פרשת ויצא

הפרשה נפתחת בפסוקים: "וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה׃" ומתארת תקופה של עשרים שנה בחיי יעקב אבינו שנאלץ לרדת מן הארץ בשל החשש מעשׂו. כל אותה עת יעקב מייחל לרגע שבו יוכל לחזור לארץ. מעשה אבות – סימן לבנים. אם אדם נאלץ לרדת מן הארץ, עליו לשאוף לשוב אליה בהזדמנות הראשונה.

הנושאים הנידונים בפרשת ויצא:

• חלום יעקב
• יעקב מגיע לחרן
• יעקב מתחתן עם לאה ורחל
• לידת ילדי יעקב
• יעקב ממשיך לעבוד אצל לבן
• יעקב ומשפחתו חוזרים לארץ כנען
• יעקב כורת ברית עם לבן

• חלום יעקב

בגיל 63 יוצא יעקב מבית הוריו לכיוון חרן. הוא עוצר בבית המדרש של שם ועבר ולומד שם תורה במשך 14 שנה עד גיל 77 ואז הוא יוצא לחרן: "וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה׃".

יעקב עבר דרך הר המוריה ועצר להתפלל. חז"ל פירשו שיעקב תיקן את תפילת ערבית. לפני ששכב לישון, יעקב אסף מספר אבנים כדי שיוכל לשים מסביב לראשו כהגנה מחיות רעות. רש"י מפרש שכל אבן רצתה שיעקב הצדיק ישים עליה את הראש, ולכן הקב"ה עשה נס ואיחד אותן לאבן אחת. יעקב נרדם וחלם חלום. בחלומו ראה סולם המתחיל בארץ עד השמיים ומלאכים עולים ויורדים בו: "וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ׃". הקב"ה התגלה אליו והבטיח לתת לו ולזרעו את הארץ, וכן שירבה את זרעו: "וְהִנֵּה יְהוָה נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ׃ וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרֲכוּ בְךָ כָּל־מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ׃". הקב"ה הבטיח ליעקב שילווה וישמור עליו בדרכו, ולבסוף יחזירו חזרה לארץ ישראל: "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר־תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל־הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם־עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר־דִּבַּרְתִּי לָךְ׃".

לאחר החלום, יעקב הקיץ משנתו מתוך יראה והבין שישן במקום קדוש: "וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ יְהוָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי׃ וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה־נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם־בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם׃". בבוקר יעקב לקח את האבן ששם ליד ראשו והניח אותה כמצבה, יצק עליה שמן וקרא למקום בית אל: "וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת־הָאֶבֶן אֲשֶׁר־שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל־רֹאשָׁהּ׃ וַיִּקְרָא אֶת־שֵׁם־הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית־אֵל".

יעקב נדר נֶֶדֶר שאם הקב"ה ישמור עליו בדרך, ידאג לו ללחם וללבוּש ויחזיר אותו בשלום, הוא יעשר מכל מה שהוא יקבל: "וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם־יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן־לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ׃ וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל־בֵּית אָבִי וְהָיָה יְהוָה לִי לֵאלֹהִים׃ וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר־שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן־לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ׃".

>>>מסיק זיתים בישראל ...

• יעקב מגיע לחרן

יעקב התקדם לכיוון חרן והגיע לבאר הסמוכה לעיר, שם ראה שלושה עדרי צאן רובצים ומחכים שיסירו את האבן הגדולה מעל הבאר. כל העדרים היו נאספים שם ואז היו גוללים את האבן הגדולה, משקים את העדרים ומחזירים את האבן למקומה. יעקב שאל אותם מהיכן הם והם השיבו: מחרן. יעקב המשיך ושאל האם הם מכירים את לבן בן -נחור, והם השיבו שהם מכירים. לבסוף יעקב שאל לשלומו והם השיבו: שלום. יעקב שאל אותם למה הם מחכים. הם השיבו שהם מחכים שיאספו כל העדרים ואז הם יגללו את האבן. לפתע הופיעה רחל: "עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם וְרָחֵל ׀ בָּאָה עִם־הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ כִּי רֹעָה הִוא׃". יעקב ניגש וגלל את האבן והשקה את צאן לבן: "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת־רָחֵל בַּת־לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וְאֶת־צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת־הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וַיַּשְׁקְ אֶת־צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ׃". יעקב נשק לרחל וסיפר לה שהוא בן רבקה, אחות לבן. רחל רצה לספר על כך לאביה, לבן. לבן יצא אל יעקב בריצה חיבק ונישק אותו והזמינו לביתם. רש"י מסביר שלבן חשב שאם אליעזר הגיע עם גמלים ותכשיטים, אז בוודאי גם יעקב יגיע באופן דומה. כשלבן ראה שיעקב מגיע בלי כלום, הוא חיבק אותו וחשב אולי הוא מסתיר את הכסף על גופו. כשלא מצא כלום על גופו, לבן נשק לו וחשב אולי הוא מסתיר מרגליות בפיו. יעקב סיפר ללבן שהגיע בגלל העניין עם עשו, ושנשדד בדרך בידי אליפז, בן עשו: "וַיְהִי כִשְׁמֹעַ לָבָן אֶת־שֵׁמַע ׀ יַעֲקֹב בֶּן־אֲחֹתוֹ וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ וַיְחַבֶּק־לוֹ וַיְנַשֶּׁק־לוֹ וַיְבִיאֵהוּ אֶל־בֵּיתוֹ וַיְסַפֵּר לְלָבָן אֵת כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה׃" (עשו שלח את בנו, אליפז כדי להרוג את יעקב, אך מאחר שאליפז גדל אצל יצחק, היה לו קשה להרוג את יעקב. אליפז פנה אל יעקב ושאל אותו מה לעשות עם הציווי של אביו? יעקב אמר לו שייקח ממנו את כל מה שיש לו, ואז יעקב יישאר עני, ועני חשוב כמת. כך הוא יוכל לקיים את ציווי אביו מבלי להרוג בפועל את יעקב, וכך היה).

יעקב נשאר אצל לבן חודש ימים, ובו שימש כרועה צאן. לבן שאל אותו מה תרצה לקבל כשמשכורת עבור עבודתך: "וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב הֲכִי־אָחִי אַתָּה וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם הַגִּידָה לִּי מַה־מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ׃".

בהמשך מסופר על בנותיו של לבן: "וּלְלָבָן שְׁתֵּי בָנוֹת שֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל׃". רש"י מסביר שהיו הכל אומרים: "שני בנים לרבקה ושני שתי בנות ללבן, הגדולה לגדול והקטנה לקטן". לאה חששה שתשודך לעשו ובכתה הרבה על כך עד שהתורה כתבה עליה: "וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת־תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה׃".

• יעקב מתחתן עם לאה ורחל

יעקב אהב את רחל ואמר ללבן שהוא מוכן לעבוד עבורו שבע שנים ובתמורה יקבל את רחל: "וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת־רָחֵל וַיֹּאמֶר אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה׃". נשאלת השאלה: הרי בתורה אין אות מיותרת, כל שכן אין מילה מיותרת. אם כך, מדוע יעקב צריך להגיד ללבן שהוא מוכן לעבוד עבורו שבע שנים כדי לקבל את רחל בתו הקטנה. מדוע הוסיף יעקב את  המילים "בתו הקטנה"? רש"י מסביר שיעקב ידע שלבן הוא רמאי. אם יעקב היה אומר ללבן: "אעבדך ברחל", אז לבן יכול היה להביא אישה אחרת ששמה רחל. אם יעקב היה אומר ללבן: "אעבדך ברחל בתך", אז לבן יכול היה להחליף לבנותיו את שמותיהן ולקרוא ללאה רחל. לכן יעקב הוסיף את המילה "קטנה", אך גם זה לא הועיל לו מול לבן הרמאי..

יעקב כל כך אהב את רחל ששבע השנים נראו בעיניו כימים אחדים: "וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ׃". לאחר שחלפו 7 שנים, פנה יעקב אל לבן כדי לקבל את רחל. לבן ראה שהברכה שהגיעה לעיר היא בזכות יעקב, ולכן לא רצה שיעקב יקבל את רחל וילך לדרכו, ויחד איתו תלך הברכה. מה עשה? החליט להחליף את לאה ברחל. לבן ערך משתה וכיבה את האורות. יעקב חשש ממצב זה, ועל כן נתן לרחל סימנים שהיא תיתן לו מתחת לחופה. רחל ראתה מה לבן מתכנן לעשות, וכדי לא לבייש את אחותה, מסרה לה את הסימנים. החתונה נערכה, לבן החליף את רחל בלאה ויעקב גילה את הדבר בבוקר. יעקב פנה אל לבן ושאל אותו מדוע רימית אותי: "וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה־הִוא לֵאָה וַיֹּאמֶר אֶל־לָבָן מַה־זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ וְלָמָּה רִמִּיתָנִי". לבן השיב ליעקב שלא מקובל אצלם לתת את הבת הצעירה לפני הבכורה: "וַיֹּאמֶר לָבָן לֹא־יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה׃". לבן הציע לו שלאחר שיסתיימו שבעת ימי המשתה, הוא ייתן ליעקב את רחל עבור שבע7 שנות עבודה נוספות: "מַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וְנִתְּנָה לְךָ גַּם־אֶת־זֹאת בַּעֲבֹדָה אֲשֶׁר תַּעֲבֹד עִמָּדִי עוֹד שֶׁבַע־שָׁנִים אֲחֵרוֹת׃". יעקב נאלץ להסכים, התחתן עם רחל ועבד עבורה עוד 7 שנים: "וַיַּעַשׂ יַעֲקֹב כֵּן וַיְמַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וַיִּתֶּן־לוֹ אֶת־רָחֵל בִּתּוֹ לוֹ לְאִשָּׁה׃".

ללבן היו שתי בנות נוספות שהיו לו מפילגשו: האחת בלהה והשנייה זלפה. לבן נתן את בלהה לשפחה לרחל ואת זלפה לשפחה ללאה.

• לידת ילדי יעקב

הקב"ה ראה שיעקב אוהב יותר את רחל מאשר את לאה, ולכן נתן ללאה להוליד ארבעה בנים, ואילו רחל נשארה עקרה: "וַיַּרְא יְהוָה כִּי־שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת־רַחְמָהּ וְרָחֵל עֲקָרָה׃". ארבעת הבנים שילדה לאה:

ראובן – "וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן כִּי אָמְרָה כִּי־רָאָה יְהוָה בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי׃".

שמעון – "וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר כִּי־שָׁמַע יְהוָה כִּי־שְׂנוּאָה אָנֹכִי וַיִּתֶּן־לִי גַּם־אֶת־זֶה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ שִׁמְעוֹן׃".

לוי – "וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי כִּי־יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים עַל־כֵּן קָרָא־שְׁמוֹ לֵוִי׃".

יהודה – "וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת־יְהוָה עַל־כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת׃".

רחל ראתה שהיא עקרה, ולכן נתנה ליעקב את בלהה לאישה, כמו שעשתה שרה, וקיוותה שהיא תיבנה ממנה: "וַתֹּאמֶר הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ וְתֵלֵד עַל־בִּרְכַּי וְאִבָּנֶה גַם־אָנֹכִי מִמֶּנָּה׃". יעקב נשא את בלהה לאישה והיא ילדה לו בן: "וַתִּתֶּן־לוֹ אֶת־בִּלְהָה שִׁפְחָתָהּ לְאִשָּׁה וַיָּבֹא אֵלֶיהָ יַעֲקֹב׃ וַתַּהַר בִּלְהָה וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן׃".

 בלהה ילדה 2 בנים ליעקב:

דן – "וַתֹּאמֶר רָחֵל דָּנַנִּי אֱלֹהִים וְגַם שָׁמַע בְּקֹלִי וַיִּתֶּן־לִי בֵּן עַל־כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ דָּן׃."

נפתלי – "וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בִּלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל בֵּן שֵׁנִי לְיַעֲקֹב׃ וַתֹּאמֶר רָחֵל נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים ׀ נִפְתַּלְתִּי עִם־אֲחֹתִי גַּם־יָכֹלְתִּי וַתִּקְרָא שְׁמוֹ נַפְתָּלִי׃."

לאה ראתה שלא נפקדה, ולכן פעלה כמו רחל ונתנה את שפחתה, זלפה, ליעקב לאישה: "וַתֵּרֶא לֵאָה כִּי עָמְדָה מִלֶּדֶת וַתִּקַּח אֶת־זִלְפָּה שִׁפְחָתָהּ וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְיַעֲקֹב לְאִשָּׁה׃".

זלפה ילדה 2 בנים ליעקב:

גד – "וַתֵּלֶד זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה לְיַעֲקֹב בֵּן׃ וַתֹּאמֶר לֵאָה בגד [בָּא] [גָד] וַתִּקְרָא אֶת־שְׁמוֹ גָּד׃."

אשר – "וַתֵּלֶד זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה בֵּן שֵׁנִי לְיַעֲקֹב׃ וַתֹּאמֶר לֵאָה בְּאָשְׁרִי כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת וַתִּקְרָא אֶת־שְׁמוֹ אָשֵׁר׃".

לאחר מכן לאה ילדה שני בנים נוספים ליעקב:

יששכר – "וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶל־לֵאָה וַתַּהַר וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן חֲמִישִׁי׃ וַתֹּאמֶר לֵאָה נָתַן אֱלֹהִים שְׂכָרִי אֲשֶׁר־נָתַתִּי שִׁפְחָתִי לְאִישִׁי וַתִּקְרָא שְׁמוֹ יִשָּׂשכָר׃".

זבולון – "וַתַּהַר עוֹד לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן־שִׁשִּׁי לְּיַעֲקֹב׃ וַתֹּאמֶר לֵאָה זְבָדַנִי אֱלֹהִים ׀ אֹתִי זֵבֶד טוֹב הַפַּעַם יִזְבְּלֵנִי אִישִׁי כִּי־יָלַדְתִּי לוֹ שִׁשָּׁה בָנִים וַתִּקְרָא אֶת־שְׁמוֹ זְבֻלוּן׃."

לאחר מכן לאה רצתה שגם רחל תוכל ללדת בנים לא פחות מאשר השפחות, ועל כן התפללה שתיוולד לה בת וכך היה: "וְאַחַר יָלְדָה בַּת וַתִּקְרָא אֶת־שְׁמָהּ דִּינָה׃".

 הקב"ה פתח את רחמה של רחל וכך ילדה בן ליעקב:

יוסף – "וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת־רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת־רַחְמָהּ׃ וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר אָסַף אֱלֹהִים אֶת־חֶרְפָּתִי׃ וַתִּקְרָא אֶת־שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף יְהוָה לִי בֵּן אַחֵר׃".

 לאחר לידת יוסף, יעקב הרגיש בטוח מפני עשו, ולכן ביקש מלבן שיאפשר לו לקחת את נשותיו וילדיו ולחזור לארץ ישראל. לבן השיב לו שהוא עשה כישוף וגילה שכל הברכה שלו באה בזכות יעקב: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו לָבָן אִם־נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ נִחַשְׁתִּי וַיְבָרֲכֵנִי יְהוָה בִּגְלָלֶךָ׃", ולכן שאל אותו מה הוא רוצה לקבל כדי שימשיך ויישאר לעבוד אצלו.

• יעקב ממשיך לעבוד אצל לבן

יעקב סיכם עם לבן את פרטי ההסכם ביניהם לגבי אילו סוגי עיזים חדשים שייוולדו יעקב יקבל כשכר. הקב"ה עשה ניסים ליעקב ובכל פעם נולד ליעקב סוג העיזים שהוא סיכם עם לבן. רש"י  מסביר שלבן שינה את תנאי ההסכם 100 פעמים, וזה לא עזר לו. בכל פעם  נולד ליעקב סוג העיזים שהוא סיכם עם לבן והכל בהשגחה פרטית מושלמת בדיוק כפי שהקב"ה הבטיח ליעקב לפני שהגיע לחרן שהוא ישמור עליו בדרכו. הקב"ה בירך את יעקב שהתעשר מאוד: "וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ מְאֹד מְאֹד וַיְהִי־לוֹ צֹאן רַבּוֹת וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים׃".

יעקב שמע שבני לבן אומרים שיעקב התעשר על חשבון לבן: "וַיִּשְׁמַע אֶת־דִּבְרֵי בְנֵי־לָבָן לֵאמֹר לָקַח יַעֲקֹב אֵת כָּל־אֲשֶׁר לְאָבִינוּ וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ עָשָׂה אֵת כָּל־הַכָּבֹד הַזֶּה׃", וגם שם לב שלבן לא מתייחס אליו אותו הדבר: "וַיַּרְא יַעֲקֹב אֶת־פְּנֵי לָבָן וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ עִמּוֹ כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם׃".

הקב"ה התגלה ליעקב: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־יַעֲקֹב שׁוּב אֶל־אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ׃". יעקב לקח את רחל ולאה לשדה ושיתף אותן בתחושתו לגבי אביהן, ועל כך שהוא שירת אותו בנאמנות בכל כוחו, למרות שלבן שינה את ההסכם ביניהם מאה פעמים. למרות כל מעשיו של לבן, הקב"ה הגן על יעקב והעשיר אותו: "וַיֹּאמֶר לָהֶן רֹאֶה אָנֹכִי אֶת־פְּנֵי אֲבִיכֶן כִּי־אֵינֶנּוּ אֵלַי כִּתְמֹל שִׁלְשֹׁם וֵאלֹהֵי אָבִי הָיָה עִמָּדִי׃ וְאַתֵּנָה יְדַעְתֶּן כִּי בְּכָל־כֹּחִי עָבַדְתִּי אֶת־אֲבִיכֶן׃ וַאֲבִיכֶן הֵתֶל בִּי וְהֶחֱלִף אֶת־מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים וְלֹא־נְתָנוֹ אֱלֹהִים לְהָרַע עִמָּדִי׃". מעל הכל, הקב"ה ציווה עליו לחזור לארץ ישראל: "אָנֹכִי הָאֵל בֵּית־אֵל אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָּׁם מַצֵּבָה אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לִּי שָׁם נֶדֶר עַתָּה קוּם צֵא מִן־הָאָרֶץ הַזֹּאת וְשׁוּב אֶל־אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ׃".

רחל ולאה השיבו ליעקב שבמקום שלבן ייתן נדוניה בזמן נישואיהן, שזוהי דרך שבה בני האדם נוהגים, הוא העביד את יעקב ארבע עשרה שנה תמורתן ולמעשה מכר את בנותיו עבור כסף: "וַתַּעַן רָחֵל וְלֵאָה וַתֹּאמַרְנָה לוֹ הַעוֹד לָנוּ חֵלֶק וְנַחֲלָה בְּבֵית אָבִינוּ׃ הֲלוֹא נָכְרִיּוֹת נֶחְשַׁבְנוּ לוֹ כִּי מְכָרָנוּ וַיֹּאכַל גַּם־אָכוֹל אֶת־כַּסְפֵּנוּ׃". רחל ולאה אמרו ליעקב: "כִּי כָל־הָעֹשֶׁר אֲשֶׁר הִצִּיל אֱלֹהִים מֵאָבִינוּ לָנוּ הוּא וּלְבָנֵינוּ וְעַתָּה כֹּל אֲשֶׁר אָמַר אֱלֹהִים אֵלֶיךָ עֲשֵׂה׃".

• יעקב ומשפחתו חוזרים לארץ כנען

לבן הלך לגזוז את צאנו, שהיה במרחק שלושה ימים מביתו. יעקב ניצל את ההזדמנות כדי לארגן את משפחתו ורכושו ולצאת כמצוות הקב"ה לארץ כנען: "וַיִּבְרַח הוּא וְכָל־אֲשֶׁר־לוֹ וַיָּקָם וַיַּעֲבֹר אֶת־הַנָּהָר וַיָּשֶׂם אֶת־פָּנָיו הַר הַגִּלְעָד׃". רחל רצתה שלבן יעזוב את העבודה הזרה, ולכן לקחה לאביה את התרפים: "וְלָבָן הָלַךְ לִגְזֹז אֶת־צֹאנוֹ וַתִּגְנֹב רָחֵל אֶת־הַתְּרָפִים אֲשֶׁר לְאָבִיהָ׃". ללבן נודע שיעקב בורח ממנו והוא החל לרדוף אחריו: "וַיֻּגַּד לְלָבָן בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כִּי בָרַח יַעֲקֹב׃ וַיִּקַּח אֶת־אֶחָיו עִמּוֹ וַיִּרְדֹּף אַחֲרָיו דֶּרֶךְ שִׁבְעַת יָמִים וַיַּדְבֵּק אֹתוֹ בְּהַר הַגִּלְעָד׃." בלילה הקב"ה התגלה ללבן והזהיר אותו שלא יחזיר את יעקב לחרן לא בפיתויים ולא באיומים: "וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל־לָבָן הָאֲרַמִּי בַּחֲלֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן־תְּדַבֵּר עִם־יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד־רָע׃". לבן השיג את יעקב ושאל אותו מדוע הוא ברח עם בנותיו ונכדיו בלי שהוא אפשר לו להיפרד מהם בצורה יפה ובנוסף לכך נגנבו ממנו התרפים שלו: "לָמָּה נַחְבֵּאתָ לִבְרֹחַ וַתִּגְנֹב אֹתִי וְלֹא־הִגַּדְתָּ לִּי וָאֲשַׁלֵּחֲךָ בְּשִׂמְחָה וּבְשִׁרִים בְּתֹף וּבְכִנּוֹר׃". לבן הוסיף שיש ביכולתו לפגוע בהם, אך מאחר והקב"ה התגלה אליו אמש והזהיר אותו מכך, הוא לא פוגע בהם: "יֶשׁ־לְאֵל יָדִי לַעֲשׂוֹת עִמָּכֶם רָע וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם אֶמֶשׁ אָמַר אֵלַי לֵאמֹר הִשָּׁמֶר לְךָ מִדַּבֵּר עִם־יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד־רָע׃". יעקב השיב לו שהוא חשש שלבן יגזול ממנו את בנותיו, ובנוגע לתרפים יעקב השיב שהם לא אצלו ומי שגנבם – ימות. יעקב לא ידע שרחל לקחה אותם: "וְלֹא־יָדַע יַעֲקֹב כִּי רָחֵל גְּנָבָתַם׃". לבן חיפש את התרפים באוהלים, אך לא מצאם מאחר ורחל החביאה אותם מתחת הכר שעל הגמל שעליו ישבה: "וְרָחֵל לָקְחָה אֶת־הַתְּרָפִים וַתְּשִׂמֵם בְּכַר הַגָּמָל וַתֵּשֶׁב עֲלֵיהֶם וַיְמַשֵּׁשׁ לָבָן אֶת־כָּל־הָאֹהֶל וְלֹא מָצָא׃". יעקב כעס על לבן והוא הטיח בלבן טענות על כך שלבן רודף אחריו: "וַיִּחַר לְיַעֲקֹב וַיָּרֶב בְּלָבָן וַיַּעַן יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר לְלָבָן מַה־פִּשְׁעִי מַה חַטָּאתִי כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי׃", לאחר שיעקב שירת אותו בנאמנות ובמסירות עשרים שנה ולבן החליף את משכורתו מאה פעמים: "זֶה־לִּי עֶשְׂרִים שָׁנָה בְּבֵיתֶךָ עֲבַדְתִּיךָ אַרְבַּע־עֶשְׂרֵה שָׁנָה בִּשְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּצֹאנֶךָ וַתַּחֲלֵף אֶת־מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים׃", ואם הקב"ה לא היה מזהיר אותו, לבן היה שולח את יעקב בלי כלום: "לוּלֵי אֱלֹהֵי אָבִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וּפַחַד יִצְחָק הָיָה לִי כִּי עַתָּה רֵיקָם שִׁלַּחְתָּנִי אֶת־עָנְיִי וְאֶת־יְגִיעַ כַּפַּי רָאָה אֱלֹהִים וַיּוֹכַח אָמֶשׁ׃".

• יעקב כורת ברית עם לבן

לבן השיב ליעקב שנשות יעקב הן בנותיו, והנכדים הם כמו בנים, ולכן הם כמו בניי לבן וכל הרכוש של יעקב הגיע ממנו, ולכן אין בכוונתו לפגוע בהם. לבן הציע שהם יכרתו ביניהם ברית: "וְעַתָּה לְכָה נִכְרְתָה בְרִית אֲנִי וָאָתָּה וְהָיָה לְעֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ׃". יעקב הסכים והרים אבן שתהיה מצבה, וביקש מבניו לאסוף אבנים למטרת הקמת גלעֵד. יעקב קרא למקום גַלְעֵד: "וַיֹּאמֶר לָבָן הַגַּל הַזֶּה עֵד בֵּינִי וּבֵינְךָ הַיּוֹם עַל־כֵּן קָרָא־שְׁמוֹ גַּלְעֵד׃". המצבה סימנה שאף צד לא יפגע בצד השני: "עֵד הַגַּל הַזֶּה וְעֵדָה הַמַּצֵּבָה אִם־אָנִי לֹא־אֶעֱבֹר אֵלֶיךָ אֶת־הַגַּל הַזֶּה וְאִם־אַתָּה לֹא־תַעֲבֹר אֵלַי אֶת־הַגַּל הַזֶּה וְאֶת־הַמַּצֵּבָה הַזֹּאת לְרָעָה׃". יעקב הכין סעודה, הם אכלו והלכו לישון. בבוקר לבן נפרד מבנותיו ומנכדיו ושב לביתו. יעקב המשיך בדרכו וראה את מלאכי ארץ ישראל באים לקראתו להחליף את המלאכים שליוו אותו בשהותו מחוץ לארץ. כשראה את שני מחנות המלאכים, קרא למקום מחניים: "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה וַיִּקְרָא שֵׁם־הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם׃."

 מהם המסרים בפרשה?

• 18 פעמים כתוב בתורהאברהם יצחק יעקב וזה אחד מן הטעמים שתקנו להתפלל תפילת שמונה עשרה (ירושלמי).
• סֻלםבגימטריה מָמֹן, אם זוכים, ראשו מגיע עד השמים כשעושים עמו צדקה וחסד, ואם לא נותנים צדקה, רגליו מוצב ארצה, הכסף הולך חס וחלילה לטמיון.
• סֻלם רק כשהוא נטוי, אז אפשר להשתמש בו, כך מי שרוצה לעלות במעלות התורה והיראה צריך להכניע את עצמו כסולם.
• סלםראשי תיבות סעודת ליווי מלכה, רגליו מוצב ארצה, יש אנשים שמזלזלים בו, אבל ראשו מגיע השמיימה. לאחר ההבדלה במוצאי שבת, מצווה לקיים סעודת מלווה מלכה בה נפרדים מהשבת. סעודה זו נקראת: סעודת מלווה מלכה.
• כתוב בספרים שהשלוש סעודות של שבת הן כנגד שלושת אבות, וסעודת מלווה מלכה היא כנגד דוד המלך ע"ה (עליו השלום). ולמה זכה דוד להיות רגל רביעי לכיסא הכבוד, מפני שכשברח מאבשלום, בדרך קילל אותו שמעי בן גרא קללה נמרצת, ואבישי בן צרויה רצה להרוג את שמעי, אך דוד לא נתן לו ואמר שה' אמר לו לקלל וזה הכל מן השמים, לכן זכה להיות רגל רביעי למרכבה, ובדרך כלל בכל שלוש הסעודות בשבת יושבים בצורה מכובדת ויפה, אך בסעודת מלווה מלכה יש אנשים שמזלזלים בה, וכתוב בשולחן ערוך לעולם יסדר אדם שולחנו במוצאי שבת אפילו אין צריך לכזית אחד, והנה כתוב בתהילים פרק ל"ט:"כי גר אנכי עמך תושב ככל אבותיו, " "כי גר" גימטריה רגל, "אנכי "גימטריה כסא, והרמז שדוד מתלונן על שאני רגל רביעי ולמה לא יושבים בסעודה שלי ככל אבותיי כמו כל סעודות שבת שהם מכוונים כנגד האבות.
• אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי.אם אתה רוצה שתשרה שכינה אצלך, צריך שתהיה "אנכי לא ידעתי " שתכניע את האנוכיות שלך.

• וכל אשר תיתן לי עשר אעשרנו לך. כשמסתלק אדם מן העולם, לא לוקח עמו כלום לא כסף ולא זהב, רק צדקות ומעשרות שנתן בעולם הזה, וזה אמר יעקב מכל הכסף שאתה נותן לי נשאר לי רק המעשרות והצדקות שנתתי בעולם הזה.

 כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו:

 עץ חיים היא למחזיקים בה, ותומכיה מאושר 

דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום

אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד

– טעמו וראו כי טוב ה'—