אבל הרגע המרגש, שעלה באותה אמירה נוגעת ללב בסרט, הייתה מפיו של מייק, שסיפר על שיחה עגומה שניהל עם אביו בשנות השבעים למאה הקודמת. אבא, הוא אמר לו, אני עומד לבגוד בשליחות שלנו. אני עומד לעבור מלשיר ולשחק ביידיש, לעברית. וזאת משום שאין לי יותר קהל. הקהל שלי דובר התרבות ארוכת השנים הזו מן העיירה המזרח אירופית, איננו עוד, והנותרים ממנו, הולכים ונמוגים.
>>>העבריינים – סרטו של רודריגו מורנו
המופע "עכשיו ביחד" הוא מבית תיאטרון היידיש שפיל, אשר מבין היטב את מה שהבין מייק בורשטיין בשנות השבעים. שפת היידיש, היא אנדרטה לתרבות יהודית, וכבר לא משוחקת לעיני ואזני קהל שמבין את השפה ההיא, אלא נאלץ לקרוא את כותרות התרגום. לכן, המחשבה לייצר מופע שכולו עברית, מקורה באותה מחשבה עגומה אודות מותה של התרבות ההיא.
אבל אני חייב לומר, שגם המופע העברי הנפלא והמהוקצע הזה, מצוי בפאזה התרבותית הגוועת, עכשיו מכיוון אחר. המופע הוא אנדרטה לתרבות עברית שעומדת לחלוף אף מן העולם, והשחקנים והזמרים הנפלאים – ססי קשת, שלומית אהרון ודורי בן זאב, הם המראה והגעגועים לישראל שכבר איננה. אולי זו עוצמתו של המופע הזה, שעידן הרטרו שהוא מציג, מתעצם עוד יותר על רקע מלחמת אוקטובר, שהניחה בצד את לבטי הזהות שבין ימין לשמאל ישראלי, לפחות לעת עתה.
שלושת כוכבי המופע, קשת, אהרון וזאב, אנשים בשנות השבעים לחייהם, הוכיחו כי גיל ב 2024, הוא ממש רק מספר. השליטה הקולית של השלושה הייתה פנומנאלית, בעוצמה ובעיקר בתשוקה לעמוד עם כריזמה אדירה על במה. וכשמופע השירים הישראלים האלה, של ישראל ההיא, נגמר, חזרנו שוב למציאות העגומה, ונזכרנו שהייתה כאן פעם מדינה.
בקיצור -אחד מן המופעים היפים והמרגשים שראיתי לאחרונה. לכו לראות!
מאת אורון שוורץ הוא עורך-דין, שותף מייסד במשרד שוורץ-נרקיס ושות', כותב ומגיש הפודקאסט "משפט חוזר" בתאגיד השידור "כאן", ארכיאולוג וטייס בתחום התעופה הקלה.
הוספת תגובה