יונתן שתיל גדל במשפחה בה היו אמנים וציירים במשפחה המורחבת שזיהו בקלות את כשרון הציור שלו שהיה ברור עוד מילדות. אולם, כשרצה לצאת ללמודים הקיבוץ ניווט אותו לצרכי הקיבוץ. ככה זה כשחיים בקהילה שיתופית.
במשך 15 שנה עסק בחקלאות בשטחים החקלאיים של הקיבוץ ולאחר 15 שנה יצא מהשדות לטובת עבודה כבקר איכות. הוא אומר בחן כי אין בו שום כעס ושום מרירות על הקיבוץ שרתם אותו לטובת הקולקטיב הקיבוצי והוא מספר כי האהבה הגדולה שלו לאדמה הולידה גם תשוקה גדולה לעבוד בחקלאות. גם על בקרת האיכות הוא מדבר באהבה גדולה ומספר כי היא תואמת את אישיותו בכך שהעבודה דורשת תשומת לב לפרטים קטנים שהיא תכונה מרכזית באישיותו. "אני מאמין באיכות" הוא מעיד על עצמו.
באותן שנים, הציור נותר תחביב שנים ארוכות ובזמנו הפנוי היה נשאב לציור. בכל זאת, כשהייעוד והכישרון של אדם כה מובהק זה מגיע בדרך זו או אחרת ולמרות, שעבד כאמור בקיבוץ בחקלאות ובבקרת איכות, הוא מצא את מקומו גם כצייר ומאייר עם הזמן. הוא מספר שאת כשרון הציור שלו פיתח משום שצייר ללא הרף ובכל זאת, עם השנים הוא עבר הכשרות ציור בקורסים קצרים ואחד המורים שלו זיהה את יכולת האיור שלו ועודד אותו לפתח אותה. הוא החל לפרסם איורים וקריקטורות במקומון המקום השייך לבית ידיעות אחרונות ושם פגש את רפי קישון שהינו וטרינר, סופר, מרצה, איש תקשורת והבן של הסופר אפריים קישון. יונתן שתיל פנה אליו והציע לו את איוריו והם הפכו לצוות ששיתף פעולה ויחד הוציאו לאור ספר שנקרא: אנשים על ארבע שהוא ספר קריקטורות המבוסס על תוכנית רדיו בהגשתו של קישון המשווה בעלי חיים לבני אדם.
בהמשך, החל לאייר לעוד ועוד עיתונים ומגזינים ולאט לאט הפך לקריקטוריסט מבוקש ובעל מוניטין כשהוא משלב בין איור לעבודה בקיבוץ. במסגרת תפקידו כקריקטוריסט לעיתונות הוא מצא את עצמו מותח ביקורת מובהקת על פוליטיקאים, כטיבם של קריקטורות ומאיירים. עם השנים התעייף מסרקזם ופנה לציור ריאליסטי פיוטי וחזר לצייר נוף ילדות, סמלים קיבוציים ודמויות אופייניות על רקע נופי ילדותו המסמלים אהבת המולדת וחיבור מחודש לשורשים.
בהגיעו לגיל פרישה הוא חזר לצייר את נופי הילדות בהם גדל ואת המוסדות הקיבוציים בטכניקה ריאליסטית של ציור בצבעי מים, רק אז הפך לצייר המתפרנס אך ורק מציור. בעודו עובד על ספר ומתכונן לתערוכה חדשה ארע השבעה באוקטובר והוא חש שליחות לאפשר לקיבוץ הקלאסי של פעם מקום וחשיפה בתקופה מכאיבה ומטלטלת בה קיבוצים רבים נפגעו והתרוקנו והספר שלו מבט קיבוצי אפשר התבוננות אמנותית אל עבר מוסד הקיבוץ ותהליכי השינוי שעבר.
אנחנו נפגשים לרגל פתיחת תערוכה חדשה בשם: זוהר בדשא בגלריה התל אביבית המשובחת GLOBAL ART GALLERY המשלבת בין יצירה עכשווית לצד איורים מקוריים של הספר אנשים על ארבע שיצא לאור כאמור עם רפי קישון בשנת 1998. התערוכה מתבססת ברובה על הספר מבט קיבוצי. יונתן שתיל מצליח להוציא לאור לא רק את יופי הנוף, אלא גם משקף את הקולות, הריחות והתחושות שהופכים את הקיבוץ למקום כה משמעותי בנוף הישראלי. הספר והתערוכה הם הזמנה להכיר מחדש את המקום שבו רבים מאיתנו גדלו או שמעו עליו, לראות אותו מזווית אחרת ולהעמיק את ההבנה לגבי השורשים העמוקים של התרבות הקיבוצית בישראל. הספר מבט קיבוצי הוא יצירה מרגשת המציירת את תמונת החיים הקיבוציים דרך עיניו של אמן שגדל והתחנך בחיק הקיבוץ. הספר משלב ציורים מרהיבים ומלל נלווה המאיר את הנופים המוכרים ואת היום-יום הקיבוצי, תוך שהוא נוגע בשינויים ההיסטוריים והחברתיים שעבר הקיבוץ לאורך השנים.
כשאני שואלת את יונתן מדוע בחר לעבור מאיור וקריקטורות לציורי נוף קיבוצי הוא מספר כי התעייף מביקורת. האיור נחשב לז'אנר סאטירי המותח ביקורת נוקבת על פוליטיקאים, אנשי ציבור והצמרת הפוליטית והשלטונית והוא הבין שזה לא באמת בוער בו ושהוא מאבד קהל רב עקב כך וסופג ביקורת נוקבת בעצמו. הבחירה שלו בציור ריאליסטי הייתה בחירה המחברת אותו לצד הנאיבי של האישיות שלו ובאמצעותה הוא מצליח להגיע לקהל נרחב ואוהד.
התערוכה החדשה זוהר בדשא מוצגת בגלריה GLOBAL ART GALLERY ברחוב בעלי המלאכה 13, תל אביב ותוצג עד 3/1/2025.
על מנת לשמוע את הסיפור המלא של יונתן שתיל כנסו לפודקאסט ללטש את היהלום הפנימי: https://open.spotify.com/episode/6PPe4AGKAhgYk5XvwJtViP?si=Kv7EkybwTy6jF8GiQu_AoQ
מאת ורד גרנדיר פרוכטמן – ייעוץ ארגוני, אימון מנטלי, מגישת הפודקאסט ללטש את היהלום הפנימי.
הוספת תגובה