"לצאת מהכלא השקוף": סיפור החלמה מאנורקסיה

תחילתו של משבר

בגיל 19, כשמשקלה הגיע ל-40 קילו והמחזור החודשי נעלם למשך שנה, הגיעה גורי לקופת החולים. "ההורים שלי הבינו שזו לא 'תקופה קשה זמנית' שתעבור מעצמה," היא משחזרת. "אחרי בדיקות דם מקיפות ועלייה על המשקל, הרופאה הכריזה 'אנורקסיה'." "האנורקסיה לא רק משפיעה על היום – היא מנהלת אותו," היא מסבירה. "כל דבר הפך למחושב: כל יציאה מהבית הצריכה תכנון מוקדם של לוח זמנים והכנת ארוחות לדרך. כל פעולה פיזית קיבלה משמעות קלורית – כמה קלוריות היא שורפת לעומת כמה קלוריות אני מכניסה לגוף."

המחיר היה כבד. גורי נאלצה להפסיק לרקוד אחרי שש שנים של אימונים. כשניסתה להחזיר את המחזור החודשי באמצעות גלולות, נאמר לה שמעט הדם שנותר בגופה חיוני לתפקודים בסיסיים כמו המערכת החיסונית. "מחזור, היריון ולידה הם בגדר 'לוקסוס' במצב שלי," היא מצטטת את הרופאים.

>>>חוויה קולינרית , תרבותית ויצירתית בבנימינה … 

נקודת השבירה

כשהגיעה למשקל של 35 קילו, גורי מצאה את עצמה במעגל אכזרי של פחד וכעס עצמי. "פחדתי מהעתיד," היא אומרת, קולה רועד קלות. "לאיפה אני יכולה עוד להידרדר? אם אני אמשיך להידרדר, איך אחיה והאם אצליח לצאת מהמצב הזה בעתיד?" הכעס העצמי היה מתיש: "הייתי במשקל נמוך שלא הייתי מסוגלת להתמודד איתו, וזה היה בגלל שלא העזתי לאכול את הכמות שאני צריכה. אבל הפחד היה – אם אוכל מספיק כדי לעלות מהמספר המפחיד הזה, אולי אעלה במשקל 'בלי סוף' ואאבד שליטה."

המפנה: בחירה בחיים

נקודת המפנה הגיעה כשאמה הציבה אולטימטום: אשפוז בכפייה או טיפול רגשי. "אחרי שנתיים שהחיים סובבים רק סביב האנורקסיה, הבנתי שעל אף הפחד מהשינוי, אני חייבת לעשות משהו אקטיבי," היא מספרת. בניגוד לטיפולים קודמים – בין אם דרך דיאטנית קלינית או רפואה משלימה כמו הילינג ודיקור – הפעם היה שוני מהותי. "המטפל הרגשי שפגשתי היה הראשון שטיפל במקור הבעיה, בשורש, ולא רק בסימפטומים," היא מסבירה. "במהלך הטיפול הבנתי שחוויות שנצרבו בי בנפש גרמו לגוף שלי להגיב כפי שהגיב."

גילוי האהבה העצמית

"במשך הרבה שנים שמתי את האחרים לפניי," משתפת גורי. "האמנתי באמת ובתמים שזה הדבר הנכון כאדם מוסרי. במהלך הטיפול הרגשי למדתי להבין ש'אם אין אני לי – מי לי' ואני מחויבת לעצמי במקום הראשון." הגילוי הזה הוביל אותה לחפש אחר מילוי תשוקות, צרכים ורצונות אישיים. "התובנה הזו הובילה אותי לאהוב את החיים יותר ממה שחשבתי קודם שאפשר לאהוב אותם," היא אומרת בחיוך.

תמיכה משפחתית

המשפחה מילאה תפקיד מכריע בהחלמתה. "המשפחה הגרעינית שלי היוותה הגורם לטיפול והמגן מפני העולם בחוץ," היא מספרת. "אמא שלי הייתה 'שוטרת התזונה' שלי וזו ששיקפה לי את מה שלא רציתי לראות." שנים אחרי שהחלימה, גילתה שאחיה ואחיותיה, שנראו מנותקים בזמן המחלה, למעשה הגנו על שמה כשאנשים ניסו להעביר עליה ביקורת. "הם התמודדו עם 'להגן על שמי הטוב' כשאנשים פתחו עליי את הפה," היא אומרת בהתרגשות.

הגדרה מחודשת של בריאות

היום, גורי מגדירה בריאות באופן שונה לחלוטין. "הבנתי שבריאות אמיתית היא בנקודת הממשק הגבוהה ביותר בין הגוף לנפש," היא מסבירה. "היא המקום בו הנפש רגועה ומקבלת ביטוי, והגוף קשוב לעצמו ולצרכים שלו."

מסר למתמודדים

לאנשים המתמודדים כיום עם אנורקסיה, יש לה מסר ברור: "יש חיים אחרי התהום, והם שווים. אומנם הדרך לשם דורשת עבודה, התמדה ואומץ לעמוד מול הגורמים שהובילו אותנו לשם, אבל חיי הניצחון משמעותיים לאין ערוך." היא מדגישה: "האנורקסיה היא רק סימפטום לקול פנימי שלא מקבל ביטוי. אל תתמקדו רק בעלייה במשקל ואיזון המצב הפיזי. הנפש שלכם קוראת לכם, וכל עוד היא לא מקבלת מענה, גם אם תצאו מ'תת משקל' האנורקסיה עדיין חלק מכם." התמודדות עם אתגרים היום כיום, גורי מתמודדת עם אתגרי החיים בצורה שונה לחלוטין. "אני מתרגלת מיינדפולנס כבר שנתיים, מה שמסייע לי להכניס משברים וקשיים לפרופורציות," היא מסבירה. "אני כותבת המון, זה עבורי כלי תרפויטי מדהים להרגעה." היחס לאוכל ולגוף השתנה גם הוא. "אף פעם לא הייתי חובבת אוכל," היא מודה, "אבל היום אני שומרת על כושר ופיתוח גוף, מקפידה להזין את גופי בתזונה טובה שעוזרת לי להרגיש טוב מבפנים ומבחוץ."

מבט קדימה

"היום אני מגדירה הצלחה כהיכולת לחיות את מי שאני," אומרת גורי. "להתרגש מההזדמנות להתעורר עוד יום ולייצר שינוי בעצמי ובעולם, ולפעול תמיד מתוך חיבור פנימי לקול שאומר לי שמה שאני עושה נכון." סיפורה של גורי מדגיש את החשיבות של טיפול הוליסטי בהפרעות אכילה. זהו לא רק מאבק במשקל או בהרגלי אכילה, אלא מסע עמוק של גילוי עצמי, קבלה עצמית ואהבה עצמית. סיפורה מעיד כי עם התמיכה הנכונה והנכונות לעבודה פנימית עמוקה, החלמה מלאה היא אפשרית.

מסר לאנשי מקצוע גורי מדגישה שני דברים חשובים עבור אנשי מקצוע בתחום: "ראשית, לא להבטיח הבטחות. המטפל צריך לשמור על הגבול הדק שבין שידור אמונה עצמית במקצועיותו, לבין הבטחות גורפות להצלחה. שנית, להתמקד בקול של המטופל, במה שהוא אומר ולא במראה החיצוני שלו. עבור מתמודד במשקל נמוך, כל הערה מרגישה כמו מחול תופים צורם." "היום אני יודעת," היא מסכמת, "שהחופש האמיתי הוא היכולת לבחור בחיים, בכל יום מחדש.