פרשת ניצבים ופרשת וילך

מה בפרשה?

פרשת ניצבים

הפרשה נפתחת בפסוקים: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל׃ טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ׃ לְעָבְרְךָ בִּבְרִית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם׃ לְמַעַן הָקִים־אֹתְךָ הַיּוֹם ׀ לוֹ לְעָם וְהוּא יִהְיֶה־לְּךָ לֵאלֹהִים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר־לָךְ וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב׃ וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת־הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת־הָאָלָה הַזֹּאת׃ כִּי אֶת־אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם׃".

התאריך שבו מתחילה הפרשה הוא ז' באדר שזהו היום האחרון בחייו של משה רבינו.

הנושאים הנידונים בפרשת ניצבים:

כריתת ברית עולם בין הקב"ה לבין בני ישראל לדורותיהם
משמעות הפרת הברית וערבותם ההדדית של בני ישראל
רעיון התשובה
כל בני ישראל עתידים לחזור בתשובה
בני ישראל יבורכו ואויביהם יקוללו
התורה והמצוות הן בהישג יד
הבחירה בידיים של האדם

>>>בזמן שאתם מתכננים את העתיד החיים קורים

כריתת ברית עולם בין הקב"ה לבין בני ישראל לדורותיהם

משה מכנס את כל העם ובשל חשיבות המעמד כולם מגיעים: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל׃ טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ׃". מטרת ההתכנסות היא כדי שכל בני ישראל יישבעו שהם מתחייבים לשמור את התורה ולקיים את מצוותיה, וכן מסכימים לקבלת העונשים שהוזכרו בפרשה הקודמת, במידה ולא יקיימו את מצוותיה: "לְעָבְרְךָ בִּבְרִית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם׃".

משה מסביר לבני ישראל שהם עומדים לכרות ברית עולם עם הקב"ה. בברית זו הם יהיו העם של הקב"ה כפי שהקב"ה נשבע לאבותינו שהוא לא יחליף את בני ישראל לעולם: "לְמַעַן הָקִים־אֹתְךָ הַיּוֹם ׀ לוֹ לְעָם וְהוּא יִהְיֶה־לְּךָ לֵאלֹהִים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר־לָךְ וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב׃ ."הברית הזו היא לא רק עם בני ישראל שעומדים פה היום: "וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת־הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת־הָאָלָה הַזֹּאת׃", אלא עם כל בני ישראל לדורותיהם: "כִּי אֶת־אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם׃".

משמעות הפרת הברית וערבותם ההדדית של בני ישראל

משה מתריע בפני בני ישראל שאם מישהו מתכנן לא להקשיב לאזהרותיו של הקב"ה ומתכוון לעבוד עבודה זרה כלשהי: "פֶּן־יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ־אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ־שֵׁבֶט אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ לָלֶכֶת לַעֲבֹד אֶת־אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָהֵם פֶּן־יֵשׁ בָּכֶם שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה׃" וחושב בליבו שהקב"ה לא יביא עליו את הקללות שהוזכרו בפרשה הקודמת, אז הוא טועה טעות מרה והקב"ה לא רק שיעניש אותו על מה שעשה במזיד, אלא גם יענישו על מה שעשה בשוגג ובסופו של דבר הקב"ה ימחה אותו מעל פני האדמה: "לֹא־יֹאבֶה יְהוָה סְלֹחַ לוֹ כִּי אָז יֶעְשַׁן אַף־יְהוָה וְקִנְאָתוֹ בָּאִישׁ הַהוּא וְרָבְצָה בּוֹ כָּל־הָאָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה וּמָחָה יְהוָה אֶת־שְׁמוֹ מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם׃".

אם בני ישראל יסטו מהדרך, הדבר יכעיס את הקב"ה שיביא עליהם מכות וימנע מהארץ להוציא יבול: "גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כָל־אַרְצָהּ לֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ וְלֹא־יַעֲלֶה בָהּ כָּל־עֵשֶׂב כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה אַדְמָה וצביים [וּצְבוֹיִם] אֲשֶׁר הָפַךְ יְהוָה בְּאַפּוֹ וּבַחֲמָתוֹ׃". בעתיד כאשר יבואו הגויים לשאול מה קרה שהארץ חרבה: "וְאָמְרוּ כָּל־הַגּוֹיִם עַל־מֶה עָשָׂה יְהוָה כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת מֶה חֳרִי הָאַף הַגָּדוֹל הַזֶּה׃", אז יגידו להם שזה מפני שבני ישראל לא עמדו בהסכם עם הקב"ה ולא קיימו את תורתו ומצוותיו: "וְאָמְרוּ עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת־בְּרִית יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתָם אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּם בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם׃ וַיֵּלְכוּ וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲוּוּ לָהֶם אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא־יְדָעוּם וְלֹא חָלַק לָהֶם׃ וַיִּחַר־אַף יְהוָה בָּאָרֶץ הַהִוא לְהָבִיא עָלֶיהָ אֶת־כָּל־הַקְּלָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה׃."

משה מוסיף שבמידה ואנשים יחטאו בסתר, שאר בני ישראל לא יענשו, אך אם אנשים יחטאו בגלוי ובני ישראל לא ימצו איתם את הדין, אז בשל הערבות ההדדית שיש בין כל בני ישראל, כולם יענשו: "הַנִּסְתָּרֹת לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָׄנׄוּׄ וּׄלְׄבָׄנֵׄיׄנׄוּׄ עַד־עוֹלָם לַעֲשׂוֹת אֶת־כָּל־דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת׃".

רעיון התשובה

עד כה הוצגה הברית בין הקב"ה לבין בני ישראל באופן נוקשה, לפיו, מי שחטא – ייענש, ומי שיקיים את התורה והמצוות – יבורך. כאן בפעם הראשונה מוזכר עניין התשובה. המילה תשובה (שורש: ש.ו.ב) משמעותה היא האפשרות של אדם לשוב לה' במקרה שחס וחלילה חטא. הרעיון הוא שלא משנה מה אדם עשה, הוא יכול לעשות תשובה ולשוב אל ה', ובכך מופרך כל הרעיון של תפיסות פטליסיטיות של גורל שנגזר, הגורם לאדם חס ושלום לייאוש. על כך אמר רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן, תנינא עח): "אין שום ייאוש בעולם כלל" שלא משנה במה האדם נפל וחטא, תמיד יש לו תקווה לעשות תשובה, להתחרט על מעשיו ולקבל על עצמו לא לעשות זאת יותר ולשוב לה'.

כל בני ישראל עתידים לחזור בתשובה

משה רבינו ציין בפני בני ישראל שאם הם יחטאו, הם יענשו על כך בחומרה והקב"ה יפזר אותם בעולם. גם אם מצב זה יקרה, בסופו של דבר, לעתיד לבוא הם עתידים לחזור בתשובה: "וְשַׁבְתָּ עַד־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר־אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל־לְבָבְךָ וּבְכָל־נַפְשֶׁךָ׃". אז הקב"ה ירחם עליהם ויקבץ אותם מכל העולם: "וְשָׁב יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת־שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל־הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה׃ אִם־יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ׃", ויביא אותם לארץ ישראל וידאג להם לחיים טובים: "וֶהֱבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ׃". לעתיד לבוא, הקב"ה יסיר את הכיסוי האוטם את הלב של כל אחד ואחת מאיתנו מלעבוד אותו בשמחה, באהבה ובשלמות: "וּמָל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת־לְבָבְךָ וְאֶת־לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל־לְבָבְךָ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ׃".

בני ישראל יבורכו ואויביהם יקוללו

משה הוסיף, שבזמן שבני ישראל ימצאו בגלות, הם יתחרטו על מעשיהם ויחזרו בתשובה לשמור את התורה ולקיים את מצוותיה: "וְאַתָּה תָשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְהוָה וְעָשִׂיתָ אֶת־כָּל־מִצְוֺתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם׃", אז הקב"ה יביא את הקללות על אויביהם: "וְנָתַן יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵת כָּל־הָאָלוֹת הָאֵלֶּה עַל־אֹיְבֶיךָ וְעַל־שֹׂנְאֶיךָ אֲשֶׁר רְדָפוּךָ׃", ויברך את בני ישראל: "וְהוֹתִירְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל ׀ מַעֲשֵׂה יָדֶךָ בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתְךָ לְטוֹבָה". אז הקב"ה יחזור לשמוח בבניו על שהולכים בדרך התורה כפי שהלכו אבותינו: "כִּי ׀ יָשׁוּב יְהוָה לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב כַּאֲשֶׁר־שָׂשׂ עַל־אֲבֹתֶיךָ׃ כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר מִצְוֺתָיו וְחֻקֹּתָיו הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה כִּי תָשׁוּב אֶל־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל־לְבָבְךָ וּבְכָל־נַפְשֶׁךָ׃".

התורה והמצוות הן בהישג יד

משה מסביר לבני ישראל שהם קיבלו תורה שבכתב ואליה מתלווה התורה שבעל-פה המסבירה כיצד לקיים את התורה שבכתב. שמירת המצוות זה לא בשמיים ולא מעבר לים, אלא זה דבר שניתן לבצע: "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא־נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא׃ לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה־לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה׃ וְלֹא־מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר־לָנוּ אֶל־עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה׃". כלומר, התורה והמצוות הן דבר שביכולתם וביכולת כל אחד ואחת מאיתנו לבצע: "כִּי־קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ׃".

הבחירה בידיים של האדם

שתי אפשרויות:

לסיום משה אומר להם שיש להם בחירה בין שתי אפשרויות: "רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת־הַחַיִּים וְאֶת־הַטּוֹב וְאֶת־הַמָּוֶת וְאֶת־הָרָע׃"

הם יכולים לבחור בדרך ה' ולזכות בחיים ובכל הטוב: "אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֺתָיו וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחָיִיתָ וְרָבִיתָ וּבֵרַכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר־אַתָּה בָא־שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ׃".
הם יכולים לבחור לעזוב את התורה ולהביא על עצמם קללות ומוות: "וְאִם־יִפְנֶה לְבָבְךָ וְלֹא תִשְׁמָע וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבַדְתָּם׃ הִגַּדְתִּי לָכֶם הַיּוֹם כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן לֹא־תַאֲרִיכֻן יָמִים עַל־הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה עֹבֵר אֶת־הַיַּרְדֵּן לָבֹא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ׃".

העדים להסכם:

השמיים והארץ הם עדים לכך שקיבלתם את הבחירה: "הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת־הַשָּׁמַיִם וְאֶת־הָאָרֶץ".

ההמלצה של הקב"ה:

לבחור ללכת בדרך התורה והמצוות לזכות בחיים ובכל הטוב שהקב"ה נותן לנו: "הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ׃ לְאַהֲבָה אֶת־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה־בוֹ כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ לָשֶׁבֶת עַל־הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם׃".

מהם המסרים בפרשה?

אתם נצבים היום.כלל ישראל דומים ליום, כמו שיום מתחיל בחושך ואחר כך מופיע האור, כך ישראל בהתחלה יש להם חושך הגלות ואח"כ, בע"ה, יהיה אור, אורה ושמחה וגאולה בב"א (ראשי תיבות: במהרה בימינו אמן).
אתםאותיות אמת, אם תתנהגו באמת, שלא תשקרו איש בחברו אז תהיו נצבים חיים וקיימים.
אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם. מתי תזכו להיות נצבים ועומדים, אם תהיו באגודה אחת, וזה שנאמר כולכם (ילקוט).
בספר "ילקוט מעם לועז" מביאמעשה בזקן אחד שאמר לבניו לפני מותו הביאו לי חבילה של קנים, ואמר להם מי יכול לשבור את החבילה? נטל כל אחד את אגודת הקנים ולא יכלו לשברה. אמר להם אביהם אני יכול לשברה. התפעלו הבנים איך יכול להיות שהוא זקן ותש כוח. האבא נטל את האגודה ופרק את הקנים אחד אחד ושברן. אמר להם זה מה שאני רוצה לרמז לכם, אם תהיו כולכם באגודה אחת אף אחד לא יוכל לעשות לכם רע, אבל אם תהיו בפירוד, יהיו שולטים עליכם המזיקים.
כל אנשי ישראלהם חשובים במעלות. מספרים על הצדיק הרש"ב שפעם בא אליו סוחר יהלומים ושאל אותו למה הוא משבח אדם מסוים והרי הוא לא רואה בו מעלות מיוחדות, ושתק הצדיק ולא ענה לו. אח"כ ביקש ממנו הצדיק שיראה לו את היהלומים, והסוחר שם על השולחן את היהלומים, ואמר לו הסוחר על יהלום מסוים שהוא מאד חשוב, אמר לו הצדיק שהוא לא רואה ביהלום הזה מעלה משאר היהלומים, אמר לו הסוחר ביהלומים צריך להיות מומחה כדי להבין בהם, ענה לו הצדיק שגם ביהודי צריך להיות מומחה כדי להבין בו. כל יהודי מוכתר במעלות גדולות. (מאורה של תורה).
כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו. למה אמר בפיך לפני לבבך? כי לפעמים הלב לא מתעורר. אז מקודם צריך להוציא מהפה לימוד ותפילות ואח"כ יתעורר הלב (מאורה של תורה).
כי קרוב אליך הדבר מא"ד. ראשי תיבות של המילה מא"ד: משה אברהם דוד. ללמדנו שהרוצה הצלחה בתורה, שיהיה שפל בעיניו כמוהם שהיו ענווים.

כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו:

עץ חיים היא למחזיקים בה, ותומכיה מאושר

דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום

אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד

טעמו וראו כי טוב ה' https://www.facebook.com/Rabbi.Mizrachi

פרשת וילך

מה בפרשה?

הפרשה נפתחת בפסוקים: "וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵל׃ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם בֶּן־מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם לֹא־אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא וַיהוָה אָמַר אֵלַי לֹא תַעֲבֹר אֶת־הַיַּרְדֵּן הַזֶּה׃ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא ׀ עֹבֵר לְפָנֶיךָ הוּא־יַשְׁמִיד אֶת־הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלְּפָנֶיךָ וִירִשְׁתָּם יְהוֹשֻׁעַ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה׃."

הפרשה מתרחשת בתאריך ז' באדר – יומו האחרון בחייו של משה רבינו.

הנושאים הנידונים בפרשת וילך:

יהושע בן נון מקבל את הנהגת העם
חיזוק העם בביטחון בה'
משה מחזק את יהושע וכותב את התורה
מצוות הקהל
נבואה לעתיד לבוא
שירת האזינו
הנחת ספר התורה לצד ארון הברית

יהושע בן נון מקבל את הנהגת העם

משה רבינו בן 120 וביומו האחרון הוא נפרד מבני ישראל ואומר להם שהוא לא יכול לעבור את הירדן כפי שהקב"ה גזר עליו: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם בֶּן־מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם לֹא־אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא וַיהוָה אָמַר אֵלַי לֹא תַעֲבֹר אֶת־הַיַּרְדֵּן הַזֶּה". משה מחזק אותם שלא ידאגו מאחר שהקב"ה ימשיך ללוות אותם באמצעות מחליפו יהושע בן נון, ישמיד את העמים שבארץ וינחיל להם אותה: "יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא ׀ עֹבֵר לְפָנֶיךָ הוּא־יַשְׁמִיד אֶת־הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלְּפָנֶיךָ וִירִשְׁתָּם יְהוֹשֻׁעַ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה׃".

רש"י מפרש את אָנֹכִי הַיּוֹם כך: ביום זה (ז' באדר) נולדתי וביום זה אמות.

חיזוק העם בביטחון בה'

משה מחזק את העם ואומר להם שכפי שה' נתן בידם את מלכי האמורי סיחון ועוג: "וְעָשָׂה יְהוָה לָהֶם כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְסִיחוֹן וּלְעוֹג מַלְכֵי הָאֱמֹרִי וּלְאַרְצָם אֲשֶׁר הִשְׁמִיד אֹתָם׃ וּנְתָנָם יְהוָה לִפְנֵיכֶם", כך הוא ייתן להם לרשת את הארץ וישמור עליהם: "חִזְקוּ וְאִמְצוּ אַל־תִּירְאוּ וְאַל־תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם כִּי ׀ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא הַהֹלֵךְ עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ׃". על בני ישראל מוטלת החובה להשמידם ולנתץ את כל העבודה הזרה שלהם: "וַעֲשִׂיתֶם לָהֶם כְּכָל־הַמִּצְוָה אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם׃".

משה מחזק את יהושע וכותב את התורה

משה קרא ליהושע בן נון וחיזק אותו לעיני כל בני ישראל: "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל־יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת־הָעָם הַזֶּה אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם וְאַתָּה תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם׃". באופן אישי יותר, משה אומר לו שהקב"ה ילווה אותו באופן אישי ושלא יחשוש משום דבר: "וַיהוָה הוּא ׀ הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ לֹא תִירָא וְלֹא תֵחָת׃".

לאחר מכן משה כתב את התורה ומסרה לשבט לוי: "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת־הַתּוֹרָה הַזֹּאת וַיִּתְּנָהּ אֶל־הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי הַנֹּשְׂאִים אֶת־אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה וְאֶל־כָּל־זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל׃". שאר השבטים ראו זאת וביקשו העתק ומשה כתב גם להם. סה"כ משה כתב 13 ספרי תורה ביום אחד שזהו דבר בלתי נתפש וזה נעשה, כמובן, בדרך נס. רק לשבר את האוזן: לסופר סת"ם לוקח פרק זמן של כשנה אחת לכתוב ספר תורה אחד, ואילו משה כתב 13 ספרי תורה ביום אחד!

מצוות הקהל

משה מוסר את המצווה הציבורית האחרונה בתורה שהיא מצוות הקהל:

מועד קיום המצווה: בכל חג סוכות לאחר שנת שמיטה, כלומר, לאחר כל שבע שנים, כל בני ישראל יאספו: "וַיְצַו מֹשֶׁה אוֹתָם לֵאמֹר מִקֵּץ ׀ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת׃".
מיקום: בבית המקדש: "בְּבוֹא כָל־יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת־פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר".
אופן ביצוע המצווה: קריאת התורה לכל בני ישראל: "תִּקְרָא אֶת־הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל־יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם׃".
המשתתפים בקיום המצווה: כולם: "הַקְהֵל אֶת־הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ".
מטרת קיום המצווה: הקראת התורה בציבור לצורך העברתה מדור לדור: "לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת־יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת־כָּל־דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת׃ וּבְנֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא־יָדְעוּ יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ לְיִרְאָה אֶת־יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם כָּל־הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל־הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת־הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ׃".
נבואה לעתיד לבוא

הקב"ה פנה אל משה ואמר לו שהוא עומד להיפטר מן העולם, ולכן ביקש שיבוא עם יהושע אל אוהל מועד: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת קְרָא אֶת־יְהוֹשֻׁעַ וְהִתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד וַאֲצַוֶּנּוּ וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ וַיִּתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד׃", ושם מסר להם שלעתיד לבוא יהיה לעם ישראל שפע גדול, הם ישכחו שזה הגיע מהקב"ה ויתחילו לעבוד עבודה זרה: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם־אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה ׀ אַחֲרֵי ׀ אֱלֹהֵי נֵכַר־הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא־שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת־בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ׃." כתוצאה מהפרת הברית עם ה', הם יענשו בחומרה: "וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם־הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי־אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה׃", לא יעזרו להם התפילות והתחנונים: "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל־הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל־אֱלֹהִים אֲחֵרִים׃". כדי למנוע מצב זה, הקב"ה ביקש ממשה ויהושע להזהיר את בני ישראל כבר עכשיו וזאת באמצעות כתיבת שירה, שבה יצוינו כל העונשים שיגיעו בעקבות הפרת ההסכם: "וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת־הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה־לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל׃".

שירת האזינו

הקב"ה ממשיך ואומר שכאשר בני ישראל יכנסו לארץ ויזכו לשפע גדול הם ישכחו מי נתן להם אותו ויתחילו לעבוד עבודה זרה: "כִּי־אֲבִיאֶנּוּ אֶל־הָאֲדָמָה ׀ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָיו זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ וְאָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן וּפָנָה אֶל־אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבָדוּם וְנִאֲצוּנִי וְהֵפֵר אֶת־בְּרִיתִי׃". השירה שמשה נתבקש לכתוב נועדה לשמש עדות לכך שכשיגיעו המכות והעונשים, בני ישראל לא יוכלו לבוא בטענות שלא הזהירו אותם מראש על כך כי הקב"ה מכיר את טבע האדם, ולכן כבר מראש הכניס אזהרות בשירה זו: "וְהָיָה כִּי־תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ כִּי יָדַעְתִּי אֶת־יִצְרוֹ אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבָּעְתִּי׃". משה כתב את השירה ולימד את בני ישראל לשיר אותה: "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת־הַשִּׁירָה הַזֹּאת בַּיּוֹם הַהוּא וַיְלַמְּדָהּ אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃" (שירה זו תופיע בפרשה הבאה).

הקב"ה חיזק בעצמו את יהושע בן נון על כך שהוא עתיד להנחיל לבני ישראל את ארץ ישראל ושהוא ילווה אותו בשליחותו: "וַיְצַו אֶת־יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן וַיֹּאמֶר חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבִיא אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּעְתִּי לָהֶם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִמָּךְ׃".

הנחת ספר התורה לצד ארון הברית

משה מצווה את שבט לוי להניח את ספר התורה שכתב לצד ארון הברית כדי שהוא ישמש המקור לשאר ספרי התורה שעתידים להיכתב: "וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת־הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית־יְהוָה לֵאמֹר׃ לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית־יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְהָיָה־שָׁם בְּךָ לְעֵד׃". משה מבקש מכל בני ישראל להתקבץ כי הוא יודע שכפי שבחייו הם ירדו מן הדרך, אז על אחת כמה וכמה לעתיד לבוא הם יעזבו את התורה והמצוות ויענשו על כך בחומרה: "כִּי יָדַעְתִּי אַחֲרֵי מוֹתִי כִּי־הַשְׁחֵת תַּשְׁחִתוּן וְסַרְתֶּם מִן־הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים כִּי־תַעֲשׂוּ אֶת־הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה לְהַכְעִיסוֹ בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם׃", ולכן הוא מקריא להם את השירה הזאת: "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה בְּאָזְנֵי כָּל־קְהַל יִשְׂרָאֵל אֶת־דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת עַד תֻּמָּם׃" בפני השמים והארץ המשמשים עדים: "וְאָעִידָה בָּם אֶת־הַשָּׁמַיִם וְאֶת־הָאָרֶץ׃".

מהם המסרים בפרשה?

במצוות הקהל כתוב "אנשים נשים וטף", ראשי תיבות: טנא.

טנא בגימטריה 60.

גם ברכת כהנים מורכבת מ- 60 אותיות.

גם ששה סדרי משנה הם 60 מסכתות.

בגלל זה רצה ה' שיבואו כולם: אנשים נשים וטף שתחול הברכה וקדושת התורה על כולם (בן איש חי).

חז"ל אומרים שמותר למכור ספר תורה כדי לשאת אישה.

המצווה הראשונה בתורה היא לשאת אישה.

המצווה האחרונה בתורה היא כתיבת ספר תורה.

יש ביניהם קשר (מאורה של תורה).