הפרשה נפתחת בפסוקים:" רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה׃ אֶת־הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל־מִצְוֺת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם׃ וְהַקְּלָלָה אִם־לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל־מִצְוֺת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְסַרְתֶּם מִן־הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא־יְדַעְתֶּם׃".
הנושאים הנידונים בפרשת ראה:
- הברכה והקללה
- אזהרה מללכת בדרכי הגויים בארץ ישראל
- פרשת נביא שקר
- פרשת אדם מסית ומדיח
- פרשת עיר הנידחת
- קדושת בני ישראל
- הפרשת מעשרות
- שמיטת כספים
- מצוות צדקה
- מצווה להעניק לעבד עברי
- מצוות קידוש הבכורות
- מצוות עיבור השנה
- חג השבועות
- מצוות עלייה לרגל בשלושת הרגלים
- הברכה והקללה
לפני כניסת בני ישראל לארץ, משה אומר להם שמטרת כניסתם לארץ היא להקים שם את ממלכת ה', ומוסיף שכל זכות קיומם בארץ תלויה בשמירת מצוותיו. לצורך כך, לאחר שבני ישראל יחצו את נהר הירדן ויכנסו לתוך ארץ ישראל, יערך טקס מיוחד. הטקס יערך באופן הבא: על הר גריזים יעמדו שישה שבטים. מולם יעמדו על הר עיבל שישה שבטים. בין ההרים יונח ארון הברית כשמסביבו עומדים הכהנים, ומסביב לכהנים יעמדו זקני הלויים. בתחילת הטקס הכהנים והלויים יפנו מבטם להר גריזים ויברכו את כל מי שיקיים את מצוות ה'. לאחר הברכה כל העם יענה: "אמן". לאחר מכן הם יפנו לכיוון הר עיבל ויקללו את כל מי שיעבור על המצוות וכל העם יענה: "אמן": "וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־אַתָּה בָא־שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָתַתָּה אֶת־הַבְּרָכָה עַל־הַר גְּרִזִים וְאֶת־הַקְּלָלָה עַל־הַר עֵיבָל׃".
מי שמקיים את המצוות זוכה לברכה: "אֶת־הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל־מִצְוֺת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם׃".
מי שסר מן המצוות זוכה לקללה: "וְהַקְּלָלָה אִם־לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל־מִצְוֺת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְסַרְתֶּם מִן־הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא־יְדַעְתֶּם׃". הקב"ה אמר שמי שלא מקיים מצוות, יקולל.
לפעמים אנשים חושבים שלא הולך להם בחיים כי עשו להם כישוף או עין הרע וכו'. עדיף שהם יתחילו לשמור תורה ומצוות ויופתעו איך דברים, בעזרת השם, מתחילים להסתדר להם.
"את" הברכה , בעניין הקללה לא כתוב" את" הקללה. מה הרעיון? אם ה' נותן ברכה זה בשפע מא' עד ת'. המלה" והקללה" מתחילה באות ו' ומסתיימת באות ה' שהן אותיות סמוכות זו לזו שיהא מה שפחות.
משה הזהיר אותם שברגע שהם יכנסו לארץ עליהם לשבור ולנתץ את כל העבודות הזרות הפזורות בארץ על צורותיהן השונות: "אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת־כָּל־הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ־שָׁם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת־אֱלֹהֵיהֶם עַל־הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל־הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל־עֵץ רַעֲנָן׃ וְנִתַּצְתֶּם אֶת־מִזְבּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת־מַצֵּבֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן וְאִבַּדְתֶּם אֶת־שְׁמָם מִן־הַמָּקוֹם הַהוּא׃".
בהמשך משה הזהיר אותם לא להיות כמו הגויים, המקריבים קורבנות בכל מקום שהם רוצים, אלא שלבני ישראל יהיה מקום מיוחד להקרבת הקורבנות שהשם יגלה להם בהמשך: "לֹא־תַעֲשׂוּן כֵּן לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם׃ כִּי אִם־אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר־יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל־שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת־שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה׃".
נשאלת השאלה מדוע לא כתוב במפורש היכן הקב"ה רוצה שיבנה בית המקדש כדי לשים את שמו שם?
הרמב"ם בספרו "מורה נבוכים" ח"ג, פמ"ה הציע שלוש סיבות לכך:
- העמים היושבים בארץ היו עלולים להרוס את המקום לגמרי.
- העמים ירכזו את כוחותיהם באזור זה למנוע הקמת בית המקדש.
- למנוע מלחמת אחים בין השבטים מי יקבל נחלה שבה יבנה בית המקדש.
משה ממשיך דבריו ומזהיר בשתי אזהרות חשובות:
- אסור לאכול את הדם – אסור לאכול את הדם של בעלי החיים המותרים באכילה מאחר והדם מייצג את הנפש הרוחנית: "רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ".
- אסור לאכול איבר מן החי – מה הכוונה? הכוונה היא שאסור לנהוג באכזריות ולחתוך מבעל החיים איבר ולאכול אותו בעוד בעל החיים עדיין חי. זוהי אכזריות נוראית, שלצערנו יש בעולם מקומות שנוהגים לעשות זאת. על האדם לטפח מידות טובות. היהודים קיבלו 613 מצוות, ואילו הגויים קיבלו 7 מצוות, מה שנקרא: 7 מצוות בני נוח, שהקב"ה נתן להם לאחר המבול. אחת מן המצוות שהגויים קיבלו היא האיסור לאכול איבר מן החי: "וְלֹא־תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם־הַבָּשָׂר׃".
- אזהרה מללכת בדרכי הגויים בארץ ישראל
משה אומר לבני ישראל שהקב"ה יגרש את העמים היושבים בארץ מפני בני ישראל: "כִּי־יַכְרִית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתָּה בָא־שָׁמָּה לָרֶשֶׁת אוֹתָם מִפָּנֶיךָ וְיָרַשְׁתָּ אֹתָם וְיָשַׁבְתָּ בְּאַרְצָם׃", וכאשר הם יכנסו לארץ שלא יתעניינו בעבודה הזרה של הגויים וישמרו נאמנות לקב"ה: "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן־תִּנָּקֵשׁ אַחֲרֵיהֶם אַחֲרֵי הִשָּׁמְדָם מִפָּנֶיךָ וּפֶן־תִּדְרֹשׁ לֵאלֹהֵיהֶם לֵאמֹר אֵיכָה יַעַבְדוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֶת־אֱלֹהֵיהֶם וְאֶעֱשֶׂה־כֵּן גַּם־אָנִי׃".
הרב וולבה כותב בספרו שאנשים חושבים שעבודה זרה זה רק כשמשתחווים לאלילים או שעובדים פסלים, חיות ועצים. עבודה זרה זה נתינת קרדיט לכל דבר שקיים עלי אדמות שכביכול יש לו כוח והוא לא הקב"ה. לדוגמה: נתת קרדיט למכשף, לרב, לחיות, לסגולות. נתת קרדיט למשהו שהוא לא הקב"ה, כבר נכשלת בעבודה זרה. יש אדם הבוטח בכספו – עבודה זרה, יש אדם המעריץ כוכבי כדורגל – עבודה זרה, יש אדם המעריץ שחקני קולנוע – עבודה זרה, יש אדם בוטח ברופא שלו, לכל אדם יש איזה גורו, מוטו. יש אדם הבוטח ברב שלו ואפילו מתפלל אליו במקום להתפלל לקב"ה – עבודה זרה!
- פרשת נביא שקר
אם יקום נביא שיגלה עתידות ויעשה מופתים: "כִּי־יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת׃" ויאמר לכם לעזוב את הקב"ה ולעבוד אלוהים אחרים: "וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת אֲשֶׁר־דִּבֶּר אֵלֶיךָ לֵאמֹר נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא־יְדַעְתָּם וְנָעָבְדֵם׃" , אל תקשיבו לו! זהו ניסיון שמנסה אתכם הקב"ה: "לֹא תִשְׁמַע אֶל־דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא אוֹ אֶל־חוֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא כִּי מְנַסֶּה יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת־יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם בְּכָל־לְבַבְכֶם וּבְכָל־נַפְשְׁכֶם׃". עליכם להרוג את הנביא הזה: "וְהַנָּבִיא הַהוּא אוֹ חֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא יוּמָת כִּי דִבֶּר־סָרָה עַל־יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם ׀ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְהַפֹּדְךָ מִבֵּית עֲבָדִים לְהַדִּיחֲךָ מִן־הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בָּהּ וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ׃".
שימו לב היטב!!!
לכל מי שחושב שהקב"ה הוא ותרן ושאותו אדם יכול להמשיך בחילולי שבת ולזלזל במצוות. עכשיו באה הפצצה של הפרשה!!! תחזיקו חזק את הכיסאות:
- פרשת אדם מסית ומדיח
אם יבוא אליך קרוב משפחה שינסה להדיח אותך מעבודת השם: "כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ בֶן־אִמֶּךָ אוֹ־בִנְךָ אוֹ־בִתְּךָ אוֹ ׀ אֵשֶׁת חֵיקֶךָ אוֹ רֵעֲךָ אֲשֶׁר כְּנַפְשְׁךָ בַּסֵּתֶר לֵאמֹר נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ׃ מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיכֶם הַקְּרֹבִים אֵלֶיךָ אוֹ הָרְחֹקִים מִמֶּךָּ מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד־קְצֵה הָאָרֶץ׃", אל תקשיבו לו ויש להורגו: "לֹא־תֹאבֶה לוֹ וְלֹא תִשְׁמַע אֵלָיו וְלֹא־תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו וְלֹא־תַחְמֹל וְלֹא־תְכַסֶּה עָלָיו׃ כִּי הָרֹג תַּהַרְגֶנּוּ יָדְךָ תִּהְיֶה־בּוֹ בָרִאשׁוֹנָה לַהֲמִיתוֹ וְיַד כָּל־הָעָם בָּאַחֲרֹנָה׃ וּסְקַלְתּוֹ בָאֲבָנִים וָמֵת" ומדוע? "כִּי בִקֵּשׁ לְהַדִּיחֲךָ מֵעַל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים׃".
אם קרוב משפחה לוקח אותך לעבודת אלילים של הגויים, לכנסייה, למשל. אפילו אם הבן שלך מציע לך את זה, האבא צריך להיות הראשון שזורק עליו את האבן ואז שאר האנשים סוקלים אותו!!!
אנשים שאומרים: הקב"ה רחמן, אין אצלו רע, הקב"ה לא מעניש, הכל באהבה, ברוגע, בנועם, אין כזה דבר יראה, אין כזה דבר פחד, אין כזה דבר עונש. יא חביבי! עיוור, "עיניים להם ולא יראו", מה אתה לא קורא, אתה לא מבין עברית פשוטה ?! האבא צריך לקחת אבן בגודל של מלון ולזרוק על הבן שלו שהכניס אותו לבית של עבודה זרה. אחר כך באים אחרים והורגים לו את הבן. אתם מבינים מה זה עבודה זרה?! כולם ירעדו כשיראו את המוות של מי שהסית לנצרות. תראו מה זה עבודה זרה, אין בזה רחמים כלל!
50 פעם מופיע בתורה האזכור שהקב"ה הוציא אותנו ממצרים מבית עבדים. אסור לנו לשכוח לרגע את העובדה הזאת, ולכן אסורה כל כפיות טובה כלפי הקב"ה!!!
- פרשת עיר הנידחת
אם תשמעו על עיר שלמה של יהודים שבני בליעל (= בלי עול, אין להם עול מלכות שמיים) הסיתו את כל התושבים לעזוב את הקב"ה ולעבוד עבודה זרה ויוצרים כת, העיר נקראת נידחת כי הדיחו אותה לעבודה זרה: "כִּי־תִשְׁמַע בְּאַחַת עָרֶיךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לָשֶׁבֶת שָׁם לֵאמֹר׃ יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי־בְלִיַּעַל מִקִּרְבֶּךָ וַיַּדִּיחוּ אֶת־יֹשְׁבֵי עִירָם לֵאמֹר נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא־יְדַעְתֶּם׃", אז תבדקו זאת היטב היטב, ואם הדבר נכון: "וְדָרַשְׁתָּ וְחָקַרְתָּ וְשָׁאַלְתָּ הֵיטֵב וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר נֶעֶשְׂתָה הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת בְּקִרְבֶּךָ׃", יש להרוג את כל תושבי העיר: "הַכֵּה תַכֶּה אֶת־יֹשְׁבֵי הָעִיר ההוא [הַהִיא] לְפִי־חָרֶב הַחֲרֵם אֹתָהּ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־בָּהּ וְאֶת־בְּהֶמְתָּהּ לְפִי־חָרֶב׃", ולשרוף את רכושם: "וְאֶת־כָּל־שְׁלָלָהּ תִּקְבֹּץ אֶל־תּוֹךְ רְחֹבָהּ וְשָׂרַפְתָּ בָאֵשׁ אֶת־הָעִיר וְאֶת־כָּל־שְׁלָלָהּ כָּלִיל לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ וְהָיְתָה תֵּל עוֹלָם לֹא תִבָּנֶה עוֹד׃ וְלֹא־יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן־הַחֵרֶם לְמַעַן יָשׁוּב יְהוָה מֵחֲרוֹן אַפּוֹֹ". פעולה זו תביא ברכה גדולה עליכם: "וְנָתַן־לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ׃".
הקב"ה מצווה לא להשאיר זכר מהעיר ומהרכוש שלה. הרכוש יכול להיות שווה מאות מיליונים של דולרים אבל מבחינת הקב"ה הכל טמא ואין להביא את הכסף הזה כדי שיתערבב עם הקדושה. הקב"ה אומר: "שרוף את הכסף, הזהב והיהלומים". מכאן ראייה, מקום שעבדו בו עבודה זרה, הכל נטמא. הקב"ה לא רוצה לטמא את שאר הדברים הקדושים בטומאה הזו.
- קדושת בני ישראל
משה אומר שבני ישראל נחשבים לבנים של הקב"ה: "בָּנִים אַתֶּם, לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם" ושהם העם הנבחר: "כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ; וּבְךָ בָּחַר יְהוָה, לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה, מִכֹּל הָעַמִּים, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה. "
מה פירוש המילה "סגולה" ? והתשובה היא מהמילה מסוגל. זהו עם שמסוגל.
מתוקף מעמדם של בני ישראל כעם סגולה, חלות עליהם מספר מגבלות:
אם נפטר אצלכם אדם, אין לפצוע עצמכם ואין לתלוש את שערותיכם כמו הגויים, אלא יש לקבל את הדין בצורה מכובדת כיאה לבני מלכים: "לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא־תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת׃".
משה חוזר ומפרט מה מותר לאכול ומה אסור לאכול:
מותרים לאכילה:
- בעלי חיים טהורים – "זֹאת הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר תֹּאכֵלוּ שׁוֹר שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים׃ אַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר וְאַקּוֹ וְדִישֹׁן וּתְאוֹ וָזָמֶר׃ וְכָל־בְּהֵמָה מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע שְׁתֵּי פְרָסוֹת מַעֲלַת גֵּרָה בַּבְּהֵמָה אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ׃".
- דגים טהורים – "אֶת־זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם כֹּל אֲשֶׁר־לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת תֹּאכֵלוּ׃".
- עופות טהורים – "כָּל־צִפּוֹר טְהֹרָה תֹּאכֵלוּ׃".
אסורים לאכילה:
- בעלי חיים טמאים – "אַךְ אֶת־זֶה לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִיסֵי הַפַּרְסָה הַשְּׁסוּעָה אֶת־הַגָּמָל וְאֶת־הָאַרְנֶבֶת וְאֶת־הַשָּׁפָן כִּי־מַעֲלֵה גֵרָה הֵמָּה וּפַרְסָה לֹא הִפְרִיסוּ טְמֵאִים הֵם לָכֶם׃ וְאֶת־הַחֲזִיר כִּי־מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא וְלֹא גֵרָה טָמֵא הוּא לָכֶם מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ׃."
- דגים טמאים – "וְכֹל אֲשֶׁר אֵין־לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת לֹא תֹאכֵלוּ טָמֵא הוּא לָכֶם׃".
- עופות טמאים – "וְזֶה אֲשֶׁר לֹא־תֹאכְלוּ מֵהֶם הַנֶּשֶׁר וְהַפֶּרֶס וְהָעָזְנִיָּה׃ וְהָרָאָה וְאֶת־הָאַיָּה וְהַדַּיָּה לְמִינָהּ׃ וְאֵת כָּל־עֹרֵב לְמִינוֹ׃ וְאֵת בַּת הַיַּעֲנָה וְאֶת־הַתַּחְמָס וְאֶת־הַשָּׁחַף וְאֶת־הַנֵּץ לְמִינֵהוּ׃ אֶת־הַכּוֹס וְאֶת־הַיַּנְשׁוּף וְהַתִּנְשָׁמֶת׃ וְהַקָּאָת וְאֶת־הָרָחָמָה וְאֶת־הַשָּׁלָךְ׃ וְהַחֲסִידָה וְהָאֲנָפָה לְמִינָהּ וְהַדּוּכִיפַת וְהָעֲטַלֵּף׃ וְכֹל שֶׁרֶץ הָעוֹף טָמֵא הוּא לָכֶם לֹא יֵאָכֵלוּ׃".
למה כתוב בת היענה ולא יענה?
אומר הדעת זקנים מפני שיענה היא גדולה, ואי אפשר לאכלה מפני שהיא קשה כעץ, ובת היענה היא צעירה ואפשר לאכלה.
איסור אכילת בשר וחלב
משה חותם את דבריו בנושא זה באיסור אכילת בשר וחלב: "לֹא־תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ׃".
שלוש פעמים כתוב בתורה "לא תבשל גדי בחלב אמו" :בפרשות משפטים, כי תישא וראה.
ללמד איסור בישול, איסור אכילה, ואיסור הנאה.
מפני מה כתוב "בחלב אמו?"
אומר הרשב"ם בפר' משפטים, כי כך הייתה דרכם של הגויים, שהטבע של הגדי הוא להוליד תמיד תאומים, והגויים היו הורגים אחד ומשאירים את השני, ולאם היה עודף חלב והיו מוציאים את החלב הנשאר ומבשלים עם הגדי.
- הפרשת מעשרות
משה מורה לבני ישראל שעליהם להפריש מעשרות מהיבול הגדל בשדותיהם בכל שנה באופן הבא:
"מעשר ראשון" – יש לקחת 10% מהתבואה, מהיין ומהשמן ולתת ללוויים מאחר ואין להם נחלה בארץ: "עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל־תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה׃… וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר־בִּשְׁעָרֶיךָ לֹא תַעַזְבֶנּוּ כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ׃".
"מעשר שני" – יש לקחת 10% נוספים מהתבואה, מהיין ומהשמן ולהעלות איתם לירושלים ושם לאכול אותם בקדושה: "וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ׀ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר־יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כָּל־הַיָּמִים׃". במידה וכמות המזון היא גדולה על מנת לסחוב אותה עד ירושלים או שהדרך לירושלים ארוכה, אז על האדם למכור אותה בעירו, להעלות עם הכסף לירושלים, ושם לרכוש בשווי הכסף סחורה דומה ולאכול אותה בשמחה עם בני משפחתו: "וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף בְּכֹל אֲשֶׁר־תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ בַּבָּקָר וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ נַפְשֶׁךָ וְאָכַלְתָּ שָּׁם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךָ׃".
מעשר שני נוהגים בשנה הראשונה, השנייה, הרביעית והחמישית של השמיטה. כשמתרגמים את השנים לאותיות, מתקבל: א' ב' ד' ה': אבדה.
"מעשר עני" – בשנה השלישית והשישית לשמיטה – במקום מעשר שני יש להפריש מעשר עני שבו נותנים את אותם 10% לעניים, ליתומים ולאלמנות וכך לזכות לברכת ה': "וּבָא הַלֵּוִי כִּי אֵין־לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְאָכְלוּ וְשָׂבֵעוּ לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל־מַעֲשֵׂה יָדְךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה׃".
"ביעור מעשרות" – בסוף כל שלוש שנים על האדם לוודא שהוא נתן את כל המעשרות שהיה עליו לתת בשנים הקודמות, ומה שלא נתן, זה הזמן לתת ובזכות זה הקב"ה יברך אותו: "מִקְצֵה ׀ שָׁלֹשׁ שָׁנִים תּוֹצִיא אֶת־כָּל־מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַהִוא וְהִנַּחְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ׃".
- שמיטת כספים
יש עניין שמשה מורה לבני ישראל לפיו כל שבע שנים עליהם לעשות שמיטת חובות: "מִקֵּץ שֶׁבַע־שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה׃". מה הכוונה? אם יהודי הלווה כסף ליהודי אחר והגיעה שנת שמיטה, אז החוב נמחק ומתבטל ואין אפשרות למלווה לתבוע את הלווה: "וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט כָּל־בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ לֹא־יִגֹּשׂ אֶת־רֵעֵהוּ וְאֶת־אָחִיו כִּי־קָרָא שְׁמִטָּה לַיהוָה׃". לכאורה המלווה מפסיד, אלא שאומר הקב"ה שאם תלכו בדרכיי, תקשיבו ולי ותקיימו את המצוות, אז לא יהיו עניים בקרב בני ישראל: "אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה־בְּךָ אֶבְיוֹן כִּי־בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ יְהוָה בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן־לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ׃", ואז לא תצטרכו להלוות ולא תהיה שמיטת חובות. כל בני ישראל יהיו עשירים, הם ילוו לגויים וישלטו בהם במקום שהם ישלטו בנו: "רַק אִם־שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת־כָּל־הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם׃ כִּי־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר־לָךְ וְהַעֲבַטְתָּ גּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה לֹא תַעֲבֹט וּמָשַׁלְתָּ בְּגוֹיִם רַבִּים וּבְךָ לֹא יִמְשֹׁלוּ׃".
- מצוות צדקה
משה מזהיר את בני ישראל שאם אדם עני יצטרך מהם הלוואה, אז גם אם שנת השמיטה קרובה, יש להלוות לו: "כִּי־יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תְאַמֵּץ אֶת־לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת־יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן׃ כִּי־פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת־יָדְךָ לוֹ וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ׃". משה מזהיר שאם מתקרבת שנה השמיטה, שלא יחשבו לדחות את בקשתו מחשש שבשנת השמיטה, יהיה עליהם לשמוט את חובו: "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן־יִהְיֶה דָבָר עִם־לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת־הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ", מפני שאז העני יזעק לעזרה לקב"ה, והקב"ה יעניש אתכם: "וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל־יְהוָה וְהָיָה בְךָ חֵטְא׃". רש"י מפרש שהעונש הוא שאם לא תיתן לו, סופך להיות אחיו בעניות. אבל אם תלוו לו, הקב"ה יברך אתכם: "נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא־יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ כִּי בִּגְלַל ׀ הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל־מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ׃".
ישנה מצווה מפורשת שהקב"ה מצווה והיא מתן צדקה: " כִּי לֹא־יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ עַל־כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת־יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ׃".
רש"י מפרש שבזמן שבני ישראל עושים רצונו של הקב"ה, האביונים הם באחרים ולא בהם, וכשהם לא עושים רצונו של הקב"ה, האביונים הם בהם.
- מצווה להעניק לעבד עברי
בפרשת משפטים צוין כי אם אדם יהודי גנב ואין לו לשלם, אז בית הדין מוכר אותו לעבד. לאחר שש שנים הוא משתחרר: "כִּי־יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת תְּשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ׃" . החידוש כאן הוא שאין לשחרר אותו בידיים ריקות: "וְכִי־תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ רֵיקָם׃", אלא יש לתת לו מתנות: "הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ מִצֹּאנְךָ וּמִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ תִּתֶּן־לוֹ׃" . הסיבה לכך היא שכפי שבני ישראל היו עבדים במצרים ויצאו ברכוש גדול, כך גם יש לתת מתנות לעבד: "וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּפְדְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ עַל־כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה הַיּוֹם׃". במידה ולעבד טוב אצל אדונו והוא מבקש להישאר: "וְהָיָה כִּי־יֹאמַר אֵלֶיךָ לֹא אֵצֵא מֵעִמָּךְ כִּי אֲהֵבְךָ וְאֶת־בֵּיתֶךָ כִּי־טוֹב לוֹ עִמָּךְ׃", אז האדון רוצע את אוזנו ליד הדלת והוא נשאר עד שנת היובל, בה הוא משתחרר לחופשי: "וְלָקַחְתָּ אֶת־הַמַּרְצֵעַ וְנָתַתָּה בְאָזְנוֹ וּבַדֶּלֶת וְהָיָה לְךָ עֶבֶד עוֹלָם וְאַף לַאֲמָתְךָ תַּעֲשֶׂה־כֵּן׃".
- מצוות קידוש את הבכורות
מצווה לפיה כל בכור זכר שנולד בצאן ובבקר יש להביאו לכהן: "כָּל־הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִוָּלֵד בִּבְקָרְךָ וּבְצֹאנְךָ הַזָּכָר תַּקְדִּישׁ לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲבֹד בִּבְכֹר שׁוֹרֶךָ וְלֹא תָגֹז בְּכוֹר צֹאנֶךָ׃".
- מצוות עיבור השנה
מצווה לוודא שחג הפסח יוצא באביב: "שָׁמוֹר אֶת־חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה׃".
- חג השבועות
שבעה שבועות לאחר חג הפסח חוגגים את חג השבועות. אדם שמזמין לסעודה ארבעה השייכים לקב"ה: הלוי, הגר, היתום והאלמנה הקב"ה נוהג איתו מידה כנגד מידה וישמח ארבעה השייכים לאדם: בנו, בתו, עבדו ואמתו. כפי שרש"י כותב: "אם אתה משמח את שלי, אני משמח את שלך": "וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ׀ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם׃". אותו עיקרון מופיע גם בסעודת חג הסוכות.
- מצוות עלייה לרגל בשלושת הרגלים
מצווה לעלות לרגל בחג הפסח, בחג השבועות ובחג הסוכות ולהביא מנחה לה': "שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים ׀ בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל־זְכוּרְךָ אֶת־פְּנֵי ׀ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת וְלֹא יֵרָאֶה אֶת־פְּנֵי יְהוָה רֵיקָם׃".
מהם המסרים בפרשה?
- עשר תעשר, אומרים חז"ל עשר בשביל שתתעשר. יש מפרשים כי כתוב שכר מצוה מצוה, שהשכר הכי טוב, שאפשר לעשות עוד מצוה, זה הפירוש עשר בשביל שה' ייתן לך ברכה בצמחים שתוכל לתת עוד מעשרות, כמסופר על הגר"א לפני מותו שבכה שהולך מעולם שבכסף מועט אפשר לקנות ציצית ולקיימו, ומפסידו שם.
- הגר"א מסביר שכתוב בצדקה הלשון "לא תקפוץ את ידך רק פתוח תפתח". היד כשהיא סגורה כל האצבעות שוות, אבל כשהוא פושט את ידו האצבעות לא שווות אחת גדולה ואחת קטנה, כך בצדקה צריכים לבדוק את כל עני, אחד צריך יותר ואחד צריך פחות, ואינו דומה צדקה לפרנסה לצדקה כמו הכנסת כלה.
- אדם שלא נותן צדקה עובר על שתי מצוות:
א. לא תעשה: "לא תאמץ ולא תקפוץ".
ב. עשה: "כי פתוח תפתח".
- כתוב בפסוק "נתון תיתן" כפול. יש מפרשים שהתורה נותנת עצות בצדקה, "נתון תיתן" אם קשה לך לתת צדקה, אז תן בהתחלה קצת, ועוד ועוד עד שתתרגל.
- יש עוד פירוש בזה, שכשאדם נותן צדקה בדרך כלל יש בזה חסרון כיוון שאינו נותן בלב שלם משום שמצטער על חסרון כיס, והעצה לזה שקודם כל יפריש כסף ואח"כ יתנהו כבר בלב שלם כיוון שכבר נתייאש ממנו שאינו שלו, ולכן נאמר 'נתן תיתן' בשתי נתינות:
א. ההפרשה.
ב. הנתינה לעני.
- ביום א' באלול מתחילים לתקוע בשופר. שופר פירוש שפרו מעשיכם.
כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו:
עץ חיים היא למחזיקים בה, ותומכיה מאושר
דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום
אורך ימים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד
טעמו וראו כי טוב ה'
בכתיבה התבססתי על שיעור של כבוד הרב יוסף מזרחי שליט"א
הוספת תגובה