נטע ענבר סבן, פסיכולוגית קלינית למעלה מ-35 שנה ומטפלת משפחתית וזוגית, הוציאה בימים אלו את ספרה החדש "מחול התודעה והנפש – מבט פסיכולוגי על תהליכי התפתחות אישית וחברתית" (גלילי הוצאה לאור). הספר מסכם את תקופת הקורונה ומתאר בפירוט את השינויים הרבים שעברנו ואנו עדיין עוברים מאז פרצה לחיינו, כמו גם את הצורך למצוא מחדש את האיזון הפנימי, הבין-אישי והחברתי.
הספר "מחול התודעה והנפש" מיועד לכל מי שמעוניין להוציא את המיטב מעצמו ,לעבור שלב נוסף של התפתחות בחיים, להקשיב לתוכנה הייחודי של נפשנו ולממשה. מקריאת הספר ניתן ללמוד כיצד ניתן לעשות את זה, איך עובד מוחנו, מדוע אנו נתקעים בתבניות חשיבה המשפיעות על חיינו ומהי הדרך לשנותן: בתוכנו, בזוגיות, בהורות, בקריירה וגם בתהליכים לאומיים, חברתיים ופוליטיים. בספר ניתן דגש למקום היסוד הנשי והתפתחותו כמו גם לתהליכי קבלת החלטות בקרב. לכל אורכו מחולל הספר את מחול ההתפתחות, נע בתנועה ספירלית קדימה ואחורה, החוצה ופנימה ומציג שינויים בזמן, ברעיונות ובהיסטוריה של אנשים ושל חברות אנושיות. הוא מביא תיאוריות פסיכולוגיות, פיזיקליות, חברתיות וכלכליות וגם כאלה הנוגעות לתקשורת המונים ולהתפתחות שעברנו כעם. הספר משמש מודל למציאת הדרכים לממש את עצמנו ולפתור מצוקות חיים שאנו נתקלים בהן, ומוצגים בו סיפורים מרתקים הממחישים את תהליכי ההתפתחות, הקשיים שאנו עוברים וההתגברות עליהם.
ספרה הקודם של נטע הוא "פסיפס אנושי – מבט פסיכולוגי על הגוונים המרכיבים את עם ישראל" (צמרת הוצאה לאור), ושיטות הטיפול שלה נסמכות על תיאוריות פסיכואנליטיות ובראשן התיאוריות של פרויד ושל יונג, על תיאוריות משפחתיות וחברתיות, כמו גם על טכניקות קוגניטיביות-התנהגותיות.
בספרה החדש היא שמה דגש על המקום של היסוד הנשי בחיינו ושל האישה המשתנה. "על פי יונג, יסוד גברי פירושו להתנהל על פי הרציונל, המודעות, ישירות להשגת המטרה. היסוד הנשי כולל התנהלות על פי האינטגרציה, האינטואיציה, המעגליות והלא מודע. נושא חשוב נוסף הוא תהליך ההתפתחות כתוצאה מתהליכי חשיבה, מחול ההתפתחות והקיבעון. "תבניות חשיבה מתגבשות בנו מרגע הלידה, ובמהלך החיים מכתיבות את מה שנשמע ונראה, את דעותינו וערכינו, את יחסינו לאחרים ואת כל מה שנרגיש, נחשוב ונעשה. תבניות חשיבה יכולות להשתנות ומשפיעות עלינו, כפי שאנו משפיעים עליהן בתהליך גומלין של התפתחות", אומרת נטע. "כשאנו מקובעים בתבניות חשיבה עלולים להתרחש כשלים בתפיסת מקום הנשים והילדים בחברה, בדעותינו על אחרים, במלחמות וביכולת המיוחדת של גברים ונשים בישראל לפרק תבניות חשיבה ולהיות יצירתיים וחדשניים".
המטרה העיקרית שלה היא שכל מי שיקרא את ספרה או פרקים ממנו ישנה את חייו או את התנהלותו האישית או המקצועית. "בכל תהליך הכתיבה 'דיברתי' אל אנשים, דנתי באוזניהם על הקשיים ועל יכולותינו כבני אדם, על מה עוזר לנו להתפתח, על חלומותינו כאינדיבידואלים וכעם. סיפרתי להם את מחשבותיי על כך שניתן לעשות שינוי ושחייבים לעשותו כשסובלים ושסבל הוא מנגנון הפריצה לעבר שינוי תבניות חשיבה. אם רק יצליח הספר להביא למחשבה על הרוטינה, לתזוזה בתבניות החשיבה, להתחברות עם הנפש והעולם היצירתי הלא מודע השוכן בכם ולהעניק תקווה שניתן לשנות – הרי שהספר השיג את מטרתו".
לדבריה, בתקופת הקורונה השתנו תבניות החשיבה שלנו "ובבת אחת נזרקנו למציאות חדשה, שבה היה עלינו לשנות את הדבר החשוב כל כך מבחינה נפשית – הקשר עם אנשים. הוכנסו לסגרים ולבידוד, והכול היה אפוף בתחושת פחד. מי שסבל בעיקר מהסגרים ומהבידוד היו משפחות שבהן היו הורים שאיבדו את עבודתם ויש בהן ילדים ובני נוער. משפחות נכנסו למצוקה כלכלית ונפשית, ובנוסף על המתח הבריאותי היה מתח כלכלי: לא היה כסף לקנות תרופות ולעתים גם אוכל בסיסי, וגם התרבו התפרצויות כעס בתוך המשפחות שהיו סגורות ביחד במשך שבועות. ילדים ובני נוער איבדו את הקשר עם חבריהם ונשאבו לרשתות החברתיות ולאינטרנט. הקשרים חובקי העולם עם משתמשים, שלא הכירו ולא ידעו מהו גילם ומינם, היו סכנה לפגיעה. במקביל, נערכו חרמות וילדים הוצאו מקבוצת הווטסאפ הכיתתית. עבור מתבגרים ומתבגרות המבנה ההיררכי של החברה השתנה: כתוצאה מכך שלא ניתן היה לפנות למורה או ליועצת, בני 15-12 לקחו על עצמם לייעץ לבני גילם כיצד להתמודד עם דיכאון ועם מחשבות אובדניות. מעבר לסכנה הטמונה בכך עבור אותם ילדים, שסבלו מדיכאון וחשבו להתאבד, הייתה סכנה גם ל'יועצים' שבעצמם נפלו לדיכאון. חלק מבני הנוער לא הצליחו לחזור לחיים רגילים וסובלים מהתמכרות לאינטרנט ולרשתות. אצל ילדים ומתבגרים עלה מספר הסובלים מחרדה ודיכאון, מקושי בהסתגלות חברתית ומקשיים בחזרה לחיים של לימודים וחוגים".
היא מציינת כי עם פרוץ הקורונה התברר שהמדע, המתבסס על היסוד הגברי בחשיבה, לא יוכל לפתור לגמרי את הבעיה. "הוא יוכל לתרום באמצעות פיתוח חיסונים ותרופות, חשיבה על נהלים כמו חבישת מסיכות, בידוד בעת מחלה או סגרים המוניים, אבל את המחלה והדבקתה החשיבה הגברית לא פתרה. היה נחוץ לשנות את תבניות החשיבה לגבי מה חשוב ולמצוא דרכי התנהגות והתייחסות חדשים. הצעירים היו צריכים למצוא מחדש את דרכם לאחר שהמסלול הקבוע: עבודה-טיול-לימודים אחרי הצבא לא התאפשר. בספר אני מתארת את דרכי התמודדותנו עם הקורונה, כולל הייאוש והפחד שאחזו בנו כששמענו תרחישי אימים, כשבן משפחה או קרוב חלה ואושפז וכשראינו את מספרי המתים עולים מיום ליום. הספר מראה כיצד ניתן לזהות תבניות חשיבה מקובעות ואת הדרכים לשנותן, כך שיתאימו למצבי החיים החדשים – ברובד האישי וגם ברובד החברתי והפוליטי".
את כותבת בספרך שכיום הגענו למצב שבו אנו חיים בצלה של הקורונה ולצידה.
"כיום אנו עמידים יותר בפני המחלה, בעיקר בשל העובדה שחלק גדול מאוכלוסיית המבוגרים מחוסנת. זאת, בנוסף לכך שהווריאנטים של המחלה קלים יותר מאשר היו בהתחלה ורוב החולים מחלימים ללא צורך באשפוז. לכאורה החיים חזרו למסלולם, אבל עדיין יש מחסור בעובדים בענפים רבים במשק, שדות תעופה תקועים בגלל אנשי מינהלה, ביטחון ותפעול שעזבו, במסעדנות חסרים מלצרים, בבריאות חסרים עובדי סיעוד בעיקר בטיפול בקשישים, ובמערכת החינוך חסרים אלפי מורים. אצל רבים תבניות חשיבה כמו: לקום בכל בוקר, ללכת לעבודה, לחזור, לתפקד בבית ולטפל בילדים פסקו להיות רלוונטיות כשהקורונה סגרה אותנו בבתים, בודדה או תקפה אותנו. חשיבה מחודשת החלה להרים ראש, ותבניות חשיבה העוסקות בחשיבות המשפחה, ברצון למצות את הרגע, בצורך לשלב בחיי העבודה גם הנאות ומנוחה – כל אלה הביאו לכך שרבים לא חזרו לעבודה. זה משפיע על המשק, שבמידה מסוימת נעצר וכבר לא ניתן לקבל שירותים שהיינו רגילים אליהם".
מהן התובנות החשובות שלך מתקופת הקורונה?
"עלינו לדעת וגם לקבל את העובדה שהיו מגיפות בעבר ותהיינה לצערנו בעתיד. עלינו ללמוד להתמודד עם מה שהחיים מזמנים לנו מתוך מוכנות להגמיש את תבניות החשיבה שלנו ולנקוט בדרכים חדשות של התנהלות. עם ישראל ידוע בהתמודדותו עם מצבי חירום. מלחמות ישראל הוכיחו שבזמן מצוקה אנו יודעים להתאחד, לעזור לאחרים וליצור רקמה חברתית תומכת וחשובה. גם האתגרים שאיתם אנו מתמודדים בין המלחמות אינם פשוטים: אין ספור התנקשויות ומעשי טרור, קשיים כלכליים, הידיעה שאין לנו אלא את עצמנו – כל אלה לוקחים משאבי נפש ואנרגיה. ובתוך כל אלה, במעט מאוד שנים הקמנו מדינה לתפארת. עם זאת, עלינו לדעת כי איננו חייבים להיות אחידים אבל כן מלוכדים, לקבל את השונים בתוכנו ולכבדם ולשים לב לאוכלוסיות החלשות: הילדים והמתבגרים שהאגו שלהם עדיין לא מפותח. הם זקוקים למסגרות החינוך כדי לפתח את הקשרים החברתיים, שבלעדיהם מתפתחות חרדה ודיכאון, מחשבות על אובדנות, הם שוקעים באינטרנט ומאבדים קשר עם החיים המציאותיים. עלינו לשים לב גם לאוכלוסיות המבוגרות, שהחשיבות של מגע אנושי תכתיב עבורן גם יכולת גופנית להתמודד עם מחלות".
בימים אלו עוסקת נטע ענבר סבן בכתיבת שני ספרים חדשים העוסקים בטיפול בילדים ובבני נוער וב"מבוגרים צעירים" – בני 20 עד 35. הספרים סוקרים בהרחבה ולעומק את התיאוריות הפסיכואנליטיות העומדות בבסיסי ההתפתחות אנושית, את התיאוריות של טיפול מסוגים שונים – החל מטיפול בשיחה או במשחק, עבודה עם חלומות, טיפול בארגז החול ועד לטיפול קוגניטיבי- התנהגותי והדרכתי-חינוכי. "בספרים אני פונה ישירות לילדים ולהוריהם ומתייחסת לנושאים שבגללם באים לטיפול נפשי. אני מקדישה בספריי החדשים פרקים נרחבים לעיסוק במצב הנפשי, שהורע בעקבות הקורונה אצל ילדים ומתבגרים ואצל צעירים בעשור השלישי והרביעי של חייהם, מציעה פתרונות ודרכי התמודדות ופורשת את אבני הדרך של טיפול נפשי", היא אומרת.
הספר "מחול התודעה והנפש" (גלילי הוצאה לאור) נמכר בחנויות הספרים ברחבי הארץ ובאתר:
https://neta-inbar-saban.com/%d7%9e%d7%97%d7%95%d7%9c/
מאת: יהורם גלילי
הוספת תגובה