במהלך האירוע הוצגו מספר מחוות אומנותיות לזכרו של יבגני אריה ז"ל, על ידי שחקני התיאטרון, ביניהן מחרוזת המורכבת משמות ההצגות שביים וקטעים נבחרים מההצגות המובילות של התיאטרון.
נשיא המדינה פתח ואמר: ״היום הזה, בו אנחנו מציינים שלושים שנה לתיאטרון גשר היה אמור להיות יום של חג שלם מלא סיפוק שמחה וגאווה, אמנות ויופי. ולמען האמת, הוא עדיין יום כזה, אבל בראש שולחן החג שלנו ניצב כסא ריק, כסאו של יבגני אריה ז״ל, האהוב והנפלא, יבגני החד פעמי, יבגני שבלעדיו לא היה לנו "גשר". קשה לחגוג את גשר בלעדיו. אך בעצם מפעים ומרגש לראות כמה הוא נמצא עימנו כאן, ברוח שעוברת בין כל אוהבות ואוהבי התיאטרון המיוחד הזה, בכל מה שמתקיים – בין הפרטים הקטנים ובין החלום הגדול שהוא "גשר".
נשיא המדינה הוסיף: ״היום ברור לכולנו שתיאטרון גשר הוא שחקן בפני עצמו. שנושא בשורה אמיתית ומנכיח את קולה החשוב של העלייה מחבר העמים במרחב הציבורי הישראלי – קול שהוא שילוב יוצא מן הכלל של מסורת תרבותית אסתטית עשירה ומחויבת עם רוח אוונגרדית, אמיצה, פורצת גבולות, ומקצוענות מעוררת כבוד; קול שטיפח והצמיח, ברבות השנים כמה מטובי השחקניות והשחקנים שלנו, קול שהעלה על הבמה עשרות מחזות שריגשו, ריתקו והצחיקו רבבות.״
נשיא המדינה חתם את דבריו: ״לזכרו היקר של יבגני, ולכבוד חגיגות השלושים לתיאטרון הנפלא הזה נדמה לי שחשוב להגיד בקול את מה שאנחנו מרגישים אינספור פעמים במהלך השנה: בכל פעם שאנחנו קוראים שיר נפלא, או ספר מרחיב נפש, כשאנחנו מבקרים בתערוכה יוצאת דופן, בהצגה מעוררת מחשבה, או שומעים מוזיקה שנכנסת ללב – אנחנו יודעים: אמנות איננה מותרות. היא מרחיבה את הנשמה, היא מזכירה לנו שאנחנו בני אדם. ועצם קיומה של אמנות ישראלית חיה, עשירה, חכמה, רבת יופי, ופורצת דרך נחוץ לנו כחברה וכבני תרבות, כמו אוויר לנשימה.
לזכרו היקר והחד פעמי של יבגני, ולכבודו של "גשר", האהוב והנפלא, נמשיך כקהל להיות צרכני תרבות נאמנים, לשאוב ממנה רוח והשראה, לעודד את רוח היצירה, ולפקוד את היכלותיה ואולמותיה, כי בלי קהל – אין תרבות.״
הוספת תגובה