הפרשה נפתחת בפסוק: "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן־לְךָ בְּכָל־שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת־הָעָם מִשְׁפַּט־צֶדֶק׃".
פרשת שופטים תמיד נופלת בשבת הראשונה של חדש אלול, וכתוב בספר מאורה של תורה להזכירנו שאנחנו צריכים להתפלל שיצא משפטנו לטובה. הכוונה למשפט בראש השנה שבו דן הקב"ה את כל בני האדם.
בפרשה זו משה מביא מצוות הקשורות לכלל הציבור ולשמירת הסדר החברתי בארץ ישראל.
הנושאים הנידונים בפרשת שופטים:
- מינוי שופטים ושוטרים
- איסור עבודה זרה
- הסנהדרין – בית הדין הגדול
- המלכת מלך בישראל
- שבט לוי
- איסור כשפים, גילוי עתידות וסיאנסים
- נביא אמת מול נביא שקר
- שלוש ערי מקלט נוספות
- רצח בכוונה תחילה
- הסגת גבול, מתן עדות ועדים זוממים
- הלך הרוח לפני יציאה למלחמה
- אופן הרחבת הגבול
- השמדת שבעת העמים היושבים בכנען
- בל תשחית
- פרשת עגלה ערופה
- מינוי שופטים ושוטרים
הקב"ה מחייב אותנו לבנות בכל עיר ובכל מקום בתי דין ומשטרה כדי שתהיה לנו סביבה בריאה. הסיבה לכך היא שהתורה אומרת: אלמלא מורא מלכות, איש את רעהו חיים בלעו (מסכת אבות פרק ג משנה ב). מלכות זה המשטר. אם יש שביתה של המשטרה ובתי המשפט למשך שבוע, אז תוך שעתיים הכל יקרוס: כל אחד יהרוג את השני ובסוף לא יישאר אף אחד, אחד יגנוב מהשני ולא יהיה ניתן יהיה לשקם את המדינה. אלמלא הפחד מהמשטרה ומבתי המשפט, לא ניתן היה לחיות כאן. הקב"ה אומר שאם אתה רוצה מדינה מתוקנת צריך משטרה, בית דין ושוטרים שיפקחו ברחובות, בפארקים ובמקומות ציבוריים, ולכן הוא מצווה למנות שופטים שישפטו בצדק: "לֹא־תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא־תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם׃ צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ׃" וכן למנות שוטרים שיאכפו את החוקים.
התורה אומרת שישנם כמה תנאים לחברה בריאה:
- לעשות משפט צדק – "לֹא־תַטֶּה מִשְׁפָּט".
- לא להעדיף אדם אחד על פני השני – "לֹא תַכִּיר פָּנִים".
- לא תיקח שוחד – "וְלֹא־תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם׃".
- לרדוף צדק – "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ׃". הכוונה במילים: "לְמַעַן תִּחְיֶה" הוא חיי העולם הבא.
שופטים ושוטרים… אשר ה' אלוקיך נתן לך. צריך למנות שופטים שה' אלוקיך ייתן לכם, שישרישו בכם יראת שמים.
ולא תיקח שוחד. חז"ל אומרים למה נקרא שוחד? שהוא חד, כלומר, שהנותן והמקבל נעשים אחד. אם דיין לוקח שוחד הוא נעשה אחד עם הבעל דין, ואז הדיין לא שופט בצדק.
כי השוחד יעוור עיני חכמים, ובמשפטים כתוב כי השוחד יעוור עיני פקחים, כי הדיין צריך ראשית לדעת טור חושן משפט, ועוד, צריך לדעת הרמאות של בעלי הדינים, וזהו שאמר "חכמים" כנגד שולחן ערוך, ו"פקחים", כנגד שיבין הרמאות של בעלי דין.
בספר שם הגדולים מהחיד"א, מספר שהיה פעם הדיין של מצרים הגאון ר' חיים כפוסי זצ"ל, שבסוף ימיו נעשה עיוור ואמרו הצבור שבסתמא לקח שוחד מפני שכתוב כי השוחד יעוור עיני חכמים, וראה שלא מפסיקין לרנן עליו, פעם קרא את כל הקהל בבית הכנסת, ועלה על הבימה ואמר אם באמת לקחתי שוחד שאקבל מיד שיתוק, שלא אוכל לרדת מהבימה, ואם באמת לא לקחתי שוחד שארד כשאני רואה, וכך היה שנהיה בריא בעיניו וירד מהבימה, וזה היה קידוש השם גדול מאוד, ואמר החיד"א שהוא ראה כתב ידו כשהיה עיוור והיה לא ברור, ואח"כ היה כתב ידו ברור, וחתם שמו ה' ניסי חיים כפוסי.
- איסור עבודה זרה
מפורטים האיסורים הבאים:
- איסור לטעת עצים: "לֹא־תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל־עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה־לָּךְ׃"
- איסור להקים מצבות לצורך עבודה זרה: "וְלֹא־תָקִים לְךָ מַצֵּבָה אֲשֶׁר שָׂנֵא יְהוָה אֱלֹהֶיךָ׃"
- איסור להקריב בהמה בעלת מום: "לֹא־תִזְבַּח לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ שׁוֹר וָשֶׂה אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם כֹּל דָּבָר רָע כִּי תוֹעֲבַת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הוּא"
- איסור לעבוד את גרמי השמיים: "כִּי־יִמָּצֵא בְקִרְבְּךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ אִישׁ אוֹ־אִשָּׁה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֶת־הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה־אֱלֹהֶיךָ לַעֲבֹר בְּרִיתוֹ׃ וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחוּ לָהֶם וְלַשֶּׁמֶשׁ ׀ אוֹ לַיָּרֵחַ אוֹ לְכָל־צְבָא הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לֹא־צִוִּיתִי׃"
מי שיש חשש שעושה זאת, יש לבדוק היטב אם זה באמת נכון: "וְהֻגַּד־לְךָ וְשָׁמָעְתָּ וְדָרַשְׁתָּ הֵיטֵב וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר נֶעֶשְׂתָה הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת בְּיִשְׂרָאֵל׃". אם הדבר נכון, אדם שייתפס עוסק בעבודה זרה, ייענש בסקילה: "וְהוֹצֵאתָ אֶת־הָאִישׁ הַהוּא אוֹ אֶת־הָאִשָּׁה הַהִוא אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת־הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה אֶל־שְׁעָרֶיךָ אֶת־הָאִישׁ אוֹ אֶת־הָאִשָּׁה וּסְקַלְתָּם בָּאֲבָנִים וָמֵתוּ׃". הדבר יעשה על פי שניים או שלושה עדים ולא על פי עד אחד: "עַל־פִּי ׀ שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ שְׁלֹשָׁה עֵדִים יוּמַת הַמֵּת לֹא יוּמַת עַל־פִּי עֵד אֶחָד׃". מה הסיבה לכך? "וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ׃".
- הסנהדרין – בית הדין הגדול
עד כאן תוארה עבירה חמורה שבה העניין נבדק והגיעו להכרעה מקומית. ייתכן מצב שבו יש חשד לעבירה, אך בבית הדין המקומי, מתעוררת מחלוקת בין הדיינים, והדבר יכול להגיע לידי ויכוח. במצב זה יש לעלות לירושלים אל בית הדין הגדול לקבל הכרעה סופית בעניין הנדון: "כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין־דָּם ׀ לְדָם בֵּין־דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ׃ וּבָאתָ אֶל־הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל־הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט׃". ההחלטה הניתנת על ידי הסנהדרין היא סופית ומחייבת: "וְעָשִׂיתָ עַל־פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן־הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ׃ עַל־פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל־הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר־יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן־הַדָּבָר אֲשֶׁר־יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל׃". אין לערער על פסק הדין ומי שעושה כן נענש בהוצאה להורג: "וְהָאִישׁ אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֶל־הַכֹּהֵן הָעֹמֵד לְשָׁרֶת שָׁם אֶת־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אוֹ אֶל־הַשֹּׁפֵט וּמֵת הָאִישׁ הַהוּא וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל׃" וזאת כדי לשמור על הסדר החברתי: "וְכָל־הָעָם יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ וְלֹא יְזִידוּן עוֹד׃".
- המלכת מלך בישראל
כאשר בני ישראל יכנסו אל הארץ, הם ירצו שיהיה להם מלך. התנאים לכך הם שהאיש שיבחר למלך, יבחר לפי רצון ה' באמצעות נביא: "שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא־אָחִיךָ הוּא׃".
ישנן שלוש מגבלות שהקב"ה הטיל על המלך והן:
ג' דברים נצטווה מלך, שהם ראשי תיבות כסא, כמו שכתוב אצל מלך כשבתו על "כסא" ממלכתו:
- כ' – לא ירבה לו כסף וזהב: "וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה־לּוֹ מְאֹד". למרות שמלך זקוק לכסף ולזהב לצורך ניהול ממלכתו, הוא גובה מיסים ולא אמור להיות שקוע יותר מידי בענייני כספים, אלא צריך להיות שקוע בתורה.
- ס' – לא ירבה לו סוסים: "רַק לֹא־יַרְבֶּה־לּוֹ סוּסִים וְלֹא־יָשִׁיב אֶת־הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס וַיהוָה אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד׃". בעבר גידלו סוסי מלחמה במצרים. אם מלך ירבה בסוסים, אז הוא יצטרך להיות בקשר עם מצרים, והקב"ה לא מעוניין בכך.
- א' – אישה – לא ירבה בנשים: "וְלֹא יַרְבֶּה־לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ". הרעיון שהמלך לא ירבה בנשים הוא כדי שלא יתפאר בהן ולא יתעסק בהן יותר מידי.
המלך צריך שני ספרי תורה: "וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת־מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל־סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם׃". מדוע?
- אחד, שיקרא בו תמיד, ילמד תורה, יקבל יראת שמיים, לא יתגאה על אחרים ויקיים את המצוות וכך תימשך מלכותו לאורך זמן: "וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל־יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת־יְהוָה אֱלֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת־כָּל־דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת־הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם׃ לְבִלְתִּי רוּם־לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן־הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל־מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל׃".
- שני, לשים בבית גנזיו, כדי שיעריך את התורה. כמו שיש לו אוצרות, כסף וזהב, שידע שהתורה היא גם אוצר חשוב.
- שבט לוי
שבט לוי לא יקבל נחלה בארץ: " לֹא־יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כָּל־שֵׁבֶט לֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם־יִשְׂרָאֵל " מדוע?
כי " יְהוָה הוּא נַחֲלָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר־לוֹ׃ ."כלומר, הקב"ה בחר בשבט לוי ובכהנים לשרת אותו במשכן עבור כל בני ישראל: "כִּי בוֹ בָּחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִכָּל־שְׁבָטֶיךָ לַעֲמֹד לְשָׁרֵת בְּשֵׁם־יְהוָה הוּא וּבָנָיו כָּל־הַיָּמִים׃", ולכן הם לא מקבלים נחלה בארץ, אך לצורך קיומם מוטלת על בני ישראל האחריות לתמוך בהם בצורות שונות של מתן מעשר:
- כאשר שוחטים צאן או בקר יש לתת לכהנים את הרגל הימנית הקדמית, לחיים תחתונות, את הלשון ואת הקיבה: "וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים מֵאֵת הָעָם מֵאֵת זֹבְחֵי הַזֶּבַח אִם־שׁוֹר אִם־שֶׂה וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה".
- יש לתת לכהנים מראשית התבואה וצמר הצאן: "רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן־לּוֹ׃ֹ".
וכן כפי שתואר בהרחבה בפרשה הקודמת, פרשת ראה.
- איסור כשפים, גילוי עתידות וסיאנסים
באופן כללי, ישנו איסור מוחלט ללכת בדרכי הגויים. באופן ספציפי, חל איסור לעסוק בכל מה שקשור לעבודה זרה שלהם, לכל צורה של ניחוש, גילוי העתיד וסיאנסים למיניהן שבהם שואלים רוחות של נפטרים: "לֹא־יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ־וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף׃ וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל־הַמֵּתִים׃". כל הדברים הללו הן תועבות בעיני ה', ובגללן ה' מסלק את העמים היושבים בארץ ומאפשר לבני ישראל להתיישב כאן: "כִּי־תוֹעֲבַת יְהוָה כָּל־עֹשֵׂה אֵלֶּה וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ׃". הדרישה היא שיהודי יהיה תמים עם ה': "תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ׃" כלומר, ללכת ישר ובלי התחכמויות.
תמים תהיה עם ה' אלקיך. שם הוי"ה הוא מידת הרחמים, ושם אלוקים הוא מידת הדין, לכן כתוב תמים תהיה עם ה' אלקיך, בין אם הוא הולך איתך במידת הדין, ובין אם הוא הולך איתך במידת הרחמים, צריך שתעבוד את ה' בכל המצבים.
- נביא אמת מול נביא שקר
כאמור, במעמד הר סיני בני ישראל לא היו מסוגלים לעמוד בעוצמה של דיבורו הישיר של הקב"ה, ולכן ביקשו ממשה הנביא שיתווך ביניהם. הקב"ה קיבל את בקשתם ואמר שהוא ישלח לבני ישראל נביאים שיעבירו את דבריו: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָי הֵיטִיבוּ אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ׃ נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ וְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם אֵת כָּל־אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ׃" ומי שלא יקשיב לדבריהם, ימות: "וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא־יִשְׁמַע אֶל־דְּבָרַי אֲשֶׁר יְדַבֵּר בִּשְׁמִי אָנֹכִי אֶדְרֹשׁ מֵעִמּוֹ׃". במידה ויקום נביא שקר: "אַךְ הַנָּבִיא אֲשֶׁר יָזִיד לְדַבֵּר דָּבָר בִּשְׁמִי אֵת אֲשֶׁר לֹא־צִוִּיתִיו לְדַבֵּר וַאֲשֶׁר יְדַבֵּר בְּשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים" יש להורגו: "וּמֵת הַנָּבִיא הַהוּא׃". נשאלת השאלה: איך יֵדעו מיהו נביא שקר? התשובה היא שאם הנביא אומר בשם ה' שעתיד להתרחש דבר מסוים, ובסופו של דבר זה לא קורה, זהו סימן שמדובר בנביא שקר: "אֲשֶׁר יְדַבֵּר הַנָּבִיא בְּשֵׁם יְהוָה וְלֹא־יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָבוֹא הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא־דִבְּרוֹ יְהוָה בְּזָדוֹן דִּבְּרוֹ הַנָּבִיא". כאמור, עונשו של נביא שקר – מוות.
- שלוש ערי מקלט נוספות
עד כה הקב"ה ציווה על שש ערי מקלט: שלוש בעבר הירדן המזרחי ושלוש בעבר הירדן המערבי. יש להכין שילוט מתאים בדרך, כך שמי שהרג אדם אחר בשגגה, יוכל להימלט לשם עד שימצו איתו את הדין, ובינתיים הוא ינצל מפגיעה אפשרית של אחד מקרובי משפחת הנפטר: "תָּכִין לְךָ הַדֶּרֶךְ וְשִׁלַּשְׁתָּ אֶת־גְּבוּל אַרְצְךָ אֲשֶׁר יַנְחִילְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְהָיָה לָנוּס שָׁמָּה כָּל־רֹצֵחַ׃ וְזֶה דְּבַר הָרֹצֵחַ אֲשֶׁר־יָנוּס שָׁמָּה וָחָי אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת־רֵעֵהוּ בִּבְלִי־דַעַת וְהוּא לֹא־שֹׂנֵא לוֹ מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם׃".
לעתיד לבוא כאשר הקב"ה ירחיב את הארץ על חשבון העמים היושבים שם, תתווספנה שלוש ערי מקלט נוספות, כך שבסופו של דבר תהיינה תשע ערי מקלט: "וְאִם־יַרְחִיב יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת־גְּבֻלְךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ וְנָתַן לְךָ אֶת־כָּל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר דִּבֶּר לָתֵת לַאֲבֹתֶיךָ׃ כִּי־תִשְׁמֹר אֶת־כָּל־הַמִּצְוָה הַזֹּאת לַעֲשֹׂתָהּ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו כָּל־הַיָּמִים וְיָסַפְתָּ לְךָ עוֹד שָׁלֹשׁ עָרִים עַל הַשָּׁלֹשׁ הָאֵלֶּה׃".
רצח בכוונה תחילה
אדם שרוצח בכוונה תחילה, גם אם יברח לעיר מקלט, נותנים אותו לקרוב המשפחה שנרצח כדי שיהרוג אותו: "וְכִי־יִהְיֶה אִישׁ שֹׂנֵא לְרֵעֵהוּ וְאָרַב לוֹ וְקָם עָלָיו וְהִכָּהוּ נֶפֶשׁ וָמֵת וְנָס אֶל־אַחַת הֶעָרִים הָאֵל׃ וְשָׁלְחוּ זִקְנֵי עִירוֹ וְלָקְחוּ אֹתוֹ מִשָּׁם וְנָתְנוּ אֹתוֹ בְּיַד גֹּאֵל הַדָּם וָמֵת׃".
- הסגת גבול, מתן עדות ועדים זוממים
הסגת גבול
חל איסור להזיז את הגבול של שכנך: "לֹא תַסִּיג גְּבוּל רֵעֲךָ אֲשֶׁר גָּבְלוּ רִאשֹׁנִים בְּנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר תִּנְחַל בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ׃". אדם שעושה זאת עובר על שני איסורים:
- "לא תגזול"
- "לא תסיג גבול"
מתן עדות
- עדות של אדם אחד אינה נחשבת.
- עדות נחשבת רק לפי 2-3 עדים: "לֹא־יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ לְכָל־עָוֺן וּלְכָל־חַטָּאת בְּכָל־חֵטְא אֲשֶׁר יֶחֱטָא עַל־פִּי ׀ שְׁנֵי עֵדִים אוֹ עַל־פִּי שְׁלֹשָׁה־עֵדִים יָקוּם דָּבָר׃".
עדים זוממים
עדות של שני עדים ומעלה הינה ברמת מהימנות גבוהה יחסית, אך יש להיזהר ממקרה שבו שני עדים העידו עדות שקר כלפי אדם אחר והם נקראים: עדים זוממים: "כִּי־יָקוּם עֵד־חָמָס בְּאִישׁ לַעֲנוֹת בּוֹ סָרָה׃". דינם – לקבל את מה שהעידו. כלומר, עונשם הוא מידה כנגד מידה. אם הם רצו שהוא ישלם – הם ישלמו, אם רצו שהוא ימות – הם ימותו: "וַעֲשִׂיתֶם לוֹ (=הכוונה לעדים) כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ׃". התורה מדגישה כי אין לרחם עליהם: "וְלֹא תָחוֹס עֵינֶךָ נֶפֶשׁ בְּנֶפֶשׁ עַיִן בְּעַיִן שֵׁן בְּשֵׁן יָד בְּיָד רֶגֶל בְּרָגֶל׃". הכוונה בביטוי: "עין בעין שן בשן…" היא לא להוצאה בפועל של עין או שן מעדי השקר, אלא תשלום פיצוי כספי על הנזק שזממו לעשות. למרות שבפועל העדים הזוממים לא עשו נזק כלשהו, למען יראו ויראו יש להרתיע את הציבור מלנסות לפגוע בזולת, ולכן הם נענשים במלוא החומרה: "וְהַנִּשְׁאָרִים יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ וְלֹא־יֹסִפוּ לַעֲשׂוֹת עוֹד כַּדָּבָר הָרָע הַזֶּה בְּקִרְבֶּךָ׃".
ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו. חז"ל דורשים כאשר זמם ולא כאשר עשה, ולכאורה הרי זה קל וחומר שאם רק חשב להרוג נענש, כל שכן כאשר הרג. ומתרץ הרמב"ן שכתוב אלקים ניצב בעדת אל, שהשכינה נמצאת בבית דין ושומרת שלא יצא מכשול, ואם יצא כך מבית הדין ופסקו להורגו סימן שאיש מוות הוא.
- הלך הרוח לפני יציאה למלחמה
יש ציווי לפני יציאה למלחמה לא לפחד מן האויבים ולא משנה כמה גדולים וחזקים הם נראים: "כִּי־תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל־אֹיְבֶיךָ וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ לֹא תִירָא מֵהֶם כִּי־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם׃", אלא שעלינו לבטוח ביטחון מלא וגמור בה' שכפי שהושיע אותנו מבית עבדים ועשה ועושה לנו ניסים ונפלאות כך יהיה גם עכשיו: "כִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם־אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם׃".
לפני היציאה למלחמה, כהן ניגש לחזק את העם בביטחון ואמונה בסיוע של הקב"ה: "וְאָמַר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל־אֹיְבֵיכֶם אַל־יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל־תִּירְאוּ וְאַל־תַּחְפְּזוּ וְאַל־תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם׃ כִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם־אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם׃". לאחר מכן השוטרים מחזירים לביתם ארבע קבוצות אנשים:
- אדם שבנה בית ועדיין לא חנך אותו: "מִי־הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת־חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן־יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ׃".
- אדם שנטע כרם ועדיין לא פדה אותו בשנה הרביעית, שבה יש לאכול את הפירות בירושלים: "וּמִי־הָאִישׁ אֲשֶׁר־נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן־יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יְחַלְּלֶנּוּ׃".
- אדם שארס אישה ועדיין לא נשא אותה לאישה: "וּמִי־הָאִישׁ אֲשֶׁר־אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן־יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יִקָּחֶנָּה׃".
- אנשים הפוחדים להילחם: "וְיָסְפוּ הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל־הָעָם וְאָמְרוּ מִי־הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ וְלֹא יִמַּס אֶת־לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ׃".
- אופן הרחבת הגבול
במידה ויהיה מצב שבני ישראל ירצו להרחיב את גבולם, אז קודם כל עליהם לפנות אל העיר בדרכי שלום: "כִּי־תִקְרַב אֶל־עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם׃", ולהציע לתושביה להשתעבד ולשלם מיסים לבני ישראל: "וְהָיָה אִם־שָׁלוֹם תַּעַנְךָ וּפָתְחָה לָךְ וְהָיָה כָּל־הָעָם הַנִּמְצָא־בָהּ יִהְיוּ לְךָ לָמַס וַעֲבָדוּךָ׃". אם תושבי העיר מתנגדים, אז יש לעשות מצור על העיר: "וְאִם־לֹא תַשְׁלִים עִמָּךְ וְעָשְׂתָה עִמְּךָ מִלְחָמָה וְצַרְתָּ עָלֶיהָּ׃", להרוג את הזכרים: "וּנְתָנָהּ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְהִכִּיתָ אֶת־כָּל־זְכוּרָהּ לְפִי־חָרֶב׃", וניתן לקחת רק את הנשים, הטף, הבהמות והרכוש כשלל: "רַק הַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהַבְּהֵמָה וְכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה בָעִיר כָּל־שְׁלָלָהּ תָּבֹז לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת־שְׁלַל אֹיְבֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָךְ׃".
- השמדת שבעת העמים היושבים בכנען
תוך כדי כיבוש הארץ יש להשמיד את שבעת העמים (לרבות הגרגשי) היושבים בה על כל רכושם: "רַק מֵעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לֹא תְחַיֶּה כָּל־נְשָׁמָה׃ כִּי־הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי הַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ׃". הסיבה היא שהם עובדי עבודה זרה ועלולים חו"ח להחטיא בזה גם את בני ישראל: "לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא־יְלַמְּדוּ אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת כְּכֹל תּוֹעֲבֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם וַחֲטָאתֶם לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם׃".
- בל תשחית
בזמן המצור על העיר, אסור לפגוע בעצי המאכל שבה: "כִּי־תָצוּר אֶל־עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ לֹא־תַשְׁחִית אֶת־עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר׃". הרעיון הוא שהמלחמה היא באנשים ולא בעצים.
- פרשת עגלה ערופה
הפרשה עוסקת באחריות הציבור למקרה שאדם נהרג ואין יודעים את הנסיבות לכך. במקרה שקורה מקרה כזה: "כִּי־יִמָּצֵא חָלָל בָּאֲדָמָה אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ נֹפֵל בַּשָּׂדֶה לֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ׃", יש למדוד מהי העיר הקרובה ביותר לגופה: "וְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ וְשֹׁפְטֶיךָ וּמָדְדוּ אֶל־הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבֹת הֶחָלָל׃" מאחר שיש להניח שלקורבן היה קשר עם אנשיה. מהעיר הקרובה לוקחים זקני העיר עגלת בקר צעירה שלא עבדה מעולם: "וְהָיָה הָעִיר הַקְּרֹבָה אֶל־הֶחָלָל וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא עֶגְלַת בָּקָר אֲשֶׁר לֹא־עֻבַּד בָּהּ אֲשֶׁר לֹא־מָשְׁכָה בְּעֹל׃", ומורידים אותה אל עמק בין שני הרים. מדובר במקום שלא מעבדים את אדמתו מאחר וזהו אזור סלעי או שזורמים בו מים בעוצמה רבה, ושם עורפים את ראשה של עגלת הבקר מן העורף (בניגוד לשחיטה כשרה הנעשית בצוואר) וקוברים אותו שם: "וְהוֹרִדוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא אֶת־הָעֶגְלָה אֶל־נַחַל אֵיתָן אֲשֶׁר לֹא־יֵעָבֵד בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ וְעָרְפוּ־שָׁם אֶת־הָעֶגְלָה בַּנָּחַל׃".
מה מסמל טקס זה?
- הטקס נעשה על פני אדמה שאינה ניתנת לעיבוד ואינה מצמיחה יבול
- עגלת הבקר צעירה: עוד לא הספיקה לעבוד ולא הספיקה להביא ולדות
- עריפת הראש של עגלת הבקר היא בניגוד לשחיטה כשרה הנעשית מהצוואר, ולא ניתן לאכול אותה
- כל הדברים הללו יורדים לטמיון בדיוק כשם שהאדם נהרג וכבר לא ייצא ממנו כלום
אל הטקס מצטרפים כהני העיר: "וְנִגְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי כִּי בָם בָּחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בְּשֵׁם יְהוָה וְעַל־פִּיהֶם יִהְיֶה כָּל־רִיב וְכָל־נָגַע׃", והם רוחצים את ידיהם בנחל: "וְכֹל זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא הַקְּרֹבִים אֶל־הֶחָלָל יִרְחֲצוּ אֶת־יְדֵיהֶם עַל־הָעֶגְלָה הָעֲרוּפָה בַנָּחַל׃" ואומרים שהם לא שפכו את דמו של הנרצח ולא ראו מי עשה זאת: "וְעָנוּ וְאָמְרוּ יָדֵינוּ לֹא שפכה [שָׁפְכוּ] אֶת־הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ׃". שטיפת הידיים והאמירה הן הצהרה של ראשי העיר שידיהם נקיות משפיכות הדמים שנעשתה לנרצח. לאחר מכן הם פונים בבקשה לקב"ה שמאחר שהם אינם יודעים את זהות הרוצח, שהקב"ה יכפר להם על כך: "כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר־פָּדִיתָ יְהוָה וְאַל־תִּתֵּן דָּם נָקִי בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְנִכַּפֵּר לָהֶם הַדָּם׃". עצם הטקס מעלה את הנושא למודעות הציבורית והדבר מותיר את רישומו על החברה, שעליה מוטלת האחריות למצות את הדין עם הפושע, במידה ויתבהרו הפרטים: "וְאַתָּה תְּבַעֵר הַדָּם הַנָּקִי מִקִּרְבֶּךָ כִּי־תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה׃".
מהם המסרים בפרשה?
- שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך. בעלי מוסר אומרים שכל איש צריך שיעשה לו לעצמו שופטים ושוטרים בכל שעריך,פירוש השערים של עצמו: הדיבור, הראיה, והאוכל שמכניס לפיו.
- שעריך – ר"ת שיניים, עיניים, ראש, רגל, ידיים וכרס, וכרס פירושו להיזהר ממאכלים אסורים.
- תמים תהיה עם ה' אלוקיך – הכוונה היא שלא רק כלפי חוץ שתהיה צדיק, אלא גם כשאתה לבדך רק עם ה' אלוקיך גם אז אתה צריך להיות צדיק ותמים.
- אריה שאג מי לא יירא – אריהר"ת – אלול – ראש השנה – יום כיפור – הושענא רבא.
- כתוב בתהליםפרק קכו, "הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו ," מפרשים צדיקים, הלוך ילך ובכה, אם אדם מתאונן ויש לו טענות, אז נושא משך הזרע, מקבל חבילה קטנה. בוא יבוא ברינה, אם אדם שמח בחלקו, אז נושא אלומותיו, מקבל שפע גדול.
כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו:
עץ חיים היא למחזיקים בה, ותומכיה מאושר
דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום
אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד
טעמו וראו כי טוב ה'
בכתיבה התבססתי על שיעור של כבוד הרב יוסף מזרחי שליט"א
הוספת תגובה