מהם המסרים בפרשה?
חלק ראשון: הברכות
בגלל החשיבות העצומה של הפרשה, נביא את החלק הראשון בו מציין הקב"ה מהן הברכות בהן יזכו בני ישראל במידה וילכו בדרכיו:
"אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת-מִצְוֺתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם, בְּעִתָּם; וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ, וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת-בָּצִיר, וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת-זָרַע; וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד; וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה, מִן-הָאָרֶץ, וְחֶרֶב, לֹא-תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם וּרְדַפְתֶּם, אֶת-אֹיְבֵיכֶם; וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם, לֶחָרֶב וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה, וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ; וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם, לֶחָרֶב וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם–וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם, וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם; וַהֲקִימֹתִי אֶת-בְּרִיתִי, אִתְּכֶם וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן, נוֹשָׁן; וְיָשָׁן, מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי, בְּתוֹכְכֶם; וְלֹא-תִגְעַל נַפְשִׁי, אֶתְכֶם וְהִתְהַלַּכְתִּי, בְּתוֹכְכֶם, וְהָיִיתִי לָכֶם, לֵאלֹהִים; וְאַתֶּם, תִּהְיוּ-לִי לְעָם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִהְיֹת לָהֶם, עֲבָדִים; וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם, וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת. "
נפרש את עיקרי הדברים:
"אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ" הכוונה שתהיו עמלים בתורה."וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם, בְּעִתָּם" הכוונה שלעובדי האדמה חשובה לא רק כמות הגשם, אלא גם אופן פיזורים על פני השנה. מספיק שהגשמים יורדים שבועיים לפני או שבועיים אחרי כדי שכל היבול יהרס, לכן הברכה היא שהגשמים ירדו בדיוק בזמן המתאים.
נקודה מעניינת:
הרי בראש השנה, הקב"ה דן את כל הבריאה. ייתכן מצב שבו בני ישראל חייבים בדין לאור מעשיהם, ובשל כך הקב"ה קבע עונש של מיעוט גשמים בשנה הקרובה. ייתכן שכעבור זמן קצר בני ישראל מחליטים לתקן את מעשיהם ולחזור בתשובה. מה קורה במצב כזה?
ברגע שהקב"ה נתן את הדין, זה נכנס לסיסטם של העולם. כלומר, כמות הגשמים כבר נקבעה בטבע ולא ניתן לשנותה. מה קורה בפועל במצב זה? הקב"ה "מוריד את הגשמים בזמנם". מה הכוונה? הקב"ה מוריד את הגשמים באופן כזה שכל טיפה מנוצלת ומגיעה בדיוק לאן שהיא צריכה להגיע. במקום לרדת על כביש בתל אביב, היא יורדת בשדה בדיוק איפה שצריך אותה. במצב כזה גם מעט גשמים מביאים אותה ברכה כמו הרבה גשמים שלא מנוצלים במלואם. במצב רגיל, יש בטבע לא מעט בזבוז. ניתן לסכם כך: "הקב"ה קוצב לבריות כמה גשמים יורדים מראש השנה ועד סוף השנה. כשישראל זוכין יורדין על הצמחים ועל האילנות, וכשהן חוטאין, יורדים בימים ובנהרות".
"וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ, וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ" הכוונה שיתרחש נס וגם אילנות (עצי) סרק שאין להם פירות, יניבו פירות.
" וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת-בָּצִיר" הכוונה שהתקופה שבה מבשילה השעורה ואחר כך מבשילה החיטה תתארך עד לתקופת הבציר.
" וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת-זָרַע" הכוונה שתקופת הבציר תתאריך עד תקופת הזריעה. הרעיון הוא להראות שהברכה תגרום לאדמה להיות פוריה מאוד עד שמחזורי הטבע יתארכו.
"וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם " הכוונה שהארץ תהיה פוריה ועשירה ויכולה לפתות אוייבים לפלוש אליה. למרות זאת, בני ישראל יהיו בטוחים בה.
נשאלת השאלה: מה הקשר בין אכילה לשובע לבין ישיבה בטוחה בארץ?
התשובה: משחר ההיסטוריה הסיבה העיקרית לכך שאנשים נדדו היא מציאת הפרנסה. כאשר יש רעב בארץ, הדבר גורם לאנשים לנדוד למקום שבו יש אוכל. לדוגמה: "ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה" (בראשית יב, י). זהו טבע העולם."וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד" הכוונה היא שמדובר קודם כל בשלום פנימי בין כל בני ישראל כך שלא ילחמו איש באחיו. הדבר יקרין לשלום על השכנים, שישלימו ביניהם. השלום של השכנים ימנע מבני ישראל פחד וחששות מהשכנים מסביב.
"וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה, מִן-הָאָרֶץ" הכוונה היא שכאשר האדמה מעובדת והכפרים מיושבים, החיות הרעות מסתלקות מחוץ לאזורים המיושבים.
"וְחֶרֶב, לֹא-תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם" הכוונה היא שכוחות חמושים לא יעברו בארץ ישראל.
"וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם–וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם, וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם; וַהֲקִימֹתִי אֶת-בְּרִיתִי, אִתְּכֶם" הכוונה היא שהקב"ה ישפיע על בני ישראל ברכה מיוחדת ויקיים את הברית בינינו לבינו על כל ההבטחות שבה.
"וַאֲכַלְתֶּם יָשָׁן, נוֹשָׁן; וְיָשָׁן, מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ" הכוונה היא שיהיו לכם כל כך הרבה עודפים, שלא תצטרכו אותם כך שתוכלו לייצאם ולקבל תמורה עבורם.
" וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי, בְּתוֹכְכֶם; וְלֹא-תִגְעַל נַפְשִׁי, אֶתְכֶם. וְהִתְהַלַּכְתִּי, בְּתוֹכְכֶם, וְהָיִיתִי לָכֶם, לֵאלֹהִים; וְאַתֶּם, תִּהְיוּ-לִי לְעָם" הכוונה שאשכון עמכם ברצון. תרגישו שאתם עמי ותחת חסותי.
חלק שני: העונשים
בגלל החשיבות העצומה של הפרשה, נביא את החלק השני שבו מציין הקב"ה מהן הסנקציות על סטייה מהדרך:
"וְאִם-לֹא תִשְׁמְעוּ, לִי; וְלֹא תַעֲשׂוּ, אֵת כָּל-הַמִּצְוֺת הָאֵלֶּה. וְאִם-בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ, וְאִם אֶת-מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם, לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת-כָּל-מִצְוֺתַי, לְהַפְרְכֶם אֶת-בְּרִיתִי. אַף-אֲנִי אֶעֱשֶׂה-זֹּאת לָכֶם, וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה אֶת-הַשַּׁחֶפֶת וְאֶת-הַקַּדַּחַת, מְכַלּוֹת עֵינַיִם, וּמְדִיבֹת נָפֶשׁ; וּזְרַעְתֶּם לָרִיק זַרְעֲכֶם, וַאֲכָלֻהוּ אֹיְבֵיכֶם. וְנָתַתִּי פָנַי בָּכֶם, וְנִגַּפְתֶּם לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם; וְרָדוּ בָכֶם שֹׂנְאֵיכֶם, וְנַסְתֶּם וְאֵין-רֹדֵף אֶתְכֶם. וְאִם-עַד-אֵלֶּה–לֹא תִשְׁמְעוּ, לִי: וְיָסַפְתִּי לְיַסְּרָה אֶתְכֶם, שֶׁבַע עַל-חַטֹּאתֵיכֶם. וְשָׁבַרְתִּי, אֶת-גְּאוֹן עֻזְּכֶם; וְנָתַתִּי אֶת-שְׁמֵיכֶם כַּבַּרְזֶל, וְאֶת-אַרְצְכֶם כַּנְּחֻשָׁה. וְתַם לָרִיק, כֹּחֲכֶם; וְלֹא-תִתֵּן אַרְצְכֶם, אֶת-יְבוּלָהּ, וְעֵץ הָאָרֶץ, לֹא יִתֵּן פִּרְיוֹ. וְאִם-תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי, וְלֹא תֹאבוּ לִשְׁמֹעַ לִי–וְיָסַפְתִּי עֲלֵיכֶם מַכָּה, שֶׁבַע כְּחַטֹּאתֵיכֶם. וְהִשְׁלַחְתִּי בָכֶם אֶת-חַיַּת הַשָּׂדֶה, וְשִׁכְּלָה אֶתְכֶם, וְהִכְרִיתָה אֶת-בְּהֶמְתְּכֶם, וְהִמְעִיטָה אֶתְכֶם; וְנָשַׁמּוּ, דַּרְכֵיכֶם. וְאִם-בְּאֵלֶּה–לֹא תִוָּסְרוּ, לִי; וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי, קֶרִי. וְהָלַכְתִּי אַף-אֲנִי עִמָּכֶם, בְּקֶרִי; וְהִכֵּיתִי אֶתְכֶם גַּם-אָנִי, שֶׁבַע עַל-חַטֹּאתֵיכֶם. וְהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם חֶרֶב, נֹקֶמֶת נְקַם-בְּרִית, וְנֶאֱסַפְתֶּם, אֶל-עָרֵיכֶם; וְשִׁלַּחְתִּי דֶבֶר בְּתוֹכְכֶם, וְנִתַּתֶּם בְּיַד-אוֹיֵב. בְּשִׁבְרִי לָכֶם, מַטֵּה-לֶחֶם, וְאָפוּ עֶשֶׂר נָשִׁים לַחְמְכֶם בְּתַנּוּר אֶחָד, וְהֵשִׁיבוּ לַחְמְכֶם בַּמִּשְׁקָל; וַאֲכַלְתֶּם, וְלֹא תִשְׂבָּעוּ. וְאִם-בְּזֹאת–לֹא תִשְׁמְעוּ, לִי; וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי, בְּקֶרִי. וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם, בַּחֲמַת-קֶרִי; וְיִסַּרְתִּי אֶתְכֶם אַף-אָנִי, שֶׁבַע עַל-חַטֹּאתֵיכֶם. וַאֲכַלְתֶּם, בְּשַׂר בְּנֵיכֶם; וּבְשַׂר בְּנֹתֵיכֶם, תֹּאכֵלוּ. וְהִשְׁמַדְתִּי אֶת-בָּמֹתֵיכֶם, וְהִכְרַתִּי אֶת-חַמָּנֵיכֶם, וְנָתַתִּי אֶת-פִּגְרֵיכֶם, עַל-פִּגְרֵי גִּלּוּלֵיכֶם; וְגָעֲלָה נַפְשִׁי, אֶתְכֶם. וְנָתַתִּי אֶת-עָרֵיכֶם חָרְבָּה, וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת-מִקְדְּשֵׁיכֶם; וְלֹא אָרִיחַ, בְּרֵיחַ נִיחֹחֲכֶם. וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי, אֶת-הָאָרֶץ; וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם, הַיֹּשְׁבִים בָּהּ. וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם, וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב; וְהָיְתָה אַרְצְכֶם שְׁמָמָה, וְעָרֵיכֶם יִהְיוּ חָרְבָּה. אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת-שַׁבְּתֹתֶיהָ, כֹּל יְמֵי הָשַּׁמָּה, וְאַתֶּם, בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם; אָז תִּשְׁבַּת הָאָרֶץ, וְהִרְצָת אֶת-שַׁבְּתֹתֶיהָ. כָּל-יְמֵי הָשַּׁמָּה, תִּשְׁבֹּת, אֵת אֲשֶׁר לֹא-שָׁבְתָה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶם, בְּשִׁבְתְּכֶם עָלֶיהָ. וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם–וְהֵבֵאתִי מֹרֶךְ בִּלְבָבָם, בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיהֶם; וְרָדַף אֹתָם, קוֹל עָלֶה נִדָּף, וְנָסוּ מְנֻסַת-חֶרֶב וְנָפְלוּ, וְאֵין רֹדֵף. וְכָשְׁלוּ אִישׁ-בְּאָחִיו כְּמִפְּנֵי-חֶרֶב, וְרֹדֵף אָיִן; וְלֹא-תִהְיֶה לָכֶם תְּקוּמָה, לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם. וַאֲבַדְתֶּם, בַּגּוֹיִם; וְאָכְלָה אֶתְכֶם, אֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם. וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם, יִמַּקּוּ בַּעֲוֺנָם, בְּאַרְצֹת, אֹיְבֵיכֶם; וְאַף בַּעֲוֺנֹת אֲבֹתָם, אִתָּם יִמָּקּוּ. וְהִתְוַדּוּ אֶת-עֲוֺנָם וְאֶת-עֲוֺן אֲבֹתָם, בְּמַעֲלָם אֲשֶׁר מָעֲלוּ-בִי, וְאַף, אֲשֶׁר-הָלְכוּ עִמִּי בְּקֶרִי. אַף-אֲנִי, אֵלֵךְ עִמָּם בְּקֶרִי, וְהֵבֵאתִי אֹתָם, בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם; אוֹ-אָז יִכָּנַע, לְבָבָם הֶעָרֵל, וְאָז, יִרְצוּ אֶת-עֲוֺנָם. וְזָכַרְתִּי, אֶת-בְּרִיתִי יַעֲקוֹב; וְאַף אֶת-בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת-בְּרִיתִי אַבְרָהָם, אֶזְכֹּר–וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר. וְהָאָרֶץ תֵּעָזֵב מֵהֶם וְתִרֶץ אֶת-שַׁבְּתֹתֶיהָ, בָּהְשַׁמָּה מֵהֶם, וְהֵם, יִרְצוּ אֶת-עֲוֺנָם; יַעַן וּבְיַעַן–בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ, וְאֶת-חֻקֹּתַי גָּעֲלָה נַפְשָׁם. וְאַף-גַּם-זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם, לֹא-מְאַסְתִּים וְלֹא-גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם–לְהָפֵר בְּרִיתִי, אִתָּם: כִּי אֲנִי יְהוָה, אֱלֹהֵיהֶם. וְזָכַרְתִּי לָהֶם, בְּרִית רִאשֹׁנִים: אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי-אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם, לִהְיוֹת לָהֶם לֵאלֹהִים–אֲנִי יְהוָה. אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים, וְהַתּוֹרֹת, אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה, בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–בְּהַר סִינַי, בְּיַד-מֹשֶׁה. "
נפרש את עיקרי הדברים:
"וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה" הכוונה היא שאין אדם אחד היום שחי ברוגע ולא משנה מה מצבו הכלכלי. תרגישו חרדה קיומית. כמו שיש לנו היום: חמאס, חיזבאללה, אירן, משפחות פשע, מתח יומיומי, לחץ, התקפי חרדה וכו'.
"וּזְרַעְתֶּם לָרִיק זַרְעֲכֶם, וַאֲכָלֻהוּ אֹיְבֵיכֶם" הכוונה להיפך מן הברכה שצויינה לעיל.
"וְנָתַתִּי פָנַי בָּכֶם, וְנִגַּפְתֶּם לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם" הכוונה להיפך מן הברכה שצויינה לעיל.
"וְרָדוּ בָכֶם שֹׂנְאֵיכֶם" הכוונה היא שהאוייבים שלנו ישלטו בנו. הנה אנחנו רואים את זה מול העיניים שלנו: מי יושב בממשלה ושולט בנו? אויבינו הערבים. אלה שרוצים לשחוט אותנו, שולטים בנו, בתקציבים. לא רק זה. במקום להעביר כסף לתלמידי ישיבות שעצם הלימוד שלהם מקיים את העולם כולו, אנחנו מעבירים כסף למי שרוצה להשמיד אותנו.
"וְנַסְתֶּם וְאֵין-רֹדֵף אֶתְכֶם" הכוונה היא עצם הפחד. למשל, אם המודיעין מתריע שחוליית מחבלים הסתננה לתוך עיר בארץ, כולם יהיו בפאניקה גם מבלי לראות אותם בפועל. אבל יש עומק גדול יותר מעבר לכך. שלמה המלך כתב בקהלת ג, טו: "והאלוקים יבקש את הנרדף". מה הכוונה ? לפי חז"ל הקב"ה מעדיף את הנרדף על פני הרודף גם אם הרודף צדיק והנרדף רשע. בעצם הקללה הזו נמנע מבני ישראל החסד של הקב"ה מאחר שאין באמת מישהו שרודף אחרי בני ישראל.
"וְאִם-עַד-אֵלֶּה–לֹא תִשְׁמְעוּ, לִי: וְיָסַפְתִּי לְיַסְּרָה אֶתְכֶם, שֶׁבַע עַל-חַטֹּאתֵיכֶם" הכוונה היא שאם כל זה לא יעזור ועדיין לא תשמעו לקב"ה, הוא ימשיך להביא ייסורים. המספר שבע, אומרים הרשב"ם (נכדו של רש"י) והאבן עזרא, אין הכוונה למספר שבע אלא להרבה.
" וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי, אֶת-הָאָרֶץ; וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם, הַיֹּשְׁבִים בָּהּ" הכוונה שגם מי שינסה לשבת בארץ אחריכם לא יצליח להפריח את השממה.
"וְלֹא-תִהְיֶה לָכֶם תְּקוּמָה, לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם. וַאֲבַדְתֶּם, בַּגּוֹיִם; וְאָכְלָה אֶתְכֶם, אֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם. וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם, יִמַּקּוּ בַּעֲוֺנָם, בְּאַרְצֹת, אֹיְבֵיכֶם" הכוונה שלא תוכלו להתקומם או לעמוד כנגד התקפות אוייבכם. מעבר לכך, אין לכם ביטחון שתמשיכו לחיות בארץ להתקיים בשלמות כעם. "אַף-אֲנִי, אֵלֵךְ עִמָּם בְּקֶרִי, וְהֵבֵאתִי אֹתָם, בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם" הכוונה היא לצאת לגלות. לצערנו, לא נפל דבר בהיסטוריה היהודית לדורותיה בתפוצות שלא התקיים מכל מה שנכתב כאן בעקבות נטישת בני ישראל את התורה והמצוות.
משל
מספרים שבעיר חלם היה גשר שעבר מעל נהר וחיבר בין שני חלקי העיר. באמצע הגשר היה שבר וכל פעם שעברו שם מכוניות הן נפלו לנהר. כדי להציל את הנופלים הקימו תושבי חלם בית חולים בקירבת הנהר. כדי להציל את הנופלים, הקימו מערך שלם של אוניות לחילוץ התושבים והמכוניות. ליד בית החולים הקימו מערך מוסכים נרחב לתיקון המכוניות. היה צורך גם לצוותי רפואה והצלה, רופאים ואחיות, אנשי אחזקה ושמירה, טבחים ועוד. לעיתים היה צורך בחילוץ מיידי, ולכן הקימו מערך של מסוקי הצלה. כמובן, שהיה צורך להכשיר טייסים, מכונאים ואנשי מערך תחזוקה. היה צורך להאכיל את כל האנשים, ולכן הקימו מפעל לייצור מזון בקירבת מקום. כמו כן, הקימו בנייני מגורים סמוכים כדי להקל על האנשים להגיע למקומות העבודה…
נשמע מצחיק ? הרי יכלו לתקן את הגשר וכך לחסוך את כל האופרציה שמסביב.
זה בדיוק המצב שלנו. במקום לעשות שלום עם הקב"ה, לשמור מצוותיו וללכת בדרכיו, שזה הדבר הכי נכון ומדויק שאנחנו יכולים לעשות, מה אנחנו עושים? מקימים צבא, שב"כ, מוסד, משטרה, מודיעין, חיל אוויר, חיל ים, תעשיות ביטחוניות, כור גרעיני, פטריוט, כיפת ברזל ועוד ועוד… והאם זה עוזר? ברור שלא! עדיין חיים כאן בחרדה קיומיות כל רגע ורגע. אין שקט נפשי אפילו לשנייה אחת, הרי הקב"ה הפקיד עלינו בהלה. כמו שאנו שרים בפסח ואולי לא כל כך שמים לב למילים: "אלא שבכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו (חמאס, חיזבאללה) והקב"ה מצילינו מידם".
מתי נבין שבלי הקב"ה לא נצליח ולא נשרוד אפילו יום אחד כאן. הגיע הזמן לחזור לקב"ה, לשמור מצוותיו ולעמול בתורה.
כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו:
עץ חיים היא למחזיקים בה,
ותומכיה מאושר
טעמו וראו כי טוב ה'
בכתיבה התבססתי על שיעור של כבוד הרב יוסף מזרחי שליט"א:https://www.facebook.com/Rabbi.Mizrachi
הוספת תגובה