פרשת מקץ

הפרשה נפתחת בפסוקים: "וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל־הַיְאֹר׃ וְהִנֵּה מִן־הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת יְפוֹת מַרְאֶה וּבְרִיאֹת בָּשָׂר וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ׃ וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן־הַיְאֹר רָעוֹת מַרְאֶה וְדַקּוֹת בָּשָׂר וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת עַל־שְׂפַת הַיְאֹר׃ וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת רָעוֹת הַמַּרְאֶה וְדַקֹּת הַבָּשָׂר אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת יְפֹת הַמַּרְאֶה וְהַבְּרִיאֹת וַיִּיקַץ פַּרְעֹה׃".

הנושאים הנידונים בפרשת מקץ:

• חלומות פרעה
• יוסף פותר את חלומות פרעה
• יוסף מתמנה למשנה לפרעה מלך מצרים
• בני יעקב יורדים למצרים
• בני יעקב חוזרים לארץ כנען
• בני יעקב יורדים למצרים עם בנימין

• חלומות פרעה

שנתיים לאחר שיוסף פתר את החלומות לשר המשקים ולשר האופים,  פרעה מקיץ משנתו לאחר שחלם שני חלומות באותו הלילה: "וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל־הַיְאֹר׃".

חלום ראשון

פרעה עומד על היאור ומן היאור עולות שבע פרות יפות ובריאות הרועות באחו. לאחר מכן הופיעו שבע פרות רעות מראה ורזות שאכלו את  הפרות היפות: "וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת רָעוֹת הַמַּרְאֶה וְדַקֹּת הַבָּשָׂר אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת יְפֹת הַמַּרְאֶה וְהַבְּרִיאֹת וַיִּיקַץ פַּרְעֹה׃".

חלום שני

פרעה חולם שמגבעול אחד צמחו שבע שיבולים בריאות וטובות, ולאחריהן צמחו שבע שיבולים דקות ויבשות שבלעו את השיבולים הטובות: "וַתִּבְלַעְנָה הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקּוֹת אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַבְּרִיאוֹת וְהַמְּלֵאוֹת וַיִּיקַץ פַּרְעֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם׃".

פרעה קם נסער בבוקר ומכנס את כל חכמי מצרים בניסיון להבין את פשר החלומות שחלם, אך לשווא: "וַיְהִי בַבֹּקֶר וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת־כָּל־חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וְאֶת־כָּל־חֲכָמֶיהָ וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לָהֶם אֶת־חֲלֹמוֹ וְאֵין־פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה׃". לפתע נזכר שר המשקים שלפני  כשנתיים בעודו יושב בכלא, יוסף פתר נכונה את חלומו, ואת החלום של שר האופים וסיפר על כך לפרעה: "וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי עֶבֶד לְשַׂר הַטַּבָּחִים וַנְּסַפֶּר־לוֹ וַיִּפְתָּר־לָנוּ אֶת־חֲלֹמֹתֵינוּ אִישׁ כַּחֲלֹמוֹ פָּתָר׃". פרעה ציווה מייד להביא אליו את יוסף: "וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת־יוֹסֵף וַיְרִיצֻהוּ מִן־הַבּוֹר וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו וַיָּבֹא אֶל־פַּרְעֹה׃".

• יוסף פותר את חלומות פרעה

יוסף ניצב לפני פרעה שמספר לו על  כך שחלם חלום ואין מי שיפתור אותו, והוא שמע שיוסף  יודע לפתור חלומות: "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל־יוֹסֵף חֲלוֹם חָלַמְתִּי וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ לֵאמֹר תִּשְׁמַע חֲלוֹם לִפְתֹּר אֹתוֹ׃". יוסף מצטנע ומשיב שהחכמה היא של הקב"ה: "וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת־פַּרְעֹה לֵאמֹר בִּלְעָדָי אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת־שְׁלוֹם פַּרְעֹה׃". פרעה מספר ליוסף על חלומותיו, ויוסף משיב לו שמדובר בחלום אחד שבו הקב"ה מתריע לפניו על העתיד להתרחש: "וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל־פַּרְעֹה חֲלוֹם פַּרְעֹה אֶחָד הוּא אֵת אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה הִגִּיד לְפַרְעֹה׃" בעזרת השם, יוסף פותר את החלום לפרעה באופן הבא:

שבע הפרות הטובות ושבע השיבולים הטובות מייצגות שבע שנים ראשונות של שפע וזהו חלום אחד: "שֶׁבַע פָּרֹת הַטֹּבֹת שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַטֹּבֹת שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה חֲלוֹם אֶחָד הוּא׃". בשנים אלו יהיה שובע גדול במצרים: "הִנֵּה שֶׁבַע שָׁנִים בָּאוֹת שָׂבָע גָּדוֹל בְּכָל־אֶרֶץ מִצְרָיִם׃".

שבע הפרות הרעות ושבע השיבולים הריקות מייצגות את שבע השנים שיבואו לאחר מכן ובהן יהיה רעב במצרים וזהו חלום שני: "וְשֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעֹת הָעֹלֹת אַחֲרֵיהֶן שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה וְשֶׁבַע הַשִׁבֳּלִים הָרֵקוֹת שְׁדֻפוֹת הַקָּדִים יִהְיוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב׃" . בשנים אלו יהיה רעב כבד מאוד וכל השובע שהיה ישכח: "וְקָמוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב אַחֲרֵיהֶן וְנִשְׁכַּח כָּל־הַשָּׂבָע בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְכִלָּה הָרָעָב אֶת־הָאָרֶץ׃ וְלֹא־יִוָּדַע הַשָּׂבָע בָּאָרֶץ מִפְּנֵי הָרָעָב הַהוּא אַחֲרֵי־כֵן כִּי־כָבֵד הוּא מְאֹד׃."

יוסף מוסיף שאת הדבר שהקב"ה עתיד לעשות, הוא מראה לפרעה: "הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל־פַּרְעֹה אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה הֶרְאָה אֶת־פַּרְעֹה׃". הסיבה לכך שהחלום חוזר פעמיים היא שהקב"ה מעוניין להוציאו לפועל את תוכניתו באופן מיידי: "וְעַל הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם אֶל־פַּרְעֹה פַּעֲמָיִם כִּי־נָכוֹן הַדָּבָר מֵעִם הָאֱלֹהִים וּמְמַהֵר הָאֱלֹהִים לַעֲשֹׂתוֹ׃".

יוסף ממשיך שעל פרעה למנות אדם נבון וחכם שיכין את מצרים לקראת שנות הרעב: "וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל־אֶרֶץ מִצְרָיִם׃", וכן ימנה פקידים שיאספו מזון במחסני המלך בשנות השבע כדי להגיע מוכנים לשנות הרעב הכבד: "יַעֲשֶׂה פַרְעֹה וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל־הָאָרֶץ וְחִמֵּשׁ אֶת־אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע׃", וכך מצרים תינצל: "וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן לָאָרֶץ לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב אֲשֶׁר תִּהְיֶיןָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְלֹא־תִכָּרֵת הָאָרֶץ בָּרָעָב׃".

פרעה קיבל את פירוש החלום, ככתוב: "וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי כָּל־עֲבָדָיו׃ ,"ופנה אל עבדיו האם הם יכולים למצוא אדם כזה המתאים לתפקיד: "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל־עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ׃".

ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם. שואלים המפרשים למה יעץ יוסף לפרעה, הלא פרעה ביקש ממנו רק פתרון ולא עצות לדבר, ומתרצים שהרי בפסח נידונים על התבואה ואיך יתכן חלום על התבואה בראש השנה, ולכן אמר לו יוסף שמכיוון שחלם בראש השנה על התבואה, כנראה שאיזה אדם צריך לעלות לגדולה מאחר שבראש השנה דנים את האדם מי ישפל ומי ירום, וזה שאמר יוסף "ועתה" למה חלמת דווקא עתה בראש השנה, להראות שצריך למנות איש מוכשר לכך.

וזה גם מרומז ב"ויקץ פרעה", שפרעה ראה בחלום את עצמו שהוא הקיץ, וזה שאמר לו יוסף מה שחלמת שהקצת בחלום סימן שאתה צריך להיות דואג ועירני למנות איזה בן אדם על מצרים, ולכן העצה שייכת לחלום.

• יוסף מתמנה למשנה לפרעה מלך מצרים

פרעה פנה אל יוסף ואמר לו שמאחר שהקב"ה גילה לו את פשר החלומות אין אדם מתאים יותר לתפקיד מאשר יוסף: "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל־יוֹסֵף אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת־כָּל־זֹאת אֵין־נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ׃" , ולכן הוא ממנה את יוסף להיות משנה למלך מצרים: "אַתָּה תִּהְיֶה עַל־בֵּיתִי וְעַל־פִּיךָ יִשַּׁק כָּל־עַמִּי רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ׃ וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל־יוֹסֵף רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ עַל כָּל־אֶרֶץ מִצְרָיִם׃". פרעה שמר על מעמדו כמלך מצרים. פרעה הסיר את הטבעת שלו וענד אותה על ידו של יוסף, הלביש אותו בגדי פשתן ושם לו שרשרת זהב על צווארו:  "וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת־טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל־יַד יוֹסֵף וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי־שֵׁשׁ וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל־צַוָּארוֹ" . לאחר מכן יצא יוסף לסיור במצרים: "וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר־לוֹ וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ וְנָתוֹן אֹתוֹ עַל כָּל־אֶרֶץ מִצְרָיִם׃".

פרעה הוסיף שאף אדם במצרים לא יחזיק נשק ולא ירכב על סוס ללא אישורו של יוסף: "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל־יוֹסֵף אֲנִי פַרְעֹה וּבִלְעָדֶיךָ לֹא־יָרִים אִישׁ אֶת־יָדוֹ וְאֶת־רַגְלוֹ בְּכָל־אֶרֶץ מִצְרָיִם׃" . פרעה קרא ליוסף צפנת פענח על כך שפירש את הצפונות, וכן השיא לבקשת יוסף את אסנת בת פוטי לאישה: "וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם־יוֹסֵף צָפְנַת פַּעְנֵחַ וַיִּתֶּן־לוֹ אֶת־אָסְנַת בַּת־פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן לְאִשָּׁה וַיֵּצֵא יוֹסֵף עַל־אֶרֶץ מִצְרָיִם׃". יוסף עולה לגדולה כבר בגיל שלושים: "וְיוֹסֵף בֶּן־שְׁלֹשִׁים שָׁנָה בְּעָמְדוֹ לִפְנֵי פַּרְעֹה מֶלֶךְ־מִצְרָיִם וַיֵּצֵא יוֹסֵף מִלִּפְנֵי פַרְעֹה וַיַּעְבֹר בְּכָל־אֶרֶץ מִצְרָיִם׃".

יוסף ניגש לעבודה ובמהלך שבע שנות השבע אוסף כמויות אדירות של תבואה: "וַיִּקְבֹּץ אֶת־כָּל־אֹכֶל ׀ שֶׁבַע שָׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּתֶּן־אֹכֶל בֶּעָרִים אֹכֶל שְׂדֵה־הָעִיר אֲשֶׁר סְבִיבֹתֶיהָ נָתַן בְּתוֹכָהּ׃ וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר כְּחוֹל הַיָּם הַרְבֵּה מְאֹד עַד כִּי־חָדַל לִסְפֹּר כִּי־אֵין מִסְפָּר׃".

לפני שהגיעו שנות הרעב, אסנת ילדה ליוסף שני בנים:

הבכור – מנשה נקרא על כך שהקב"ה השכיח מיוסף את כל סבלו ואת כל מה שעבר: "וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת־שֵׁם הַבְּכוֹר מְנַשֶּׁה כִּי־נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת־כָּל־עֲמָלִי וְאֵת כָּל־בֵּית אָבִי׃".

הצעיר – אפרים נקרא על כך שהקב"ה נתן ליוסף ילדים בארץ שסבל בה: "וְאֵת שֵׁם הַשֵּׁנִי קָרָא אֶפְרָיִם כִּי־הִפְרַנִי אֱלֹהִים בְּאֶרֶץ עָנְיִי׃".

כתוב במדרש שיוסף לא הלך לאכול בכל יום עד שגמר למכור לכל המצרים את התבואה של אותו היום, מזה אנו רואים את גדולת יוסף שלא חשב על עצמו כלל ודאג קודם לאחרים.

יש אומרים שמן השמים סיבבו שיקראו אותו צפנת פענח, שלא ירגישו האחים שהוא יוסף, שאם כולם יקראו אותו יוסף, אולי ירגישו האחים בזה שהוא יוסף, אבל צפנת פענח לא ידעו האחים שיוסף נקרא כך.

פרעה נתן ליוסף אחד עשר מינויי כבוד: 1. אתה תהיה על ביתי 2. ועל פיך יישק כל עמי 3. ונתן אותו על כל ארץ מצרים   4. טבעת   5. בגדי שש  6. רביד הזהב 7. מרכבת המשנה   8. קריאת אברך (=אב בחכמה רך בשנים) 9. ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו (למלחמה)  10. שם-צפנת פענח .11  אישה – אסנת.

הדעת זקנים מפרש שיוסף קרא לבנו אפרים על שם פעמיים אפר :אברהם ויצחק. אברהם היה יכול להיות אפר בכבשן האש, ויצחק בעקידה, ובגלל זה נקראו כל ישראל על שם אפרים. כמו שכתוב הבן יקיר לי אפרים,  מפני שכלל ישראל מקורם הם ממסירות נפש של אבותינו אברהם ויצחק.

• בני יעקב יורדים למצרים

הזמן: הסתיימו שבע שנות השובע, והתחילו שבע שנות הרעב: " וַתִּכְלֶינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע אֲשֶׁר הָיָה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם׃".

המצב: רעב בכל הארצות, אך במצרים יש לחם: "וַתְּחִלֶּינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב לָבוֹא כַּאֲשֶׁר אָמַר יוֹסֵף וַיְהִי רָעָב בְּכָל־הָאֲרָצוֹת וּבְכָל־אֶרֶץ מִצְרַיִם הָיָה לָחֶם׃".

המצרים במצוקה מאחר שהתבואה שהם אגרו נרקבה והם פונים אל פרעה, ששולח אותם ליוסף: "וַתִּרְעַב כָּל־אֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּצְעַק הָעָם אֶל־פַּרְעֹה לַלָּחֶם וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה לְכָל־מִצְרַיִם לְכוּ אֶל־יוֹסֵף אֲשֶׁר־יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ׃". יוסף מתנה את חלוקת המזון בכך שהמצרים יעברו ברית מילה: "וְכָל-הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה, לִשְׁבֹּר אֶל-יוֹסֵף:  כִּי-חָזַק הָרָעָב, בְּכָל-הָאָרֶץ."

בינתיים בארץ כנען, יעקב פונה אל בניו שירדו למצרים לקנות מזון: "וַיֹּאמֶר הִנֵּה שָׁמַעְתִּי כִּי יֶשׁ־שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם רְדוּ־שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ־לָנוּ מִשָּׁם וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת׃".

וירא יעקב כי יש שבר במצרים. אומר רש"י שיעקב הרגיש שיוסף חי. "שבר" – ראשי תיבות: ש'ם ב'ן ר'חל.

רש"י מסביר שיעקב אמר לבניו: "רְדוּ-שָׁמָּה"  ולא אמר "לכו". רדו בגימטרייה זה 210 המרמז על כך שהשעבוד במצרים נמשך 210 שנה.

יעקב שולח את עשרת בניו, מלבד בנימין, לקנות מזון במצרים: "וְאֶת־בִּנְיָמִין אֲחִי יוֹסֵף לֹא־שָׁלַח יַעֲקֹב אֶת־אֶחָיו כִּי אָמַר פֶּן־יִקְרָאֶנּוּ אָסוֹן׃". אחי יוסף ירדו במטרה לנסות להחזיר את יוסף, וכן לקנות אוכל, ולכן כתוב: "וַיֵּרְדוּ אֲחֵי־יוֹסֵף עֲשָׂרָה לִשְׁבֹּר בָּר מִמִּצְרָיִם׃", ולא כתוב וירדו "בני יעקב". הם הגיעו למצרים ונכנסו בשערים נפרדים. יוסף השליט במצרים מכר בעצמו את המזון וכשאחיו ראו אותו הם השתחוו לו: "וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל־הָאָרֶץ הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל־עַם הָאָרֶץ וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּשְׁתַּחֲווּ־לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה׃".  יוסף זיהה את אחיו והתנכר אליהם: "וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת־אֶחָיו וַיַּכִּרֵם וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֵאַיִן בָּאתֶם וַיֹּאמְרוּ מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לִשְׁבָּר־אֹכֶל׃", אך הם לא הכירו אותו: "וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת־אֶחָיו וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ׃". יוסף נזכר בחלומותיו, שבהם אחיו השתחוו לו, וכך ראה את התגשמותם. יוסף האשים אותם שהם מרגלים: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם לִרְאוֹת אֶת־עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם׃". אחי יוסף מספרים לו שהם שנים-עשר אחים. אח אחד אבד במצרים, ולכן הם נכנסו בשערים שונים כדי לחפשו, והאח הקטן נשאר עם אביהם בארץ כנען, ובנוסף הם הגיעו כדי לקנות אוכל. יוסף שאל אותם, במידה ותמצאו אותו וירצו עליו מחיר גבוה, האם תפדו אותו? האחים השיבו שכן. יוסף הקשה עליהם: ואם לא ישחררו אותו תמורת שום ממון, מה תעשו? האחים השיבו שהם ילחמו עליו. לשמע דבריהם יוסף הטיח בהם שהם מרגלים: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף הוּא אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵכֶם לֵאמֹר מְרַגְּלִים אַתֶּם׃". יוסף המשיך ואמר שרק אם הם ישלחו אח אחד מהם להביא את בנימין, אז הוא יידע שהם דוברי אמת: "שִׁלְחוּ מִכֶּם אֶחָד וְיִקַּח אֶת־אֲחִיכֶם וְאַתֶּם הֵאָסְרוּ וְיִבָּחֲנוּ דִּבְרֵיכֶם הַאֱמֶת אִתְּכֶם וְאִם־לֹא חֵי פַרְעֹה כִּי מְרַגְּלִים אַתֶּם׃", ובינתיים כלא אותם לשלושה ימים: "וַיֶּאֱסֹף אֹתָם אֶל־מִשְׁמָר שְׁלֹשֶׁת יָמִים׃". לאחר שיוסף נוכח שהאחים אינם מוכנים לשלוח אח אחד, הוא הציע להם שאח אחד יאסר והשאר ישוחררו לארצם כדי להביא אוכל ולחזור עם בנימין. הם הסכימו: "אִם־כֵּנִים אַתֶּם אֲחִיכֶם אֶחָד יֵאָסֵר בְּבֵית מִשְׁמַרְכֶם וְאַתֶּם לְכוּ הָבִיאוּ שֶׁבֶר רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם׃ וְאֶת־אֲחִיכֶם הַקָּטֹן תָּבִיאוּ אֵלַי וְיֵאָמְנוּ דִבְרֵיכֶם וְלֹא תָמוּתוּ וַיַּעֲשׂוּ־כֵן׃".

האחים דיברו ביניהם והבינו שהצרה הזאת שנפלה עליהם היא בגלל מכירת יוסף: "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל־אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים ׀ אֲנַחְנוּ עַל־אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל־כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת׃". הם חשבו שיוסף לא מבין אותם כי המתורגמן לא נכח במקום: "וְהֵם לֹא יָדְעוּ כִּי שֹׁמֵעַ יוֹסֵף כִּי הַמֵּלִיץ בֵּינֹתָם׃". יוסף שמע שהם מתחרטים על מכירתו, התרחק, בכה וחזר אליהם כדי לקחת את שמעון, שזרק אותו לבור, וכלא אותו: "וַיִּסֹּב מֵעֲלֵיהֶם וַיֵּבְךְּ וַיָּשָׁב אֲלֵהֶם וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם וַיִּקַּח מֵאִתָּם אֶת־שִׁמְעוֹן וַיֶּאֱסֹר אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם׃". לאחר שהלכו, יוסף שיחרר את שמעון ונתן לו לאכול ולשתות.

מרגלים – ראשי תיבות: מ'אמי ר'חל ג'נבתם ל'ישמעאלים י'וסף מ'כרתם.

• בני יעקב חוזרים לארץ כנען

יוסף הורה למלא את שקיהם במזון יחד עם כספם, מבלי שידעו על כך: "וַיְצַו יוֹסֵף וַיְמַלְאוּ אֶת־כְּלֵיהֶם בָּר וּלְהָשִׁיב כַּסְפֵּיהֶם אִישׁ אֶל־שַׂקּוֹ וְלָתֵת לָהֶם צֵדָה לַדָּרֶךְ וַיַּעַשׂ לָהֶם כֵּן׃". האחים יצאו לארץ כנען. בדרך אחד האחים פתח את השק כדי להאכיל את חמורו, ולפתע הוא נוכח שכספו הוחזר לו! האחים נלחצו מכך: "וַיֹּאמֶר אֶל־אֶחָיו הוּשַׁב כַּסְפִּי וְגַם הִנֵּה בְאַמְתַּחְתִּי וַיֵּצֵא לִבָּם וַיֶּחֶרְדוּ אִישׁ אֶל־אָחִיו לֵאמֹר מַה־זֹּאת עָשָׂה אֱלֹהִים לָנוּ׃".

כשהאחים הגיעו ליעקב, הם סיפרו לו על כל מה שעבר עליהם. הם רוקנו את שקיהם וגילו שכל כספם הוחזר להם וחששו מכך: "וַיְהִי הֵם מְרִיקִים שַׂקֵּיהֶם וְהִנֵּה־אִישׁ צְרוֹר־כַּסְפּוֹ בְּשַׂקּוֹ וַיִּרְאוּ אֶת־צְרֹרוֹת כַּסְפֵּיהֶם הֵמָּה וַאֲבִיהֶם וַיִּירָאוּ׃". יעקב פנה אל בניו ואמר להם שיוסף  איננו, שמעון בכלא במצרים ועכשיו הם רוצים לקחת לו את בנימין, ולכן הוא התנגד לכך: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יַעֲקֹב אֲבִיהֶם אֹתִי שִׁכַּלְתֶּם יוֹסֵף אֵינֶנּוּ וְשִׁמְעוֹן אֵינֶנּוּ וְאֶת־בִּנְיָמִן תִּקָּחוּ עָלַי הָיוּ כֻלָּנָה׃". ראובן הבכור הציע שאם כולם לא יחזרו ממצרים, אז שימית את שני בניו. יעקב, כמובן, התנגד להצעתו.

האחים נשארו עד שאזל המזון: "וְהָרָעָב כָּבֵד בָּאָרֶץ׃", אז פנה אליהם יעקב שירדו למצרים להביא אוכל. יהודה השיב לו ששליט מצרים לא אישר להם לחזור בלי בנימין: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהוּדָה לֵאמֹר הָעֵד הֵעִד בָּנוּ הָאִישׁ לֵאמֹר לֹא־תִרְאוּ פָנַי בִּלְתִּי אֲחִיכֶם אִתְּכֶם׃".  יעקב שאל את בניו, מדוע סיפרתם לו שיש לכם עוד אח שנשאר בבית אביו? האחים השיבו שאותו שליט שאל האם אביהם בחיים, והאם יש להם אחים נוספים, הם לא חשבו שהוא ידרוש מהם להביא לפניו את בנימין. יהודה קם והבטיח ליעקב שהוא ערב אישית להשיב לו את בנימין. יהודה נשבע על חייו שלו בעולם הזה וחייו בעולם הבא. הוא ביקש מיעקב שיאפשר להם ללכת ולהביא מזון ממצרים: "אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ אִם־לֹא הֲבִיאֹתִיו אֵלֶיךָ וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ וְחָטָאתִי לְךָ כָּל־הַיָּמִים׃".

יעקב מתרצה ומבקש מהם להביא מנחה מפירות הארץ לשליט מצרים, מצייד אותם בכסף עבור השקים שהביאו ועבור המזון הנוסף שיביאו: "וַיִּקְחוּ הָאֲנָשִׁים אֶת־הַמִּנְחָה הַזֹּאת וּמִשְׁנֶה־כֶּסֶף לָקְחוּ בְיָדָם וְאֶת־בִּנְיָמִן וַיָּקֻמוּ וַיֵּרְדוּ מִצְרַיִם וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי יוֹסֵף׃".

• בני יעקב יורדים למצרים עם בנימין

יוסף ראה שהאחים הגיעו עם בנימין וביקש מבנו מנשה להוביל אותם לביתו כדי שיסעדו ביחד ארוחת צהריים. האחים חששו להיכנס לביתו מאחר שחשבו שהולכים להאשים אותם על כך שלא שילמו עבור התבואה, וזאת מאחר שמי שהגיע למצרים לקנות אוכל,  היה לן באכסניה שבעיר ולא מובא אל בית יוסף: "וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים כִּי הוּבְאוּ בֵּית יוֹסֵף וַיֹּאמְרוּ עַל־דְּבַר הַכֶּסֶף הַשָּׁב בְּאַמְתְּחֹתֵינוּ בַּתְּחִלָּה אֲנַחְנוּ מוּבָאִים לְהִתְגֹּלֵל עָלֵינוּ וּלְהִתְנַפֵּל עָלֵינוּ וְלָקַחַת אֹתָנוּ לַעֲבָדִים וְאֶת־חֲמֹרֵינוּ׃". הם סיפרו למנשה כי הם הגיעו כדי לקנות מזון ובדרכם חזרה הביתה מצאו את הכסף בשקיהם: "וְכֶסֶף אַחֵר הוֹרַדְנוּ בְיָדֵנוּ לִשְׁבָּר־אֹכֶל לֹא יָדַעְנוּ מִי־שָׂם כַּסְפֵּנוּ בְּאַמְתְּחֹתֵינוּ׃", ולכן הם מחזירים את הכסף עבור המזון שרכשו בפעם הראשונה, והביאו כסף אחר למזון נוסף שברצונם לקנות. מנשה הרגיע אותם, שהוא קיבל את הכסף עבור המזון שרכשו בפעם הראשונה, ושהקב"ה החזיר להם את הכסף במתנה, והוציא אליהם את שמעון אחיהם: "וַיֹּאמֶר שָׁלוֹם לָכֶם אַל־תִּירָאוּ אֱלֹהֵיכֶם וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם נָתַן לָכֶם מַטְמוֹן בְּאַמְתְּחֹתֵיכֶם כַּסְפְּכֶם בָּא אֵלָי וַיּוֹצֵא אֲלֵהֶם אֶת־שִׁמְעוֹן׃".

האחים נרגעו והסכימו להיכנס לביתו של יוסף. הם התרעננו והכינו את המנחה שהביאו ליוסף. כשיוסף הגיע הם השתחוו לו: "וַיָּבֹא יוֹסֵף הַבַּיְתָה וַיָּבִיאּוּ לוֹ אֶת־הַמִּנְחָה אֲשֶׁר־בְּיָדָם הַבָּיְתָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ־לוֹ אָרְצָה׃". יוסף שאל לשלום יעקב: "וַיִּשְׁאַל לָהֶם לְשָׁלוֹם וַיֹּאמֶר הֲשָׁלוֹם אֲבִיכֶם הַזָּקֵן אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם הַעוֹדֶנּוּ חָי׃", והאחים השיבו שהוא חי והשתחוו ליוסף: "וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם לְעַבְדְּךָ לְאָבִינוּ עוֹדֶנּוּ חָי וַיִּקְּדוּ וישתחו [וַיִּשְׁתַּחֲוּוּ׃]". יוסף ראה את בנימין ורצה לוודא שזה אכן הוא: "וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא אֶת־בִּנְיָמִין אָחִיו בֶּן־אִמּוֹ וַיֹּאמֶר הֲזֶה אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם אֵלָי וַיֹּאמַר אֱלֹהִים יָחְנְךָ בְּנִי׃".

יוסף פנה אל בנימין ושאל אותו האם יש לו אח מאימו. בנימין השיב שיש לו אח, אך הוא איננו יודע היכן הוא. יוסף המשיך לחקור אותו האם יש לו בנים, ובנימין השיב שיש לו עשרה בנים. יוסף שאל לשמותיהם, ובנימין ציין את שמותיהם: בלע, בכר, אשבל ועוד. יוסף המשיך לחקור מה פשר שמותיהם המוזרים, ובנימין השיב לו שהוא קרא להם בשמות על שם אחיו (יוסף) והצרות שקרו לו: בלע – שנבלע בין האומות, בכר – שהיה בכור לאימו, אשבל – ששבאו אל, וכן הלאה. ליוסף היה קשה לשאת את המעמד והוא יצא מן החדר כדי לבכות: "וַיְמַהֵר יוֹסֵף כִּי־נִכְמְרוּ רַחֲמָיו אֶל־אָחִיו וַיְבַקֵּשׁ לִבְכּוֹת וַיָּבֹא הַחַדְרָה וַיֵּבְךְּ שָׁמָּה׃", ואז התרענן וחזר וביקש שיגישו את הסעודה. יוסף אכל לבדו, האחים אכלו לבדם והמצרים אכלו בנפרד מאחר שהמצרים סוגדים לבהמות שהעברים אוכלים, ולכן בעיני המצרים זו תועבה והם אינם מוכנים לאכול איתם: "וַיָּשִׂימוּ לוֹ לְבַדּוֹ וְלָהֶם לְבַדָּם וְלַמִּצְרִים הָאֹכְלִים אִתּוֹ לְבַדָּם כִּי לֹא יוּכְלוּן הַמִּצְרִים לֶאֱכֹל אֶת־הָעִבְרִים לֶחֶם כִּי־תוֹעֵבָה הִוא לְמִצְרָיִם׃".

יוסף הסתכל בגביע ולתדהמת אחיו הושיב אותם לפי גילם: "וַיֵּשְׁבוּ לְפָנָיו הַבְּכֹר כִּבְכֹרָתוֹ וְהַצָּעִיר כִּצְעִרָתוֹ וַיִּתְמְהוּ הָאֲנָשִׁים אִישׁ אֶל־רֵעֵהוּ׃". יוסף העניק לבנימין מנת מזון גדולה פי חמש לעומת שאר האחים. לאחר מכן יוסף הורה למלא את שקיהם במזון ולהחזיר להם את כספם. בנוסף הורה להטמין את הגביע שלו בשק של בנימין: "וְאֶת־גְּבִיעִי גְּבִיעַ הַכֶּסֶף תָּשִׂים בְּפִי אַמְתַּחַת הַקָּטֹן וְאֵת כֶּסֶף שִׁבְרוֹ וַיַּעַשׂ כִּדְבַר יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֵּר׃". בבוקר יצאו האחים לכיוון ארץ כנען. זמן קצר לאחר שיצאו שלח יוסף אנשים שיעצרו את האחים על גניבת הגביע שלו…

האחים התגוננו שלא גנבו דבר, ואמרו שמי שיימצא הגביע בשקו ימות והם יהיו לו לעבדים. האיש אמר שאמנם זה מה שמגיע להם, אך לפנים משורת הדין, מי שיימצא הגביע בשקו, יילקח כעבד והשאר ישוחררו. החיפוש החל אצל ראובן הבכור כדי לא להראות שזהו מהלך מתכונן, והמשיך עד לבנימין, ושם נמצא הגביע: "יְחַפֵּשׂ בַּגָּדוֹל הֵחֵל וּבַקָּטֹן כִּלָּה וַיִּמָּצֵא הַגָּבִיעַ בְּאַמְתַּחַת בִּנְיָמִן׃". האחים נדהמו וקרעו את בגדיהם מרוב צער: "וַיִּקְרְעוּ שִׂמְלֹתָם וַיַּעֲמֹס אִישׁ עַל־חֲמֹרוֹ וַיָּשֻׁבוּ הָעִירָה׃".  הם חזרו לבית יוסף ושם יוסף האשים אותם בגניבה! יהודה אמר שהוא מבין שלא יעזור להם מה הם יגידו, הקב"ה מעניש אותם על מה שהם עשו: "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה מַה־נֹּאמַר לַאדֹנִי מַה־נְּדַבֵּר וּמַה־נִּצְטַדָּק הָאֱלֹהִים מָצָא אֶת־עֲוֺן עֲבָדֶיךָ הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי גַּם־אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר־נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ׃". יוסף השיב לו שרק בנימין יישאר אצלו לעבד והשאר ישוחררו לארצם: "וַיֹּאמֶר חָלִילָה לִּי מֵעֲשׂוֹת זֹאת הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ הוּא יִהְיֶה־לִּי עָבֶד וְאַתֶּם עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל־אֲבִיכֶם׃".

מהם המסרים בפרשה?

• יוסף סמך על שר המשקים שיסייע לו לצאת מן הכלא, ולכן נענש בשנתיים נוספות שבהן נשאר שם. פעמיים יוסף מבקש משר המשקים שיזכור את יוסף ויעזור לו לצאת מן הכלא: "כִּי אִם־זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ וְעָשִׂיתָ־נָּא עִמָּדִי חָסֶד וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל־פַּרְעֹה וְהוֹצֵאתַנִי מִן־הַבַּיִת הַזֶּה׃" (מ, יד) . שר המשקים באמת רצה לזכור את יוסף ולעזור לו, אך רבות מחשבות בלב איש ועצת השם היא תקום, והקב"ה משכיח ממנו את זה: "וְלֹא־זָכַר שַׂר־הַמַּשְׁקִים אֶת־יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ׃" (מ, כג) . רק לאחר שיוסף שם את מבטחו בקב"ה, נוצרו התנאים לשחרורו. אדם שבוטח באדם אחר, הקב"ה שם אותו בידיים של אותו אדם שבו הוא  בוטח. מכאן אנו למדים שעלינו לבטוח בכל ענייננו רק בקב"ה ולא באף אדם ולא משנה קרבתו, מעמדו או עושרו, ככתוב בתהלים, מזמור קי"ח, ח-ט:

"טוֹב לַחֲסוֹת בַּיהוָה מִבְּטֹחַ בָּאָדָם׃"

"טוֹב לַחֲסוֹת בַּיהוָה מִבְּטֹחַ בִּנְדִיבִים׃"

• כתובויריצהו מן הבור ולא כתוב ויעלוהו מן הבור, והטעם הוא שמכיוון שהגיע זמנו של אדם להיגאל, מריצים אותו מהר בלי שום שיהוי זמן, שה' אינו נותן צער מיותר. כמו כן היה בגאולת מצרים, שכתוב ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם כיון שכבר הגיע זמן הגאולה.

כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו:

 עץ חיים היא למחזיקים בה, ותומכיה מאושר 

דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום

אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד

– טעמו וראו כי טוב ה'—