ככה גידלו אותה ובכוונה או בלי (ניתן להתווכח על כך) היא גדלה והפכה לרעיה ששולטת בבעלה על ידי הכסף. הוא אדם רחב לב, עם חיוך גדול שתמיד מתנוסס על פניו גם ברגעים קשים. הגעתי מבית כזה, סיפר לי, שמשפחה ויחד הם הדבר שהכי חשוב לשמור עליו. מהתחלה היה איתה קשה וזה רק החמיר כשלא עמדתי בציפיות שלה, היא לא ממש הסתירה את האכזבה שלה ממני ולא שינה לה אף פעם שאני אבא מדהים שנותן את הנשמה עבור ילדיו.
אני בעל אוהב מסור ומפרגן שרק מדרבן ואוהב לראות את אשתו גדלה ומאושרת ושאני אדם ערכי ותורם גם חברתית, הכל נמדד לפי השורה התחתונה שהבאתי בסוף החודש, ואיך לומר, גמגם מולי במבוכה, אני לא איש עסקים, וכל חיי עבדתי כשכיר, במשרה בינונית, במשרד בינוני, כי באמת זה לא הייעוד שלי- תני לי לעבוד במה שצריך כדי להביא אוכל הביתה ומשם מיד לרוץ לילדים שלי, לבית שלי, למקום שבו אני באמת מאושר או לפחות קיוויתי להיות מאושר…
האושר הוא דבר חמקמק, המשיך להסביר לי, יש רגעים שממש ממש קשה להבחין בטוב, רגעים שהרע משתלט על כל חלקה טובה,רגעים שהיא נטרפת משתוללת צורחת מעליבה מקטינה, רגעים שבהם היא לא רק אומרת לי כמה אני אפס אלא כל פעולה שלה נועדה שאני ארגיש גם כזה
אז היא אמידה והכסף אוהב אותה מאוד, היא מנהלת עסק משגשג וכולם מעריצים אותה, היא שולטת בכולם ביד רמה וגם בי כמובן ואוי אם לא אעשה בדיוק מה שהיא אומרת.
ניסיתי הכל, כלום לא הצליח לי איתה ונשבע לך שחשבתי שנים שזאת אהבה,כי כשאני 'טוב', לפי ההגדרות שלה, מגיע הגזר, אבל כשאני לא רוקד לפי החליל שלה -וואו איזה מקל שהיא מניפה לעברי! ואז החלטתי שזהו! אני לא ממשיך לחיות ככה יותר גם במחיר של ניפוץ החלום שתמיד היה לי הכי חשוב- פירוק הבית והמשפחה שלי,
הרגשתי שאם לא אציל את נשמתי או לפחות מה שנותר ממנה בכלל אשתגע, לקח לי חודשים עד שהצלחתי בכלל לאזור אומץ ולגמגם מולה שאני רוצה להיפרד, שאני לא יכול יותר בביחד החולני הזה. אני אחסוך ממך איזה ימים ולילות עברתי,אבל היא החליטה שאם אני זה שאעז להיפרד ולקחת ממנה את השליטה, אז היא תשלוט בי על ידי תהליך הפרידה ואני מהפחד, מייסורי המצפון ואולי מטמטום, הסכמתי.
חודשים עברנו ממטפל למטפל בהם ישבתי בשקט וספגתי עלבונות והאשמות,משם עברנו ממגשר למגשר שהיא בינתיים מייבשת אותי כלכלית מפרידה חשבונות ומכריחה אותי לשלם חצי חצי מהכל- כן! אני שמרוויח עשירית ממנה!
וזה לא נגמר רק בדברים האלו…
ואני- מרצה אותה…חושש ממנה…מתוסכל ושוב מרצה….קראתי פוסט שלך שמתאר בדיוק אותו תהליך אבל שם זה היה הפוך. בפוסט שכתבת, האישה היתה בדיוק בנעליים שלי ומהפחד נגררה בזוגיות ולאחר מכן גם בפרידה לתכתיבים של בן זוגה השתלטן. תיארת שם תהליך שהיא עברה עד שהבינה שזו התעללות משפטית וריגשית.עד שהבינה שחלק מתהליך הריפוי והגדילה שלה הוא להחזיר את שליטה לידיה,גם אני רוצה את זה
ולראשונה קולו נשמע נחוש חזק וברור, התחלנו בזה שהגדרנו ציפיות, רצונות, גבולות ולשם שינוי – מה חשוב לו.משם בנינו אסטרטגיה שחשובה- לו ובעיקר היינו הראשונים שהובלנו אותה, לראשונה הוא לא המתין לראות מה היא תעשה וכיצד תפעל ואז נגרר אחריה, לראשונה הוא הרגיש שליטה עוצמה וכבוד, הודענו לה על סגירת תיק היח"ס ומיצוי ההליך. היתה לה קדימות להגיש תביעות אבל היא היתה כל כך שאננה והמשיכה לנסות לנהל מו"מ חד צדדי מקפח ומעליב.
לפני שבוע שליח דפק על דלת משרדיה המפוארים והגיש לה מעטפה ובתוכה התביעות שהוא הגיש נגדה- הרצונות שלו- האמירה שלו- שבימ"ש יעזור לו בקביעות ולא בכניעה לסחטנות וכוחניות.כשחזרתי הביתה מסופ"ש קצרצר באילת ופתחתי את שער ביתי בשעת לילה מאוחרת, נדהמתי לגלות זר פרחים יפיפייה מונח על מפתן הדלת ופתק קטן צמוד אליו שאמר המון:
'אני כבר ניצחתי
תודה לך!'
מאת: דלית צור עורכת דין ומגשרת
הוספת תגובה