האתגר של הקורונה
בתחילת משבר הקורונה, נדמה היה שאין שום דרך לקיים אירועי תרבות במצב החדש. כששערי מוסדות התרבות סגורים והגבלת ההתקהלות לא מאפשרת קיום של הצגות ומופעים, היה צורך לחשוב מחדש איך אפשר לקיים אירועי תרבות בתנאים החדשים. האתגר הכי גדול במצב החדש הוא הפגיעה שיצר משבר הקורונה בדבר הכי חשוב לשחקנים ולאומנים: הקשר עם הקהל שלהם. עבור שחקנים, מוזיקאים, רקדנים ויוצרים אחרים שפועלים על הבמה, אין תחליף לנוכחות של הקהל, ותקנות הקורונה היו מכה קשה לתקשורת הבלתי אמצעית עם הקהל.
כעת, אחרי כמה חודשים בשגרת הקורונה והזום, מגלים העוסקים בתחום התרבות שגם לזום יתרונות משלו. הוא מאפשר להביא את התרבות לבית של כל אחד ואחת, וליצור קשר ישיר עם הקהל דרך האינטרנט, לנהל דיאלוג קרוב וליצור משהו חדש ואינטראקטיבי, שבו לקהל יש חלק בדיוק כמו ליוצרים עצמם.
גם בזום – לא מתפשרים על איכות
מדובר בתקופה לא קלה, אך בעולם התרבות לא מוכנים להרים ידיים. את הבמה החליפה הרשת, ואת התאורה וההגברה החליפו תוכנות העריכה, שמאפשרות להכין מראש תכנים ולשדר אותם לצופים. אז נכון שמי שיחפש הצגות בירושלים היום לא ימצא אותן באולמות התיאטרון – אבל הוא כן ימצא מגוון רחב של אירועי תרבות שנערכים ברשת. לדוגמה, בבית אבי חי מארחים תוכנית בשם "סיפורים במונו" עם יואב קוטנר, שבכל מפגש שלה עוסקים בסוג אחר של יצירה מוזיקלית ישראלית, והקהל יכול להצטרף לאירוע מהבית. האירוע מועבר בשידור חי בזום, כך שהמשתתפים יכולים לקחת חלק, להגיב ולשאול שאלות. אירוע אחר של בית אבי חי מיועד לקהל צעיר יותר – במופע סיפור "הנעליים הישנות של אדון מינאסה" יוכלו הילדים להיפגש עם הסופרת רונית חכם, ולשמוע אותה מקריאה מספרה דרך המחשב.
תרבות בלי לצאת מהבית
גם אם הזום לא מחליף לחלוטין את החוויה של הופעה או הצגה באולם, חייבים להודות שיש לו יתרונות. החורף מתקרב, והאוויר מתקרר, ובמיוחד בערים כמו ירושלים, שבהן החורף קר במיוחד, כבר לא מתחשק כל כך לצאת מהבית. במקום לחפש הצגות בירושלים או בתל אביב, תוכניות תרבות ברשת מאפשרות לחסוך את הנהיגה, חיפוש החנייה והצטופפות בתור כדי לרכוש כרטיסים. צריך פשוט להקליק על קישור וליהנות מהמופעים בסלון החמים, עם כוס תה חם או בירה ביד.
הוספת תגובה