פועל יוצא של כל אלה הם חיים בעומס רב בתוך חברה שמקדשת את היעילות ואת התפוקה. בחברה כזו אין מקום לחולי ואין מקום לבני אדם שפועלים במקצבים אחרים, איטיים יותר, תפוקתיים פחות. עם השנים הקשב שהיה לבני האדם למרחב הפנימי של גופם ושל נפשם טושטש, קיים שפע מדומה שגורם לנו אפילו להתקשות להבחין מתי אנחנו רעבים או שבעים, עייפים או ערניים, אוהבים או חושקים, חולים או בריאים..
צמצום שטחי המחיה העלה אותנו על קומות למגורים רחוקים מהקרקע ביחידות של משפחות גרעיניות, אנחנו מנותקים מהמזון שלנו, שהוא מהונדס ומרוסס. ואם לא די בכך, אנחנו צורכים חשמל בלילה ובכך מרמים את מנגנוני הערות והשינה בגופנו, יש לנו מלא דרישות ואמביציות תעסוקתיות כדי לממש את כל הצרכים החדשים, לכאורה, שלנו ובתוך כל אלה אנחנו צורכים תרופות כימיות ומדכאים את המחלות שמבקשות להתריע ולדרוש התייחסות לגופנו.
בקיצור – אנחנו בני האדם התנתקנו מעצמנו ואין זה פלא שהאנושות מלאה תחלואים כמו מחלות לב, סרטן ועכשיו גם קורונה.. שכמו מתחננות לגופינו להאט, להקשיב..
לא תמיד הייתי הומאופתית, אמנם למדתי עבודה סוציאלית באוניברסיטה, שזה תחום טיפולי, אבל העדפתי לעסוק שנים בעולמות הפרסום "הנוצצים". הייתי מגיעה לעבודה בבוקר ויוצאת בשעות המאוחרות מאוד של הלילה. זוכרת לילה אחד, לפני ערב חג, שיצאתי מהעבודה ב4 בבוקר, כי הבוס שלי החליט שיותר יפה למודעה שלנו רקע בצבע אפרסק במקום לבן קרם. כן, כן, במקום ללכת לישון התעסקתי בזוטות, ונלחמתי עליהן בחירוף נפש, כאילו מינימום אריה רודף אחרי בג'ונגל.
בשלב מסוים כל כך התעייפתי מהמשא הסיזיפי הזה, מהרצון להיות כל הזמן בסדר ולתקתק עבודה, הכל אותת לי שזה לא מדויק עבורי לחיות חיים כאלה של פחד. זוכרת שבאותם ימים לקחתי לעצמי חודש חופש, רק כדי שאוכל לבחור מה אעשה כל יום מחדש. עם הזמן עברתי תהליך אימוני, עשיתי עבודה פנימית, והתחברתי לעצמי והבנתי שעליי לחזור למקור שלי, שזה להיות מטפלת, ובכך סגרתי מעגל.
אני לא מאמינה בסבל, הוא קיים בעיקר כדי להזכיר לנו שדרוש שינוי. הטיפול ההומאופתי מהדהד לגוף את הסבל וכמו מזכיר לו להיאסף מתוך הכוחות הפנימיים לעבר חיבור לעצמו מתוך בחירה בחיים איכותיים ובכך מביא שמחה, איזון ובריאות. כשאנחנו בוחרים בעצמנו אנחנו מרגישים יותר טוב, שמחים יותר. לאנשים שחיים מתוך פחד וריצוי זה נראה מוזר שיש אנשים שקמים בבוקר ונושמים כמה דקות נשימה מדיטטיבית, או מתרגלים אסאנות יוגיות, אבל האמת היא שאלה פעולות ומעשים שמחברים אותנו לעצמנו ובכך תורמים לבריאות.
לכן גם הנאה, מוסיקה, שהייה בטבע, תרגול יוגה, ריקוד, חברים, חיבוק עם אנשים אהובים הם לא מותרות, הם פעולות ומעשים חיוניים ליצירת תחושה של רווחה פנימית. כי כשקיימת אנרגיה שהאדם כולא לאורך שנים, אם כדי לרצות אחרים, ולעמוד בציפיות החברה, לאורך זמן האנרגיה הזו מחפשת דרך לצאת.. ואז מגיעות המחלות.. בעיות עיכול, חרדות, הפרעות שינה, נשירת שיער, פסוריאזיס, הפרעות קשב ומה לא?
הרמדיז, אלה התרופות ההומאופתיות, גורמות לריפוי בכך שהן יוצרות תנועה בכוח החיים החיוני של האורגניזם ובעצם מהדהדות לגוף את הדרך להתחבר חזרה אל השורשים הפנימיים העמוקים של הצורך הכי ראשוני שלו – איזון.
האבחון ההומאופתי נעשה על ידי שיחה בקליניקה, שבה עולות תחושות וחוויות אישיות.. לאחר השיחה מותאמת הרמדי. ככל שהשיחה נוגעת ברבדים כנים יותר, כך ניתן להתאים רמדי שתעזור לחיבור הפנימי הזה לקרות ולגוף להגיע ליותר איזון. לפעמים עולים תכנים שונים שלכאורה לא קשורים אחד לשני אבל הנקודות האלה איכשהו כן מתחברות.. לפעמים דרושות שיחות נוספות להמשיך ולהעמיק את התהליך שהרמדי התחילה, אבל זה כבר ממקום שבו חווים מה זה לגעת באיכות חיים…
אני בחרתי להיות נוכחת בחיים שלי, מזמינה אתכם להצטרף אליי..
מאת: הילה יניב – הומאופתית קלאסית ומקדמת תהליכי ריפוי, בעלת MA בעבודה סוציאלית
הוספת תגובה