אז נפתח בליאורה ריבלין, וואו, וואו, וואו. איזה מונולוגים עוצמתיים, חכמים, מצחיקים, איזה כשרון. רגע, היא בת שמונים. יכולת התנועה שלה על הבמה, לא נופלת מאף שחקן, שגילו מחצית מגילה. העוצמות, הכישרון. צריך לראות בכדי להבין.
>>>טוסקנה בלב יהודה- המסע המרגש של יקב "אולו"
אוסף השחקנים שהיה שם, מוביל לעונג עילאי. הם פשוט כישרוניים אחד אחד. השירה, וואו, כמה זה יפה, כמה זה נעים. אני שאלתי את בעלת האתר, שישבה לצידי (הגב נעמה משיח כהן), רגע זה פלייבק? אמרה במבט פליאה על שאלתי, לא, וגם השחקנים אותם פגשנו לאחר הפרמיירה המרשימה, אישרו זאת. וואו, איך אני מקנא, בבעלי כשרון שאין לי. איזה יכולת שירה מופלאה, ולא פחות מכך, איזה עיבודים מתוך שיריו האהובים של חנוך לוין ובליווי מוזיקה חיה. כמדומני בין הפעמים הבודדות בחיי, שהעיבוד החדש, עולה על המקור, ואף מספר מונים. גם לקחת גב מכובדת כמו גב ריבלין, שהשירה אינה הצד החזק שלה, לעשות עבורה עיבוד מחודש המותאם להעדר היכולת הווקאלית, דורש אומץ, מקוריות וזה יפה.
התרגלתי לסקר תאטרונים קטנים, נחמדים מוכשרים ונעימים. שאתה לפתע מגיע לקאמרי, גודל הבמה, התפאורה העוצמתית והעשירה, מרשים. חייב לציין, שהכל היה נראה אותנטי, וזה לא פשוט להגיע לכך. הסצנות על שפת הים, ברז המקלחת. כן, ברז המקלחת היה עם מים, והשחקנים התרחצו, מפתיע, מקורי מעניין. גם החול היה אמיתי, ונתן תחושה של כניסה חלקה נעימה לתוך הסצנה. צר לי, לא הצלחתי להבין את הקו המחבר בין שלל הסצנות שחלקם מתוך מחזותיו של חנוך לוין. כל סצנה בעצמה, עם שחקנים בעלי כזה כשרון, מרשימה. החיבור לא קיים. כמדומני שאם נשאל היוצר, דברי יראו מוזרים בעיניו. אבל בסופו של דבר, אני ההדיוט, הוא הקהל שחש מרגיש, ומתאר את המבט החיצוני, למי שמעורב בכל רמ"ח אבריו בעשיה של הצגה זאת.
לסיום, לראות שירה מופלאה, אוסף כישרונות נדיר על במה אחת, ליאורה ריבלין האגדית, תפאורה מרשימה, כן. כמכלול, כמדומני שההצגה קצת לוקה בקשירת הקצוות של המסר, וחוץ מהכישרון שעובר כחוט השני, לאורך כל ההצגה, העלילה מתאדה, נעלמת.
הוספת תגובה