מירב, ספרי לי איך הכול התחיל?
הכל התחיל לפני 5 שנים, איבדתי את בתי טליה, שנפטרה אחרי מאבק אמיץ ומעורר השראה, בן 4 שנים, בסרטן עצמות אלים. טליה לאורך כל מחלתה צעדה במקביל לסרטן והייתה להשראה לרבים. אחרי שנת אבל קשה מנשוא עם תחושה שנגמרו החיים בלעדיה, אני מתעוררת בעקבות חלום, עם הארה, משפט שנאמר לי ע"י טליה בתי על ערש דווי, שבועיים לפני שנפטרה: "אמא מתי תרוצי?".
מילים אלו הדהדו במחשבותיי. נעלתי נעלי ספורט והתחלתי לרוץ, הפכתי זאת למקצוע כמאמנת ריצה. פתחתי קבוצות ריצה, התחלתי לאמן וסחפתי אחרי רבים. השלתי 40 ק"ג ממשקלי, השתתפתי בעשרות מרוצים כשאני לובשת את החולצה של טליה. גמעתי מרחקים, והשיא היה בהקמת מפעל הנצחה לזכרה, מרוץ על שמה, "לרוץ איתה". המרוץ שעורר אהדה בקרב רבים, התקיים השנה בפעם השנייה וזכה להשתתפות של כיותר מאלף איש. בנוסף התחלתי להרצות את המסע שלי, בהרצאה שנושאת את שם הצוואה "אמא מתי תרוצי?" ברחבי הארץ.
מה משך אותך למקצוע?
ראיתי במשפט הזה "אמא מתי תרוצי?" צוואה! לא רק לי, צוואה לכולם, לקום מהכורסא, מאזורי הנוחות.. ולהתחיל לעשות משהו עם הגוף, עם הנפש. "אמא מתי תרוצי" מבחינתי, פירושו: מתי תעשי משהו עם עצמך, תעזי, תעופי!! הספורט ללא ספק חשוב לגוף וגם לנפש, והוא בדיוק מה שכל אישה ואיש צריכים לעצמם.
איך את יוצרת רלוונטיות ויצירתיות?
אני נחשפת כל הזמן מחדש ברשתות, מספרת את סיפורי, את התנועה, את המסע. מעוררת השראה וסמל לנחישות. אני ממציאה את עצמי מחדש ביעדים שאני מציבה לעצמי. ועכשיו אני בדרך למרתון ניס, בצרפת. כמו כן אני רצה במסלולים שכף רגל לא דרכה בהם, מסקרנים, מאתגרים וחדשים, תוך שאני הולכת לאיבוד…
נקודת המפנה שלך?
שנה אחרי שטליה נפטרה, להתעורר מחלום, ולהיזכר במשפט "אמא מתי תרוצי?" בעלי והבת הגדולה, היו צריכים להשתתף במרתון תל אביב, שמתקיים מידי שנה. המצב הרפואי של טליה התדרדר בלילה, וכשהבינה שהם לא נוסעים, פנתה אלי באמירה שהפכה לצוואה עבורי.
מהיכן התעוזה והאומץ ?
החיים חזקים, החיים הם כאן ועכשיו. התנהלתי כחיה מתה אחרי שטליה נפטרה. לא יכולתי לחשוב שהיא תעלם ככה מהעולם. רציתי להנציח אותה, לרוץ איתה, שהמונים ירוצו עם חולצה שלה. בצעד אמיץ התחלתי לרוץ בעצמי עם משקל עודף וכבד, ותוך 3 חודשים של אימונים ונחישות רצתי במרוץ תל אביב 10 ק"מ. בצעד אמיץ, שהחלטתי שאני רוצה מרוץ לזכרה ועל שמה, יצאתי בגיוס המונים, הכל או כלום. תוך חודשיים הצלחתי לגייס 100 אלף ₪!
ועכשיו בצעד אמיץ יצאתי בהרצאות ברחבי הארץ, תוך שאני גלויה, אותנטית ומספרת בגלוי את המסע שלי. בצעד אמיץ גם עזבתי עבודה מסודרת וקבועה כמנהלת חשבונות.
הפחדים שבדרך?
תמיד יש פחדים ליפול שוב, לחושך! לחיות למות, לא להצליח לעקל את החיים בלי טליה. הפחדים מגיעים בלילה, כשהולכים לישון, ובבוקר גם שמתעוררים למציאות. להיות אמא שכולה!
כיצד את משלבת קריירה ומשפחה?
תמיד ידעתי לשלב בין העבודה למשפחה ולגדל את ילדיי כפי שרציתי. ילדיי גדולים: שובל (24), תמיר(18), יהונתן (11) – וזה מאפשר לי להגשים את עצמי, תוך שתמיד אהיה ואתמוך אותם.
מה העצה הכי טובה שקיבלת?
ללכת אחרי הלב, לא לפחד מהפחד. לראות את הקצה ולשעוט אליו,והכי חשוב – לא לפחד להיכשל. רק מי שיודע להיכשל – מצליח!!!
מה הדבר הגורם לך הנאה במקצוע?
ההשפעה על אחרים, אנשים שבעקבות הסיפור שלי קמו ועשו משהו עם עצמם. אנשים שקמו מהכורסא והתחילו לרוץ, או כל פעילות ספורטיבית אחרת. בניתי קבוצה שלא רצה מעולם, והיום חלקם כבר אחרי חצי מרתון/מרתון.
מה השיא שלך בקריירה מבחינתך?
ההרצאות. לא חשבתי שאי פעם אעמוד מול קהלים ואדבר על טליה ועלי, תוך שאני נשברת וצומחת.
מה הערך שאת מביאה לשוק?
העצמה!!! קימה מאבדן הכי קשה שאדם יכול לעבור בחייו לצמיחה, השפעה והמון תקווה.
מה מרגש אותך?
שרצים בארץ ובעולם לבושים בחולצות של טליה. זה היה החלום שלי, שיותר מאלף איש השתתפו במרוץ לזכרה, והניחו פרח על קברה.
מה סוד ההצלחה שלך?
האמת, החיבור לרגש, האותנטיות.
טיפ למתחילים?
בריצה – לקחת מאמן/להצטרף לקבוצה/להגדיר יעדים.
עד כמה העבודה משפיעה על חיי החברה?
קהילת הרצים בכלל, קהילה מחבקת ועוטפת וקושרת את כולם, אם במרוצים רשמיים/אחרים ואם במפגשים כאלו ואחרים.
מה החזון שלך לעשור הקרוב?
להמשיך לספר את טליה ואותי, את הסיפור שלנו, ברחבי הארץ, להגיע לכל מקום, לכל אוזן .. ולהשפיע!!!
להקים קבוצות ברחבי הארץ תחת השם "אמא מתי תרוצי?"
לקיים מידיי שנה את המרוץ לזכרה " לרוץ איתה" כמסורת.. ולהביא אלפים לרוץ עם חולצות שלה, איתה, איתנו.
מה היית רוצה שאנשים אחרים ידעו עליך?
שאני בוכה בלילות, שמאחורי החיוך התמידי… יש הרבה עצב והרבה עבודה יומיומית, בכל שעה ובכל דקה, לאלץ אותי להסתכל על החיים בצורה חיובית.
מירב שואן מיוצגת בסוכנות נשים מרצות – www.womenspeakers.online
הוספת תגובה