בשנים האחרונות, במיוחד במציאות הביטחונית שבה אנו חיים, יום כיפור מקבל משמעות נוספת. ביום זה, חשוב להזכיר את השבויים והשבויות, אשר נושאים את כאב האובדן והדאגה של משפחותיהם, הם והן מצויים ומצויות במציאות בלתי נתפסת, ואנו מתפללים שיחזרו הביתה במהרה ובשלום. כל תפילה, כל מחשבה, כל רגע של שקט מוקדש למי שנלחמים למעננו, אך גם למי שהקריבו את חירותם. אנו נושאים את דאגת המשפחות הממתינות ומקווים שהשנה תביא עמה פתרונות למצבם.
>>>ראש השנה: רגע של אחדות וכוח משותף
גם החיילים והחיילות שלנו, שמגנים על המולדת, עומדים במרכז המחשבות שלנו. בשעה שאנחנו יושבים בבית, לובשים לבן ומקיימים את המסורת של צום ותפילה, הם נמצאים בקווי החזית, לעיתים רחוקות מהבית, בסכנת חיים ובמצבי חוסר ודאות. המחשבות עליהם מלוות אותנו ביום הזה, ואנחנו מתפללים לשלומם, מקווים שהשנה הבאה תביא עמה שקט וביטחון.
ביום כיפור, כאשר אנו עוסקים בתהליך של סליחה ותיקון, אנחנו נדרשים לזכור את כל מה שהם מייצגים. החיילים, החיילות, השבויים והשבויות הם והן גם אבות, אימהות, אחים ואחיות, חברים וחברות. כל אחד מהם ואחת מהן נושא/ת עמו/עימה סיפור אישי, חלומות, פחדים ואהבות. זהו יום שבו עלינו להזכיר לעצמנו את המחיר הכבד שהם משלמים, את ההקרבה הרבה שהם עושים למען כולנו. בעודם נלחמים, הם גם דואגים למשפחתם ולחבריהם, והדאגה הזו מעיבה על לבנו וכאן נכנסת כוחה של התודעה והמחשבה החיובית וההתמקדות ביש.
הלבוש הלבן ביום כיפור מסמל את התקווה לתחייה, לטהרה ולרצון שלנו להניח את העבר מאחור. השנה, המהות של הלבן מתחדדת כאשר אנו חושבים על החיילים והחיילות, על השבויים והשבויות, על הוצאתם מהמציאות המורכבת של הקרב והסבל, ועל התקווה שלנו שהם יחזרו הביתה בבטחה. זהו זמן שבו לא רק אנחנו שואפים להתמלא בתקווה, אלא גם אנו שולחים תפילות עבורם, כדי שידעו שהם לא לבד, שהעם מאחוריהם, חזק ואיתן.
במהלך יום כיפור, אנחנו מתבוננים גם במעגלים רחבים יותר. הכאב של המשפחות שממתינות לבני משפחתם, ההתרגשות והדאגה שמהוות חלק בלתי נפרד מהשגרה שלהן, זועקות אלינו מהלב. זהו יום שבו אנחנו מתאחדים כחברה, מתבוננים הלאה אל עתיד טוב יותר, שבו כל אחד יוכל לחיות בביטחון ובשלום.
ביום כיפור, כשהלבבות שלנו פועמים באותו קצב של חיבור ואמונה, ניתן להרגיש את הכוח של אחדות וביטחון. זהו רגע שבו אנחנו יכולים להתרכז במה שחשוב באמת – החיים, האהבה, הנוכחות שלנו, הכאן ועכשיו. נבקש סליחה על כל מה שלא עשינו נכון, ונחפש דרכים לתמוך בחיילים ובחיילות, בשבויים ובשבויות שלנו, במשפחותיהם ובקהילות שלנו. הלב שלנו יפנה מקום לתפילות, לדבר על האתגרים שהם חווים, ולהעניק להם את הכוח להמשיך.
בואו נעשה את הצעד הנוסף – נשלח אהבה, תקווה וסליחה לכל מי שנמצא במאבק. נתחבר לתחושת הקולקטיביות של העם היהודי ונתמוך אחד בשני. ביום זה, נבנה יחד תודעה חדשה של חיבור, תיקון ואמונה בעוצמתנו המשותפת, ונזכור שהכוח שלנו טמון באחדות וביכולת שלנו לעמוד יחד, גם ברגעים הקשים ביותר.
הוספת תגובה