בין תמונות הפורטרטים השחורות-לבנות והצבעוניות, יוצגו סיפוריהם האנושיים של החיילים והחיילות, הקושי, הגעגועים, האובדנים והמחיר הכבד שהם משלמים. הצילומים, שבוצעו במהלך האימונים והלחימה במבצע "חרבות ברזל", חושפים את פניהם העייפות אך הנחושות של המשרתים במילואים, גברים ונשים כאחד, המשלבים חיי משפחה ועבודה עם המחויבות הבלתי-מסויגת לשרת ולהגן על המדינה.
>>> עם הרבה אמונה במותג ותשוקה עזה למקצוע כך הפך סימור לוזון לקניין הראשי של דיזל
"עוד לא אבדה תקוותנו להשבת בנינו ובנותינו לגבולם ההיסטורי",המסר בתערוכה, "התערוכה מבקשת להדגיש את תרומתם הייחודית של חיילינו הפועלים למטרה זו". התערוכה מביאה דמויות ישראליות מגוונות, המבקשות שנסתכל להם בעיניים, שנראה אותם ואת מה שעברו למרות שלעיתים הפצעים והכוויות שלהם שקופים. מתוך הבנה שבכל דקה עלולים להיקרא שוב לדגל, על כולנו לעצור לרגע ולהצדיע להם, לזכור שמבעד לעיניהם הכבויות יש א.נשים שעסוקים במסע "חזרה לחיים" ושהם הדהוד בלתי פוסק לשונה והדומה, למפריד ולמחבר, לכחול וללבן ולסיפור אותו כולנו כותבים.
התערוכה כוללת 30 תצלומים של 15 מילואימניקים ומילואימניקיות, כאשר תצלום אחד מבקש להסתכל להם בעיניים, פורטרטים עוצמתיים בשחור לבן החושפים את הסיפור כולו. הצילום השני מבקש לראות אותם "בחיים הקודמים" שלהם ושלהן, אלה שהותירו מאחור ואליהם שבו, אך לא שבו באמת. מאחורי המצליחה, הטבח, הברמנית, מאלף הכלבים, האחות והכנר מסתתרים א.נשים עם סיפורים מנקודת מבט אחרת, שונה ומורכבת ואנחנו רוצים להשמיע את קולם.
אירועי ה-7 באוקטובר, הם פצע מדמם אותו אנו כואבים ונכאב עוד שנים רבות, אך לצד אינסוף תרחישי זוועות והעצב התהומי התגלתה הגבורה. מתוך אפלה גדולה, בלבול כעס והשפלה, נוצר זרקור על החומרים מהם עשוי העם הזה. המילואימניקים והמילואימניקיות של מדינת ישראל השאירו מאחוריהם חיים שלמים ועם או בלי שקראו להם התייצבו למסע אל עבר הלא נודע, להגנה על מדינת ישראל. צה"ל ככור היתוך ישראלי המקדש שוני, מגוון, רב תרבותיות הוא זה שמספר את הסיפור של העם הזה שמורכב מהמון גוונים של "כחול לבן".
לצד ההתגייסות הצבאית קמה התגייסות אזרחית אדירה, העורף הישראלי עשה כל שביכולתו להעניק למשרתים ולמשרתות ולצה"ל בכלל תחושת בית. החל מהתארגנויות אזרחיות על ציוד ועד חלה שניצל שתחמם את הלב והבטן לאחר ימים ארוכים של לחימה. הנה מורכבת זו עלינו לזכור, להוקיר, להעלות על נס, את הנשים והגברים משרתי ומשרתות המילואים, שבלעדיהן ובלעדיהם לא יכלנו, ושעתידנו עוד מוטל על כתפיהן וכתפיהם.
המחירים הכבדים אותם שילמנו, משלמים ולצערנו עוד נמשיך לשלם בלתי ניתנים לתיאור, אך לצד האובדן, הפגיעות בגוף ובנפש, החוסר המהדהד של אחינו ואחיותינו שעדיין מוחזקים בעזה- יש חלקים שלמים הזקוקים לתקומה, לבנייה מחודשת של מה שנשרף, אבד, נקטע- וכחלק ממנה מצווה עלינו לזכור לא רק את אשר עשה לנו עמלק אלא גם את אלה החיים בנינו.
חייהם של הנשים והגברים משרתי ומשרתות המילואים, השתנו לעולם. החוויות הריחות המראות האבדות והפציעות בגוף ובנפש יישארו איתם ואיתן עוד דורות קדימה. חלקם וחלקן "שבו" ל"חייהם הקודמים" אך הם והן לא אותם אנשים שהיו. הם אולי נראים לנו "רגילים" אבל הם "תלושים" לתמיד. כחלק מהתקומה מוטלת עלינו האחריות כעם להוקיר, לדאוג, לטפל, להיות בשביל מי שבלעדיהן ובלעדיהם לא יכלנו- ושעתידנו עדיין מוטל על כתפיהן וכתפיהם.
יוזמי התערוכה הם: הצלם שי פרנקו, אחד מהצלמים המובילים והבולטים במדינת ישראל, בשנים האחרונות עמדו מול המצלמה שלו בארץ ובעולם מאות מצולמים מהשורה הראשונה. ענבל שבח שרביט זוכת תואר אבירות מטעם מרכז פרס לשלום ולחדשנות, מפיקה וותיקה ומנוסה בתעשייתה הטלוויזיה הישראלית בכלל ובתוכנית "ערב טוב עם גיא פינס" בפרט, ועידו גרינברג, איש קריאייטיב וטלוויזיה, מרצה, יזם, סופר ויועץ בתחום הפרסום והשיווק בכלל ועולמות הדיגיטל בפרט. גרינברג הקים את המותג #משפטאחדביום תחת השם MISMAS.
התערוכה תהיה פתוחה לקהל הרחב בתאריכים 16.5-16.6, הכניסה חופשית
הוספת תגובה