גאיה הגיעה ושלא כרגיל נראתה לא שקטה. כאילו עננה כבדה יושבת עליה. מזגתי לנו תה צמחים. נתתי לה רגע להירגע מהדרך. הייתי בסדנה על הפחדים שמנהלים אותנו. כדי ללמוד איך להשתחרר מהם, סיפרה גאיה. הרעיון היה, בדמיון מודרך להסתכל על הפחדים. להרגיש אותם. ובסוף לראות תמונה מתקנת. איך אני רוצה לראות את עצמי מול הפחדים. עלו לי 2 פחדים: פחד מהמוות. איך בעלי רן, ובני טל, יסתדרו בלעדי. פחד שני שעלה זה: שהמחלה חוזרת, מתפשטת בכל הגוף, אני מאבדת שליטה ונהיית תלותית לגמרי. הרגשתי נורא. ניסיתי לראות תמונה מתקנת, ולא ממש הצלחתי. הרגשתי זוועה. הפחדים היו חזקים מידי. התמונה המתקנת לא ממש עזרה לי. יצאתי מהסדנה, לגמרי לא משוחררת מהפחדים. הם רק התעצמו. היה לי ממש רע. בלילה, היו לי סיוטים. לא הצלחתי לישון כמעט בלילה. זה היה קשה.
למחרת, הייתה לי פגישה עם האורולוג. באתי הפעם בלי מיגננות, כיוון שכל הבדיקות היו טובות.לפי הסי.טי, הגידולים לא גדלו. בביקור הקודם שלי אצלו, הוא היה ממש נחמד. האורולג הסביר, שלפי הסי.טי, ראו שהכליה השמאלית לא מתרוקנת עד הסוף. יש שם התרחבות קלה, הדבר יכול להביא לדלקת. אם זה יקרה, נצטרך אולי שוב לחזור לשקית. רק שמעתי את זה, וירדו לי כל האנרגיות המעטות שעוד היו לי אחרי הסדנה על הפחדים. הרגשתי שהאמונה שלי בריפוי שלי, מתערערת לגמרי. הייתי מאוד ירודה. בסופ"ש הייתי אצל אמא שלי. כשחזרתי הביתה, התחלתי לנקות, לנקות ולסדר את הבית. כעסתי על עצמי, שאני לוקחת הכל על עצמי, כמו פעם. כעסתי על עצמי, שברגע שחוזרים לי הכוחות, אני חוזרת שוב לשליטה. הרגשתי ש: "אם אני לא יעילה, מה שווה הקיום שלי". הפחד, לאבד שליטה. אם אני אשחרר, הבית ייראה לא טוב. פתאום הבנתי שאני משחררת, רק אם אין ברירה. כאילו המחלה משתלמת לי – בזמן הכימו, אני כל כך ירודה, וכן לא עושה כלום. הכימו נותן לי תירוץ, שזה בסדר לנוח. לא לעשות. לתת לאחרים לעשות. להוריד שליטה. לא להיות אובססיבית על דברים. רק במצב כזה, אני סוף סוף משחררת.
ואז בא בכי מר. עלה לי הפחד, שבסוף מכל האובססיביות שלי, אצטרך לחזור לכימו. אכזבתי את עצמי, אותך בילי, ואת כולם. אני ברגרסיה. אני לומדת רק בדרך הקשה. ולכן הסרטן חוזר. התבוננתי בגאיה ברכות. נתתי לה לבכות, כמה שהייתה צריכה. ואז נשמנו קצת ביחד.גאיה ביקשה במדיטציה, שלא נחזור להתבונן בפחדים. אמרה, שהיא מותשת מידי. שהספיקו לה החוויות שעברה השבוע.ביקשה להתחבר שוב לכוחות הריפוי. לאור המרפא. לשלווה. להרגשה הטובה. לאופטימיות. שיחזור לה החיוך. לקבל כוחות מחודשים ואמונה ביכולת של הגוף לרפא את עצמו.
במדיטציה, לאט לאט, התחברנו לשקט המרפא. לאש הסגולה שממיסה את הגידולים בעדינות. גאיה הרגישה שהיא נרגעת. הלחץ ירד. תחושת זרימה טובה התפשטה בכל הגוף. ביקשתי מגאיה להתבונן על הגידולים. לקבל מסר מהם. המסר שעלה היה: "השחרור הוא הריפוי. שחררי לחץ רגשי, נפשי. תחזרי לאמונה : להרגע, להרגע, להרגע. זה מה שיביא לריפוי. הלחץ, לא עושה לך טוב. הוא מפריע לריפוי". חיוך רך התחיל להתפשט על פניה היפות. נראה היה שמשהו משתחרר וממשיך להשתחרר. אנחת רווחה עלתה עם הנשיפה. גאיה נראתה רגועה ונינוחה.ביקשתי מגאיה לדמיין את עצמה בת התשעים. בריאה, מחייכת, עצמאית, חזקה. סבתא כייפית, שאפשר לבוא אליה ולעשות בלגן.נראה היה ששימחת החיים חזרה לגאיה. וגם החיוך. היא נראתה הרבה יותר טוב מאיך שהיא הגיעה. זה היה נפלא לראות את עצמי כסבתא כייפית, אמרה בחיוך בסוף המדיטציה. לדמיון הזה התחברתי בקלות ובשמחה, הוסיפה.
מה שאת יכולה לדמיין, את מזמנת לחיים שלך אמרתי אני בילי בחיוך.לכם הקוראים המלצה קטנה. עצמו את העיניים לרגע, קחו כמה נשימות שקטות. ודמיינו את עצמכם, כמו שהייתם רוצים להיות בעוד שנה מעכשיו. איך אתם נראים, מרגישים? מה אתם עושים? דמיינו את זה, כאילו זה אמיתי. כאילו זה כבר קרה. ותהיו עם זה רגע.
באהבה.
הכותבת והמטפלת היא בילי שקד. לפגישה טל: 0528373577
הוספת תגובה