טראומה היא '"פצע' נפשי שנחרט ומפריע לחיים תקינים. הפציעה מתרחשת כשאדם חש איום קיומי על חייו ולאחר שאינו יכול להתמודד איתו – הוא חסר אונים. על פי פרויד טראומה מתהווה בעקבות חוויות המלוות בכאב או בחרדה שלא ניתן לשאת. כאשר אירוע טראומטי צף ועולה הוא עלול להרוס את מערך ההגנות הנפשיות ולהביא לירידה ביכולת התפקוד, ביכולת קוגניטיבית ולפירוק (פרויד, 1964). טראומה עלולה להיגרם בעקבות אירוע חיצוני או שבר פנימי מטלטלים במיוחד. עוצמת הטראומה משתנה מאדם לאדם – גם אם חוו אותה חוויה, ונקבעת על פי עוצמת החוויה, חוויות עבר ועל פי כוחות האגו וההתמודדות.
טראומה קולקטיבית היא היא מצב טראומה המתרחש בו-זמנית לקבוצת אנשים גדולה המהווה קהילה. במהלך האירוע נפגעים רבים מבני הקהילה, והוא נתפס כאיום קיומי על המשך קיומה כלהקה אנושית. מכיוון שגם המשפחה, החברים ומערכות החינוך חווים אותו מצב טראומטי, הדבר מקשה על מתן עזרה מותאמת ויעילה על מנת להתמודד עם הטראומה, כך שלא תהפוך למצב של פוסט טראומה ולאפשר חזרה לחיים רגילים. מצב של טראומה קולקטיבית מביא לכאוס בכל הרבדים הקיומיים: האישי, המשפחתי, הקהילתי, החברתי והחינוכי ומאיים על הסדר האישי והחברתי.
>>>בן קודש לחול: " טהירו" אביתר בנאי מאיר את מערת הפעמון
טראומה מצטברת במדינת ישראל
בעקבות אירועי השבעה באוקטובר 2023 והמלחמה המתמשכת אנחנו חווים חווים אירועי טראומה מסוגים שונים ובדרגות שונות.: תמונות השבעה באוקטובר, החטופים שלא חוזרים הביתה, אלה שחזרו ומספרים על עינויים שעברו, הפגזות בלתי נגמרות על הצפון, מלחמה מתמשכת בעזה, איום איראני. טראומה אישית מעורבת בטראומה קולקטיבית וריבוי אירועים טראומטיים מצטבר ומקשה על ההחלמה.
נוסף על כך א.נשים, בני נוער ואפילו ילדים קושרים את האיום הקיומי שבו אנו נמצאים כמעט שנה לאיומים קיומיים קודמים של עם ישראל. כשילדים מדברים על מצוקה שהם חשים הם אומרים שהם פוחדים מהשואה. מבוגרים חווים את המלחמה הנוכחית כמצטברת לכל הקודמות, שבכולן היה איום קיומי על המדינה. תחושת חוסר אונים גדולה הייתה במלחמת יום כיפור ובמלחמת המפרץ, שבה ישבנו בבתים 'מוגנים' במסכות ובסמרטוטים בפתחי הדלתות וחיכינו לטיל הבא שיפול עלינו.
איום מתמשך ומצטבר מביא לירידה בכוחות ההתמודדות הן של הגוף והן של הנפש (נוי, 2000). "טראומה מצטברת" היא מונח שמשתמשים בו כדי לדבר על טראומה העוברת מדור לדור (סלומון, קוטלר, שלו, ולין, 1990). ניתן להתייחס כך גם לטראומות שחווה אדם בחייו. כשהתנדבתי לטפל בילדי שדרות ראינו כי ילדים וילדות נולדו אל תוך טראומה מתמשכת ולמדו לחיות בצידה, לא בלי תשלום מחיר נפשי כבד.
לא כל אירוע קשה הוא טראומטי, ומידת השפעתו תלויה בעוצמתו, במשך שלו ובחוסן של האדם העובר אותו.
הגנות נפשיות העולות בטראומה ותהליך הריפוי
מנגנוני הגנה נפשיים חיוניים ליכולת להסתגל ולהתגבר על קשיים, והם עוזרים לנו להתמודד עם מצבי טראומה. פרויד הביא את הרעיון של מנגנוני הגנה ובהם מנגנון חשוב של הכחשה. אנו נוטים להתעלם ממצבים וממידע לא נעימים ואף מכחישים אותם על מנת להמשיך ולתפקד באופן יעיל. הכחשה יכולה להחריף ולהגיע לפיצול פנימי, פיצול של האירוע הטראומטי מחיי היומיום, כך שהוא כאילו נשכח, לא היה, בעוד שהוא ממשיך להשפיע (Freud, 1964, Kalsched, 2014). מנגנוני הגנה של הכחשה ופיצול היו חלק מהתפיסה, שרווחה לפני השבעה באוקטובר שלפיה תושבי רצועת עזה לא רוצים לפגוע בנו ומעדיפים חיים שקטים על מלחמה בישראל. זו הייתה הכחשה קולקטיבית בכל שדרות העם: מנהיגים, צבא ותושבים.
כיצד ניתן לעזור?
תחילה יש לאבחן את מידת התגובה לטראומה והאם צריך לפנות לגורם מקצועי כדי לטפל באדם: מי שלא מצליח לתפקד בחיי היומיום, מי שסובל מחרדות חוזרות, מי שנכנס למצב דיכאוני או מדבר על פגיעה עצמית והתאבדות הם א.נשים או ילדים.ות הזקוקים לעזרה מקצועית. ככל שהעזרה שיקבלו תהיה מהירה יותר, כך פוחת הסיכוי לכך שהטראומה תתקבע ותהפוך למצב פוסט-טראומטי.
אם לא מדובר בצורך לפנות לגורם מקצועי, כאשר עולה חרדה ניתן לעזור בעזרת הרפיה ודמיון מודרך: יש להתחיל בשלוש נשימות עמוקות, להרגיע את הגוף, לחוש את המתח יוצא ממנו, תחילה מאזור הראש והכתפיים ולאחר מכן מהידיים. לחוש את המתח יוצא מהגב ומהרגליים, ואז ניתן לדמיין שהות במקום נעים, מקום בטוח. זה יכול להיות בבית בחדר בטוח, בטבע או בכל מקום אחר שבו מי שעושה את הדמיון חש ביטחון ורגיעה.
עיקרון חשוב העוזר להתמודדות עם מצבי טראומה הוא התנועה – נפשית ופיזית. כפי שמים עומדים נעשים עכורים, כך גם הנפש. התקבעות בזיכרון של הטראומה, הימנעות מתפקוד, קושי להמשיך בחיי היומיום נובעים מהסבל ומזיקים בפני עצמם. לכן חשוב מאוד לעודד את מי שמתמודד לעשייה, לפעילות גופנית, לבשל דברים פשוטים כמו סלט או כדורי שוקולד או להיפגש עם חברים מחוץ לבית. אלו הן רק כמה דוגמאות, וכל עשייה נוספת מבורכת. צריך להקפיד שהיא מתאימה לגיל וליכולת הנפשית והפיזית של האדם.
מקורות:
Freud, S. (1964). Splitting of the ego in the process of defence. In The Standard Edition of the Complete Psychological Works of Sigmund Freud, Volume XXIII (1937-1939): Moses and Monotheism, An Outline of Psycho-Analysis and Other Works (pp. 271-278).
Kalsched, D. (2014). The inner world of trauma: Archetypal defences of the personal spirit. Routledge.
Kohut, H., (1984). How does analysis cure? The University of Chicago Press. Klein,
ברמן, ע' (1987). ממלחמה למלחמה: טראומה מצטברת. שיחות, כתב-עת ישראלי לפסיכותרפיה, 2, מס' 1, 37-41.
ויניקוט, ד.' (1996). משחק ומציאות. עם עובד
יונג, ק'ג' (1973). האני והלא מודע, איזק, ח' (תרגום), תל אביב: דביר
יונג, ק'ג' (1975). הפסיכולוגיה של הלא מודע, איזק, ח' (תרגום), תל אביב: דביר
נוי, ש. (2000). מצבי לחץ טראומטיים, ירושלים ותל אביב: שוקן
סלומון, ז ', קוטלר, מ', שלו, א' ולין, ר' (1990). תסמונת פוסט טראומתית מושהית בקרב חיילים שלחמו במלחמת לבנון. שיחות, כתב-עת ישראלי לפסיכותרפיה, ה', מס' 1, 32-38.
פלורסהיים, ד' (1.8.2014). מרחב מוגן: מטופל ומטפל במציאות של טראומה מתמשכת, אתר בטיפולנט,
נדלה בתאריך 10.8.2024 מהאתר: https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3168 קליין, מ. (2002). כתבים נבחרים, תולעת ספרים, תל-אביב
מאת נטע ענבר-סבן, פסיכולוגית קלינית ומטפלת משפחתית. מחברת שלושה ספרי פסיכולוגיה שהאחרון בהם "נשבר לי הלב, תעזרו לי – טיפול פסיכולוגי בילדים ובנוער" (גלילי הוצאה לאור) יצא לאור בימים אלו
הוספת תגובה