גאיה הגיעה אלי עייפה, הפעם נראתה יותר רגועה. סיפרה שהיה לה זיהום מהפרוצדורה ששמו לה, נאלצה לקחת אנטיביוטיקה. למרות החולשה, היא בחרה לעבור את הטיפול הכימי השישי. היא מספרת: "הרגשתי שאני רוצה כבר לסיים את הטיפולים האלה. כבר לא יכולתי לסבול יותר את הריח של הבית חולים. את הפיג'מה. הרגשתי, שאני כבר לא רוצה להיות שם יותר. רק רוצה לבריח משם וכמה שיותר מהר". מה שעזר לי קצת להירגע, שדימיינתי שעוד כמה ימים, אלך עם בעלי והבן שלי, לבית קפה. זה הסמל שלי, לחיים רגילים, נורמאליים. סמל של בריאות. לראות אנשים בבגדים רגילים, יושבים בבית קפה, אוכלים ושותים דברים רגילים.
אני חיה לי מיום ליום
אין אפשרות לתכנן.. הבילוי שלי זה ללכת לארוחת בוקר עם בעלי בבית קפה. החלום שלי, זה להגיע למצב שאוכל לחזור ללבוש טייץ. בגלל הפרוצדורות שיש לי, אני יכולה ללבוש עכשיו, רק בגדים רחבים. ארוחת בוקר עשירה מכל טוב בבית קפה, ללבוש שוב טייץ…אלו הדברים שאני ממש מעריכה עכשיו. דברים בסיסיים, רגילים, שנלקחו ממני. ולאט לאט, אני יכולה לראות, לחלום ולהרגיש, שהם חוזרים אלי, וכמה שזה כיף ומשמח אותי. פעם, לא התייחסתי לדברים האלה. הם היו מובנים מאליהם. רק שבעצם, זה בכלל לא מובן מאליו. אני מבינה את זה רק עכשיו. ומודה על רגעי האושר הקטנים/גדולים האלה. אמרה גאיה בחיוך גדול.
חייכתי, ונהנתי מהרגעים האלה של הכרת התודה, והחיוך המאושר של גאיה.במדיטציה, לאחר שגאיה נכנסה להרפייה עמוקה, שלחנו אור וזרימה טובה לאזור הגידול, גאיה הרגישה שמשהו שם זורם ונקי יותר. התלוותה לזרימה הזאת, תחושת שיחרור והקלה. ביקשתי מגאיה לשאול את הגידול, אם יש לו מסר בשבילה. תשובת הגידול הייתה: "עברת דרך ארוכה, עשית הרבה שינויים,את צריכה לשמור עליהם, ועל זרימה. אל תלכי לפרפקציוניזם. תרפי, תהני ממה שיש. אל תקחי שום דבר כמובן מאליו. תשמרי על מה שיש לך, ותודי על מה שיש. אל תחשבי, שאם תעשי הכל מושלם, רק כך יאהבו אותך. אל תפחדי להיכשל. זה בסדר לא להיות הכי טובה. לא חשוב מה כולם חושבים. תעשי מה שהקול הפנימי שלך – אומר לך.תשמרי על השלווה שהגעת אליה. תעריכי, כל יום מה שיש לך.ברגע זה, גאיה פרצה בבכי. ואמרה : אולי הייתי צריכה לעבור את כל זה, כדי להבין באמת, ולעשות שינוי אמיתי.
איך אני נראית.
להיות בשליטה.
להיות הכי טובה.
הבלונים שגאיה נתנה היו:
את לא חייבת להיות הכי טובה כדי שיאהבו אותך.
גם כשאת חלשה – אוהבים אותך.
תהני ממה שיש לך. ויש לך הרבה.
תודי על מה שיש לך, שום דבר לא מובן מאליו.
תעשי מה שהקול הפנימי אומר לך.
לא חשוב מה שאחרים חושבים.
אל תפחדי להיכשל. זה אנושי.
אחרי שגאיה של היום, נתנה לגאיה של פעם את הבלונים הנ"ל, היא הרגישה תחושה של שלווה והרפיה בכל הגוף. תחושה, של זרמים נעימים בכל הגוף. לא הרגשתי ככה כבר הרבה מאוד זמן אמרה. אני מרגישה ממש כמו בן אדם חדש. כאילו לא אותו בן אדם. אני הכותבת, רק חייכתי בסיפוק. נהנית מהשינויים שגאיה עוברת עם עצמה. שינויים עוצמתיים שמרפאים דברים עמוקים בתוכה. ואני מודה על הזכות, להיות שותפה בתהליך הקסום הזה. שקורה, כאילו מעצמו.
נ.ב. הגידול כידוע לא ממש יודע לדבר. מה שקורה הוא, שבהרפיה העמוקה, מתאפשרת הקשבה, לחוכמת הגוף שלנו. היא זאת שמדברת אלינו, אם אנחנו באמת מקשיבים. זאת בעצם תחושה או ידיעה פנימית, שעולה מתוכנו, רגע של קשב, כשאנו מחוברים לאמת שבאה מבפנים מתוך האמת האישית שלנו.
הוספת תגובה