ספרי קצת על עצמך ועל הבית שבו גדלת – איך הבית והילדות עיצבו אותך להיות האישה שאת היום?
בנסיבות קצת מורכבות חייתי מגיל חודש עד גיל כמעט בת מצווה במילנו-איטליה ואני מעדיפה שלא להרחיב על הבית ועל המשפחה. לגן ואחר כך לבית הספר היסודי הייתה השפעה עצומה על האישיות שלי. התחלתי לקרוא ולכתוב בגיל ארבע. המורה שלי שרה אסקולי (שלה גם הקדשתי את הספר) נתנה לי משימות קריאה וכתיבה. היא לימדה אותי שהעולם נברא במילים, ושגם אני יכולה לברוא עולמות בעזרת מילים.
מה משך אותך למסלול שבו עסקת ושאותו חקרת, בסופו של דבר?
הגעתי למחקר האקדמי מתוך סקרנות גדולה. השתתפתי בסדנת מחקר באוניברסיטת בר אילן, והמרצה דיברה על כך שאף אחד לא חוקר אבהות. עלה בדעתי שחלק גדול ממשפחת המוצא שלי מצד אמי הם אברכים חרדים. הצעתי לערוך מחקר על אבהות של אברכים חרדים. הדבר התקבל בברכה. היו לי שני מנחים מופלאים שהתלהבו מהפרויקט לא פחות ממני. קיבלתי כמה מלגות – ובהן את מלגת הנשיא היוקרתית. יצאתי לדרך מצוידת בהרבה מאוד מוטיבציה להגיע אל לב האליטה החרדית, אל חייהם הפרטיים של האנשים העתידים לפסוק הלכה לכשיתבגרו. בחנתי לעומק את הפרקטיקות שלהם בתחום הביתי והשוויתי אותן לאלו של הדור הקודם. היה מרתק!
מה החוויה המשמעותית ביותר שהייתה לך בחיים, ולמה דווקא היא המשמעותית?
קשה להצביע על חוויה יחידה שהיא היא המשמעותית ביותר בחיים. אני נשואה לחבר הכי טוב שלי, ללא ספק הקשר אתו משמעותי באופן יוצא דופן. יש ביננו דו שיח מתמשך (בלי עין הרע וכו'). אני גם אמא לשמונה א/נשים מופלאותים – האימהות היא בוודאי חוויה משמעותית ומעצבת בחיים שלי.
במידה רבה העלייה לישראל ב-1980 הייתה חוויה משמעותית ומשנה מציאות עבורי. הייתי מאוד קשורה לבית הספר ולמורה באיטליה. חוויתי את המעבר לישראל כסוג של עקירה. לקח לי הרבה מאוד זמן להשלים עם הזהות המורכבת של "מעין ישראלית". אימצתי את השפה, למדתי אותה, הפנמתי אותה. אני לא שייכת במובן הרגיל של המילה, אפילו שכבר אין לי מבטא. תחושת זרות מתמדת.
מה מניע אותך להרגיש רלוונטית ומשמעותית עבור אחרים, בחיי היום יום שלך?
אני לא בטוחה שהשאלה הזאת מובנת לי עד הסוף. אני משתדלת להיות רלוונטית למשפחה שלי, לעזור במה שאני יכולה (בימים אלה – בעיקר לשמור על הנכדים). מאוד חשוב לי להיות משמעותית כבת זוג, כחברה, כאמא. בעבודה שלי אני מלווה סטודנטיות/ים בכל מיני שלבים (החל בעבודות סמינריוניות לתואר ראשון ועד לדוקטורטים). אני תמיד מגיעה עם מנה גדושה של סקרנות ועניין. לאחרונה (בעקבות כתיבת הספר) פונים אלי כלקטורית. אני מגלה אהבה חדשה.
איזה ויתורים עשית בחיים בכדי לצמוח באופן אישי?
לא ויתרתי על שום דבר כדי לצמוח. עבדתי כל השנים על פי עקרון המשא והמתן עם הפטריארכיה לפי קנדיוטי (חוקרת טורקית שהציגה דגם לפיו נשים "משלמות את חובן לפטריארכיה" – מתחתנות, יולדות, מגדלות, מבשלות, מנהלות את הבית – ואחרי שעשו את כל אלה, הן כביכול זוכות בלגיטימציה לעשות גם דברים שמעניינים אותן).
בשעות הפנאי, מה את אוהבת לעשות?
אני קוראת המון, גם להנאתי. אני גננית חובבת, אוהבת לגדל כל מיני צמחים בחצר ובבית.שיחה טובה עם חברה תוך כדי סריגה, או צפייה בסרטים, הליכה בטבע ויוגה.
כתבת ספר ביכורים מאוד ישראלי, אבל גם מאוד אחר. מדוע בחרת דווקא בסיפור הזה?
זאת שאלה מעניינת במיוחד. נראה שהחלק ה"פחות ישראלי" שלי בא לידי ביטוי בספר, והדבר משמח אותי בעיקר משום שאני מרגישה מובנת. הרעיון לספר נולד מן הממצאים בדוקטורט שלי שכאמור עסק באבהות של אברכים חרדים. יחד עם זאת, אחרי שהוא כבר יצא לאור מצאתי שלמעשה כל אחת מהדמויות המופיעות בו משקפת פן מסוים באישיות ובחיים שלי. לא הייתי מודעת לכך. למעשה הבאתי בסיפור הזה חלקים שונים מהזהות האישית שלי.
ספרי מעט על הדמויות והעלילה. בלי ספויילרים!
הדמות הראשית-ראשית היא יענקי וייסברג. אברך כולל בן 29, נשוי להייטקיסטית מצליחה בשם חיהל'ה ואבא לארבעה. הוא גבר תמים ומעט ילדותי, כל חייו מתנהלים סביב הבית והישיבה. הוא לא מכיר את העולם במובן הרגיל של המילה. השאיפה העיקרית שלו בחיים היא ללמוד תורה – או לפחות ככה הוא סבור עד שארי חוזר לחייו.הדמות הראשית השנייה היא ארי (אהרון) אחיו של יענקי. מרצה באוניברסיטה שהתקבל לפוסט דוקטורט ביוטה, ארה"ב. הוא יצא בשאלה ונודה מבית ההורים. עשור מאוחר יותר הוא יוצר קשר עם יענקי הצעיר ממנו בשנה. הוא מתקשר אליו כדי לחדש את הקשר ולהזמין את המשפחה לחתונה שלו עם ערגה. ארי דמות צינית, מאופקת ופגיעה מאוד. הוא חי בחרדת נטישה מתמדת הבאה לידי ביטוי גם בקשר עם החברה שלו. גם ערגה דתל"שית (אבל מבית דתי לאומי). היא אישה תזזיתית ואימפולסיבית, מורה ליוגה המשתמשת ביוגה ובמדיטציה על מנת להתגבר על הפרעת הקשב שלה.
ספרי לנו מעט על האיזון שבין הנפש והחומר, הכתיבה והיום יום ואיך הם באים לידי ביטוי בכתיבה שלך?
אני אישה דתית, מה שאומר שחלק ניכר מהיום שלי אני עסוקה בתפילה. בעיני תפילה היא מצב מדיטטיבי שבו אני יכולה להתרכז בהודיה ובזיכוך הרצון שלי. מאחר שאני עוסקת בעריכה לצורך פרנסה, הכתיבה היא חלק אינטגרלי מחיי היום יום. לכתיבה ספרותית אני מגיעה כשיש לי סיפור "דחוף" לספר.
נקודה חשובה בעיניי היא הגיל והמצב שלי: אני בת 54, ארבעה מילדיי נשואים ועוד ארבעה בשלבים שונים של עזיבת הקן. למעט זמנים שאני מקדישה באופן יזום ומכוון לטיפול בנכדותים שלי (ילדיה של בתי הבכורה חיים בחינוך ביתי ואני זוכה ללמוד אתם אחת לשבוע), אני די בשליטה של הזמן שלי (בניגוד למה שהיה כשכולם עוד היו בבית וכו').
בחרת לכתוב בספר על יחסים ומשפחה. מדוע זה הכיוון שמוביל את הסיפור?
בעיניי כל סיפור מתאר יחסים. יחסים בתוך המשפחה הם החומרים שמהם מורכים החיים שלי, ואני אוהבת לכתוב על מה שאני מכירה הכי טוב. מעבר לכך הדרמות הגדולות ביותר מתרחשות בתוך המשפחה. כל הדמויות בספרים המשמעותיים ביותר שקראתי בנויות מתוך הסתכלות על זוויות שונות של יחסים בתוך המשפחה, הקשר של הדמויות עם משפחת המוצא, האופן שבו הן תופסות את העולם, הדרכים השונות המובילות אותן למסקנות ולבחירות. תמיד קשרי משפחה מעצבים את העלילה.
מה קיווית שהספר הזה יהיה עבור מי שקורא בו? מה הדרך שאת מקווה שהוא יעשה בעולם עבור אנשים?
התקווה שלי היא שהספר הזה יעורר הזדהות. בעקבות קריאת הספר, פנו אליי כמה גברים וסיפרו לי שהתרגשו ממנו עד כדי דמעות. נראה לי ש"האברך יענקי וייסברג" מציע דגם גבריות מאפשר ולא נוקשה. קיוויתי ליצור סיפור המשתמש בפלטפורמה של החברה החרדית כרקע, כשלמעשה זהו סיפור אוניברסלי על אבהות, גבריות, אחאות, אהבה, קנאה, תחרות וקבלה של מי שבוחרים אחרת מאתנו.
איזה חלום עדיין לא הגשמת?
יש לי bucket list די ארוכה. אחד החלומות הגדולים שלי שאני לא יודעת אם אי פעם אצליח להגשים כי הוא לא תלוי רק בי, הוא לטייל ברחבי העולם עם החצי שלי, בכל פעם להתמקם באיזו קהילה יהודית מקומית, להשתלב שם קצת, ללמוד על התרבות המקומית ולכתוב סיפורים תוך כדי תנועה.
הספר "האברך יענקי וויסברג" ראה אור בקינמון הוצאה לאור, והוא זמין באתר ההוצאה ובאתר המחברת: https://cinnamon-publishing.com/the-scholar
הוספת תגובה