אורית לעומתו, דואגת לרוץ פעמיים בשבוע, להתאמן בין לבין. בשבתות היא בים עם הילדים הבוגרים או עם חברה טובה. אוהבת את החיים והחיים אוהבים אותה. גם את מני אורית אהבה. עשרים ושש שנה שהם נשואים. חולקים עבר מפואר, שלושה ילדים ושפע זיכרונות וחוויות משותפות. אבל ההווה, איך לומר, לא ממש חגיגה.
בעוד שאורית חולמת להמשיך לגדול, להצליח, לפרוח, להכיר, מני מעדיף את הטרנינג בבית, עם הטלוויזיה ושנ"צ קבועה. מני נרדם בכל תחום חוץ מהאובססיה שפיתח לעקוב אחרי אורית מאז שתפס אותה בבגידה, לפני שנתיים, עם קולגה מהעבודה. היא לא הכחישה, הודתה בהכל, שמה את הכל על השולחן וגם הצהירה בפני מני – מה שתבחר! אם תחליט להתגרש, אני ממש מבינה ואם תחליט שלא, אני מבקשת שיחד נעבור טיפול זוגי, כי אותך אני רוצה, אבל לא בכל מצב ובטח שלא ככה.
מני השתולל, צעק, עזב, חזר, קילל, בכה, התנצל והחליט- טיפול!
היה טיפול זוגי ואפילו ממושך. אורית שטחה הכל: מה לא מתאים לה יותר בקשר, עם מה לא מוכנה להתמודד ולהמשיך אבל גם הצהירה- אני אוהבת, זוכרת כל מה שעברנו ביחד ומוכנה לעבוד קשה יחד איתך כדי שגם נזדקן ביחד. מני הצליח, חלקית. היתה תקופת ירח דבש, הוא הוריד במשקל, חזר לעבוד במרץ, להתאמן, להיפגש עם חברים ואפילו להיפרד מהמיטה בצהרים.
אבל, מני לא התמיד ותוך תקופה קצרה חזר לסורו.
בדבר אחד מני כן התמיד, מני לא שכח ולא סלח לאורית על בגידתה. ובמשך כל הזמן הזה דאג בכל דרך, להזכיר, להקניט, לבדוק את הטלפון שלה, המיילים, לעקוב אחריה כשיצאה מהבית, ולגרום לה לשלם – שנתיים של תשלום. לא מספיק כמה אורית הכתה על חטא, נראה שזה אפילו מעודד את מני להתעלל בה יותר. באחת הפעמים האחרונות שמני תיזכר אותה על מעלליה, ואמר לה שהוא כל פעם בהלם מעצמו מחדש איך בכלל חשב לסלוח, ושהיה צריך במקום להעיף אותה, היא נשברה.
היא הגיעה אלי למשרד לשיחת ייעוץ. והתלבטה מה הכי נכון עבורם.
במהלך השנתיים שעברו והאיומים הרבים של מני, הוא גם זרק לה מדי פעם שהוא רוצה שיערכו 'הסכם בגידה' ולעיתים היה אומר שמבקש 'גישור לפרידה בהסכמה'. ואז שוב היה חוזר בו . מני נהג ליצר מריבות, כל דבר היה סיבה למסיבה להתחיל ריב קולני, מכוער משפיל. לא לדבר שבוע שבועיים ולהתפייס בסקס דרמטי וחוזר חלילה. מני צמצם והגביל את עולמה של אורית, כשצריך לתת דין וחשבון על כל צעד מעדיפים לוותר. לוותר על קפה עם חברה, לוותר על הים, לוותר על שעות נוספות בעבודה, לוותר על עצמה.
הקשבתי לאורית והיה לי ברור. נתקלתי בזה לא פעם. בגידה של אדם קרוב ואהוב פוצעת. כואבת מאוד ופוגעת. יש כאלו שצומחים ממנה כזוג ויש כאלו שמתגרשים בגללה. אבל, כל מי שהופך את הבגידה למסע התעללות, כל נבגד שהופך עצמו לקורבן ובשם כך מרשה לעצמו להתעלל בצד השני, ולהשתמש ב'סליחה' שלו כקלף מיקוח להמשך היחסים- הוא הבוגד האמיתי- בעצמו, בשני ובעיקר בקשר. לא יהיה שינוי אמרתי לה, בוודאות. אם טיפול ושנתיים שחלפו רק החמיר את המצב, את חייבת לסיים. לא הסכמים ולא גישורים. תגמרו את זה ויפה שעה אחת קודם, אחרת זה יהיה מלוכלך וארוך עוד יותר ממה שאת עוברת עכשיו.
את נמצאת במערכת יחסים מתעללת. קשה לך לראות את זה כי את מרגישה אשמה. נכון, את בגדת ומעדת, בין אם היתה לכך סיבה, או שלא. אבל נתת בידי מני את הבחירה, מני בחר, ואת היית כל כולך טוטאלית לתהליך. ושוב מני בחר- הוא בחר לא לסלוח באמת, הוא בחר להמשיך בהרס, להתעלל ולפגוע. מישהו חייב לשים לזה סוף. היא הישירה מבטה בפעם הראשונה, זקפה את ראשה, הנהנה קלות ובקול יציב השיבה – בדיוק כך!
אורית עזבה את הבית. במקביל הגשנו בקשה ליישוב סכסוך ושלחנו למני מכתב שמזמין אותו להגיע להסכמות. מני התחנן, בכה, התפרק, הסביר לאורית שהוא באמת אוהב וזהו, הוא מבטיח ששכח, שלא ימשיך להזכיר, להעלות ולהשתמש בעבר. אבל אורית השכילה לקטוע את המעגל, להבין שהיא במערכת יחסים מתעללת למרות שהיא זו שטעתה ופגעה. היא הבינה שהגיע הזמן להחליף תקליט ולהפסיק להשלים עם המציאות ולהאמין בחלום מדומה שתיכף, ממש תיכף, הכל ישתנה.
מאת: גלית צור עורכת דין ומגשרת
הוספת תגובה