדבות כמלחינה ומבצעת במיזם מוזיקלי מקסים של שירי משוררים, ששירם מקבל חיים בזכות לחן וביצוע מוקלט של השיר והופעה. בשש השנים האחרונות אף הייתה עורכת, מגישה ושדרנית בתחנת רדיו אינטרנטית. בתוכניתה נתנה במה ליוצרי מוזיקה חדשים.

היא מגלה כי למדה כל כך הרבה דברים מהמוזיקה ומספרת שיש לה חלק גדול בעיצוב אישיותה. "למדתי להתגבר על הקושי בהתבגרות, על כל המשתמע מכך, על היתמות מהוריי, השלמה עם הקמטים ועם השנים שחלפו. למדתי חופש דיבור מהו, לצאת מתבניות, לאתגר את עצמי, להקשיב לליבי ולא לרחשי הסביבה של אחרים.  למדתי להיות רוקנרול, ואף כתבתי את זה בשיר 'המוסיקה שלי', שמפרט את הקשר העמוק שלי עם המוזיקה לאורך כל חיי. המוזיקה עוטפת אותי מכל כיוון, נפתחתי ואני מקבלת באהבה מה שהיקום שולח לי. הכול אני עושה ועשיתי במו ידיי ומיתרי קולי, בעזרת בעלי וילדיי. בכרזות ובפרסומים אני נעזרת בכישרון הגרפיקה שלי. בהופעות, עדויה בתכשיטיי, וכך גם בשירים במיטב תובנות חיי".

סקרנותה והרצון שיכירו אותה כזמרת וכמוזיקאית גרמו לה לשלוח את שיריה לתחנות הרדיו והטלוויזיה ברחבי הארץ. זיגי אף כתבה והלחינה עבור תחרות השיר שייבחר לייצג את ישראל בתחרות האירוויזיון 2022. היא שלחה שני שירים. אחד שכתבה והלחינה בעצמה ועוד אחד שהלחינה, מילותיו של המשורר והסופר אהוד נוה. "שיריי לא התקבלו אבל אני זכיתי שהם יישארו שלי. אני מתמקדת בעיקר בלהביא את אישיותי לתוך השירים שלי – עם הרבה כנות, תשוקה ואהבה. אנחנו בנויים מכל כך הרבה רבדים: אהבה, שמחה, כעס, עצב, תקווה ועוד, וכשמכניסים את זה לשירים הכול מתפרץ בצורה שונה ובסגנון שונה. לכן אני נמצאת ברוק, ברוך, באלקטרוני ובטראנס, בבלוז ובפופ, המוזיקה מנחה אותי ואני עבד לה".

מאת: יהורם גלילי