גאיה הגיעה דיי נסערת ולא רגועה. ניכר עליה, שמשהו לא פשוט עובר אליה. מביטה אלי ומספרת: "הייתי בבדיקה אורולוגית, מסתבר שהכליה חסומה לגמרי. הווה אומר שיצטרכו לעשות ניקוז כליה" אמרה בבעתה.
שאלתי "מה זה אומר, איך עושים את ניקוז הכליה?" "אז זהו, זה מה שהכי פחדתי ממנו. אני אצטרך להיות עם שקית". אמרה, והדמעות התחילו לגלוש מעיניה כמו נחל זורם. היה רגע של דממה על חוט. "כל כך קיוויתי שיהיה שיפור, ולא אצטרך להיות עם שקית, אבל אין ברירה. אין דרך אחרת לנקז את הכליה" אמרה בעצב גדול. "אני מרגישה שאני מאבדת שליטה, ושוב אהיה בידיים של הרופאים" אמרה בקולה הרועד. זה באמת לא היה קל לשמוע את תוצאות הבדיקות האלו, ואת המצב הבלתי נסבל מבחינת גאיה, שהיא תצטרך לעבור.
האם ניתן לאבד אמונה ?
עוד הוסיפה בקול עמוק ומצמרר "אני מרגישה שאני מאבדת את האמונה, ביכולת שלי להבריא".כאן, הרגשתי שזה הזמן שלי לדבר מעט."איך שאני רואה את זה, " אמרתי לגאיה במבט חודר. "את עושה דרך מדהימה של שחרור, ושינוי דפוסי חשיבה. את מחפשת את הדרך שנכונה לך להבראה. וזה שינוי גדול. אני מאמינה שהשינויים שאת עושה, יעודדו את יכולת הריפוי העצמי שלך."גאיה, התבוננה בי בקשב רב.
והוספתי" את עושה דרך שעוד לא עשית עד עכשיו. אבל, זה לוקח זמן. השקית, אם כל הבאסה שבעניין, נותנת לך את הזמן, לעשות את השינויים, שיביאו אותך למקום של הבראה". גאיה, התחילה לנשום מעט לרווחה והמשכתי:"לפעמים, לרפואה הרגילה, ישנם את הפתרונות למצב האקוטי, ובמקרה כזה, מזל שיש פתרון. פתרון שאינו נעים. אבל, צריך להגיד תודה שיש פתרון. זה לקנות זמן, בכדי להבריא". גאיה התחילה מעט להירגע. "כן, זה נכון. לא הסתכלתי על זה ככה עד עכשיו. זה באמת מבאס, אבל מזל שיש משהו, שייתן לי זמן". אמרה ופניה קצת נרגעו.
גם אני התחלתי לנשום קצת בהקלה. כאב לי על האישה היפה והעצמאית הזאת. שעכשיו תעבור תהליך שאינו קל תהיה תלויה ב"שקית", הרגשתי את האכזבה שלה מהמצב. יחד עם זאת שמחתי, שהצלחתי קצת להרגיע את גאיה. לתת לה תיקווה, שלא הכל אבוד, שיש מה לעשות. שה"שקית" היא זמנית. שה"שקית" עוזרת לה בשלב הנוכחי לחיים וזמן חשוב להבראה.
להתמודד עם האמת הפנימית
"סיפרתי לבני טל, שיש לי גידולים בבטן, ואצטרך לעבור טיפולים מורכבים" אמרה גאיה."אמרתי לו, שיהיה בסדר" הוסיפה."להפתעתי, טל קיבל את הידיעה ממש בסדר".חייכתי בעיניים רכות אמרתי לה: בסדר ? " טוב שסיפרת לו, איך זה מרגיש לך?" שאלתי את גאיה."הקלה גדולה, אני כבר לא צריכה להסתיר ממנו את האמת. כל כך הרבה דברים שיש לי מה לומר לו, פחדתי, שהוא יתמוטט".
"מסתבר, שהוא לא כזה חלש הבן שלך" אמרתי לה. "ילדים מרגישים דברים, הרבה מעבר למה מסוגלים להבין, בדרך כלל, עדיף להגיד להם מה קורה. ההסתרה, הפחד רק גורמת להם לדמיין, דברים הרבה יותר גרועים מהמציאות כפי שהיא".הוספתי "כשמספרים להם מה באמת קורה, כשמשתפים אותם קצת בתחושות וברגשות שלנו, הם מרגישים בדרך כלל הקלה". "כן, זה ממש כך. אני שמחה שסיפרתי לו. זה מרגיש הרבה יותר נכון ככה". אמרה גאיה בהקלה גדולה. "אמרתי לטל, שהוא יכול לבוא ולספר לי מה עובר עליו, שנדבר על מה שקורה בפתיחות". נראה היה שעכשיו גאיה הורידה עכשיו שק כבד מכתפיה.
בנוסף אמרה,"סיפרתי גם למנהל ולסגנית, על מצבי הנוכחי. הן קיבלו בהבנה את המצב. ביקשתי מהם לא לספר לצוות המורים ולתלמידים. אני לא יכולה לסבול את המבטים של כולם. יסתכלו עלי, איזה מסכנה, לא נשאר לה הרבה זמן לחיות"."אני מבינה" אמרתי לגאיה., "את מחליטה למי לספר ולמי לא, את גם זאת שמחליטה, מתי נכון לך לספר, או לא נכון לך. וזה ממש בסדר." אני חושבת שהמילים הללו, עודדו את גאיה. החזירו לה את תחושת השליטה במצב.
לחייך מתוך כאב
במדיטציה, מעבר להרפיה, ושליחת אור ריפוי לסרטן, ביקשתי מגאיה שתשאל את הגידול אם יש לו מסר בשבילה. התשובה של הגידול הייתה:"זה בסדר שאת חלשה וחסרת אונים. לא צריך להיות כל הזמן בשליטה. אל תפחדי להיות חלשה וחסרת אונים".
גאיה הרגישה תחושה שקשה לה, הרגישה כיווץ בבטן. ביקשתי ממנה לנשום לאזור המכווץ, להביא אליו אור. אפילו, לחייך אליו. כן לחייך אל הגידול. האור והחיוך, עוזרים לשחרר, להזרים חומרי ריפוי אל המקום. גאיה הצליחה לאט לאט להזרים אור וחיוך אל הגידול ולהירגע. ביקשתי שתיתן הנחיה לגוף, להמשיך את תהליך הריפוי, גם אחרי שנסיים את המדיטציה. כשגאיה פקחה עיניים אחרי המדיטציה, היא נראתה שלווה ומחויכת. היא אמרה לי, לא חשבתי שאפשר יהיה להרגיע אותי היום, אבל הצלחת. ולי כמובן זה עשה שמח בלב, שגאיה הצליחה למרות החדשות הלא מעודדות להגיע למקום של רוגע ושלווה.
חולשה מתוך אומץ
להסכים להיות במקום של חולשה וחוסר אונים, דורש מאתנו סוג של אומץ. האומץ להרפות. בדר"כ אנחנו רגילים, להיות עסוקים בעשייה אשר יוצרת בנו שחרור מהמיינד החושב והדואג. אנחנו רגילים לסמוך על המוח, שיספק עבורנו תשובות ופתרונות. אבל לעיתים מתרחשים תהליכים מעט שונים ומה קורה במצב שאין למח פתרונות. מה עושים?
אפשר להיכנס לסחרור של מרתון עשייה, חיפוש כיוון ותשובות עם דאגות וחרדות. זה מצב טבעי ומובן. הבעיה היא, שבדרך כלל, זה לא באמת עובד. והמצב מחריף אפילו לעתים. האפשרות השנייה היא להרפות מהכל. להניח לעצמנו להיות בחולשה, בחוסר אונים, להרפות מהשליטה. זה המצב הכי טוב אנרגטית, לריפוי הפנימי שלנו.
כשאנחנו מצליחים להרפות, בתוך הכאוס הזה, משהו בתוכנו משתחרר. השחרור , מייצר אנדורפינים וחומרים אחרים, שמעודדים ריפוי טבעי.
מביאים לאיזה שקט ושלווה מבפנים. כך, גם אם אין לנו תשובות ופתרונות, משהו בתוכנו נרגע, מקבל את המצב, פשוט כמו שהוא. זה נקרא לקבל את מה שיש. להשלים עם מה שיש כרגע. ההשלמה הזאת, מאפשרת לשינויים לקרות עם הזמן. מאפשרת ריפוי מבפנים.
הוספת תגובה