כאמור, ההצגה מדברת על תקופה שבה החינוך יוצאי אירופה (פולני) היו כחלק מהתרבות הישראלית ומושרשת במדינה, בבתים הפולנים השפה היידיש שלטה והם חיו כקהילה סגורה. הם לא קיבלו את האחר מלבדם. האחר היה שונה ולא היה לו מקום בשיח התרבותי כולם היו נטע זר מבחינתם.
הסיפור על בני זוג בני ה-70 שהתאהבו והחליטו למסד את אהבתם ולהגיע לחופה וקידושין. האישה ממוצא אשכנזי והגבר ממוצע יווני, אולם עלתה סוגיה,הכיצד לספר על אהבתם לילידיהם. הסבתא מתרפקת על נכדתה ומספרת לה בסוד על אהבת נעוריה שלא מומשה מאחר והוא נהרג במלחמה וכל אותן השנים חיה בזיכרון הישן מול תמונה שנותרה. ועכשיו היא מספרת על אהבה חדשה ותוך כדי משתפת אותה על לבטיה והאתגר מול ילדיה.
סיפור הסוד התגלגל כמו כדור אש וכל בני הבית החלו בדיון סוער ומאבק פנימי על היחסים של אימם. הכיצד להתחתן בגיל מבוגר,נהג מונית דובר לדינו וואנו מדבר יידיש אנו אוכל קרפלך ולאטקס והסבירות הגבוהה שהוא גם נצלן. הילדים אינם מוותרים ומנסים לחרוץ את גורל אימם המאוהבת. האם בסופו של דבר האם נערכה חתונה או שהזוג המאוהב היה בשיברון לב? האם לאהבה קיים גיל? את סוף ההצגה לא אגלה לכם.
אך אוכל לומר:
ההצגה משובבת נפש מוצגת בשפה האידיש עם תרגום בעברית, מוזיקלית וסוחפת לצד הומור שנון, יצירה הפותחת את הלב ומרגשת יחד עם זאת, מעלה בצורה אלגנטיות ללא יסורי מצפון האם עדיין פער הדעות החברתיות שגדלנו עליהם משפיעה והאם אהבה מנצחת או שזו סתם קלישאה ?
מאת: אנדראה באואב
בימוי: שוקי וגנר
בהשתתפותם של: אברהם סלקטר, ציפי מור, הדר דדון, יונתן רוזן, רון שמוקלר, שרון ונצובסקי ושריאל יוסף
הוספת תגובה