בפרק הראשון של הסדרה הופיעה ד"ר וולף, מוזיקאית מחוננת, מוכשרת, עם ידע רחב, עם האיש והאגדה אלי גורנשטיין. אז נתחיל דווקא במר גורנשטיין. המדובר בפרסונה עם מנעד רחב של כישורי אומנות. כל הגדרה שתיתן לאיש, תחטא לאמת. ראשית, האיש שר פשוט זמר, האיש גם זמר אופרה (אני אישית, נהניתי יותר לשמוע אותו כזמר ולא כזמר אופרה).
שנית האיש, שחקן, בכל רמ"ח אבריו. לדידי, הוא יותר שחקן מאשר כל דבר. האיש שופע כשרון משחק, וכל זיז בשירתו, מלווה ביכולתו המופלאה כשחקן. חשבתי ביני לבין עצמי, העוצמות של המשחק שלו, היכולת שלו להיכנס לכל מילימטר של דמות, שיר, האם הוא גם הוא יכול לחיות חיים רגילים, כמוני כמוך. האם כזה כשרון משחק, לא משתרע על כל פן בהתנהלותו? ( עד כדי כך, נפעמתי מכישרון המשחק שלו ). הבחור, הגיע חנוט בחליפה עם פפיון, עם זקן לבן. מראה מצודד ללא ספק. בעיני גם החיצוניות הוסיפה מימד מרשים, עם נינוחות של חו"ל. ( השנים עשו עימו חסד, והוא רק השתבח, לא ברור מאליו).
ד"ר וולף, מוזיקאית לעילא ולעילא, אבל לא פחות, מעבירה הרגשה של אישה נעימה, מתחברת לקהל, ומשוטטת בקלילות בין הפסנתר, לאלי גורנשטיין, ולקהל. הכל בחן רב ובקסם. האינטראקציה בין שני האומנים, הייתה נהדרת. ניכר שיש כימיה. ניכר שהם עשו הכנות רבות, וגם היכולת לגעת באומן השני, במעין חביבות רומנטית, גם היא כשרון בפני עצמו. שני אומנים כאלה, ידעו לתת לכל אחד מהם את המקום שלו, בהדר ובכבוד הדדי רב. במהלך המופע, התייחסו האומנים, גם למאחרי הקלעים של שיר זה או אחר, גם לסוגיות אישיות כגון, איך הכיר מר גורנשטיין את אשתו שהייתה בקהל, על הוריו שהיו זמרי אופרה. הסיפורים מאחורי השירים, מסקרנים. הסיפורים האישים גם כן, ומוסיפים נופך מיוחד למופע.
לא אוכל להעיד על כל הסדרה, אבל אין לי ספק, שמדובר במופע מרתק, מעניין, ומגוון.
מאת אריאל דרור, עו"ד (מומחה במעמד אישי), כתב תרבות.
שאפו