השיר, שמושמע בביצועו של לביא כמעין רוח רפאים המטיילת בנוף ארץ-ישראלי רדוף, פותח את המחזה של שבתאי בעל העלילה התנ"כית הטעונה והמוכרת המסתיימת בתוכחה "הרצחת וגם יירשת", הוא מחזה שנכתב בשלהי שנות השבעים, שנים אחדות לפני מותו הפתאומי של שבתאי בגיל 47. שבתאי, שבעיקר מזוהה עם הרומן בעל אורך הנשימה הפרוסטיאני – "זכרון דברים" העוסק במותו הידוע מראש של הגיבור בתל אביב של שנות השישים והשבעים, סיפר את סיפורה של שכבת העובדים התל-אביבית, שמתמודדת עם החיים בשנים שבה המדינה קיימת, ומעצבת את החברה והחברה מעצבת את המדינה, ומשהו מרוחה של חברה הצופה בהתמוטטותה, מתכתבת מקשרת בין המחזה ל"זכרון דברים".
>>> הורות מרחוק: ניהול משפחה …
"אוכלים" הוא מחזה שנתפרסם לאחר מותו של שבתאי, בכפיפה אחת יחד עם מחזה תנ"כי נוסף שלו – "כתר בראש" ועסק בניתוק שחווה השלטון המלכותי מן הנשלטים כשהאמירה הפוליטית העכשווית גם בזמן כתיבתם של אלה, לפני עשרות שנים בישראל מחפשת הדרך, נוכחת בכל מילה ודמות. ואכן, דמותם בני המאה התשיעית לפנה"ס של המלך הישראלי אחאב, רעייתו איזבל, ולצדם יועציהם המאבדים את עמוד השדרה המוסרי שלהם, לא יכולים שלא לעורר אסוציאציות לשלטון הנוכחי בישראל הנראה כדבק בכסאו, וכנראה מוכיח את על-זמניותה של אותה אמירה אלמותית של הלורד אקטון, האנגלי בן המאה ה 19 כי "כוח נוטה להשחית, וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט." וממשיך באמירה – "אנשים גדולים הם כמעט תמיד אנשים רעים".
העלילה המקראית הקדומה, הנסבה סביב גזילת כרמו של הנתין – נבות היזרעלי, רק משום שהמלך המסואב חשק בו, מביאה את המלך לכלל טירוף אובססיבי, טירוף המוזן בידי הדמות היציבה היחידה בעלילה, איזבל, אשר ברשעותה מצליחה ללבות את הטירוף באורגיה של אכילה ותאווה, כשהיא מחדירה לראשו של אחאב כי "אתה המלך", וכי מי שלא מרצה את המלך, פועל כנגד הממלכה. המהלך שנרקם במוחה של איזבל, מביא את הזוג המלכותי ליזום הליך משפטי מעוות, שיביא לבסוף את נבות למותו, ויאפשר אל גזילת הכרם.
סוגריים קטנים מחוייבים – שכן העלילה המתרחשת בממלכה הישראלית, זכתה למחקרי מקרא לא מעטים, והביאה חוקרים אחדים למסקנות כי היחס המסוייג בלשון המעטה למלך אחאב ולדמות אשתו איזבל, הזרה, הגויה, המשתלטת על הממלכה ו"עושה הרע בעיני ה'", משוייכת לאסכולה של אנשי הממלכה השכנה, היהודאית הקדומה, שביקשה לבסס את שלטון המלך היהודאי בן שלהי המאה השביעית לפנה"ס, והשרתה רוח שמרנית קיצונית, כזו שלא יכולה הייתה להתיר כל פתח למנהגים זרים, ליבראליים, קוסמופוליטיים, אשר היוו כנראה איום מצדה של איזבל הצידונית שדווקא, בניגוד לנרטיב שהונצח בסיפור המקראי, הרחיבה את אופקיה וגבולותיה של הממלכה הישראלית. ואולם הגישה שנשבה מן האסכולה היהודאית, שלבסוף ערכה את המקרא, פעלה באופן מניפולטיבי, חילקה את העולם לאלה שלנו ולצרינו. הסוגריים הללו, כך נראה, ממשיכים לחלוש גם על עיבודים מאוחרים של האגדה הזו בדבר המלך שהשתן עולה לראשו, בעזרתה של רעייתו המשמשת כמרשעת סטריאוטיפית.
ההצגה, המבויימת בידי נתן דטנר בשמרנות מעניינת, נאמנה לרוח הטקסט בן עשרות השנים של שבתאי, והבימוי והמשחק הנפלא של צוות השחקנים, בהחלט מצליח להביא משהו מן הרוח המפא"יניקית המבוהלת שנשבה בסוף שנות השבעים לאחר המהפך הפוליטי שהדיח את מפא"י מן השלטון מחד, אך הביא למלכות שנתפסה כמטורפת ומשיחית בעיני לא מעט מאנשי המרכז והשמאל הישנים. ואכן, המחזה העוסק אמנם בנושא מקראי מיתי, מבויים ב"הבימה" בשנת 2024, מתוך כבוד לרוח השבתאית ונראית לעתים כקפסולת זמן מרתקת. שניים משיריו המולחנים של שבתאי המלווים את המחזה, "שיר ההד" ו"קנקן תירוש" משיבים אותנו אל העידן המסוכסך לא פחות ההוא של החברה הישראלית.
המשחק המסור של אנסמבל השחקנים [אסנת פישמן, אודי רוטשילד, אורי הוכמן הוירטואוז, בן יוסיפוביץ' ומתן שביט] מצליח לסחוף את הצופה אל הסחרור שגורם לדמויות לאבד את גבולות השיפוט והאבחנה המוסרית הבסיסית ומותיר את הצופה עם לא מעט שאלות והרהורים בלתי מנחמים בדבר תהליכים חברתיים ופוליטיים שמסתבר כי תמיד היו לצדנו ובתוכנו.
בקיצור, מחזה מטלטל ומעורר מחשבה. לכו לראות.
מאת אורון שוורץ הוא עורך-דין, שותף מייסד במשרד שוורץ-נרקיס ושות', כותב ומגיש סדרות הפודקאסט "משפט חוזר" ו"ישראל הראשונה" בתאגיד השידור "כאן", ארכיאולוג וטייס בתחום התעופה הקלה. ניתן להאזין לפודקאסטים, ב"כאן הסכתים" בקישוריות:
https://www.kan.org.il/content/kan/podcasts/p-776284/ https://www.kan.org.il/content/kan/podcasts/p-8222/
הוספת תגובה