פרשת בהר

הפרשה נפתחת בפסוקים: "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, בְּהַר סִינַי לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כִּי תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם–וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ, שַׁבָּת לַיהוָה שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ, וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ; וְאָסַפְתָּ, אֶת-תְּבוּאָתָהּ וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ—שַׁבָּת, לַיהוָה:  שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע, וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר, וְאֶת-עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר:  שְׁנַת שַׁבָּתוֹן, יִהְיֶה לָאָרֶץ".

הפרשה מתחילה במצוות שמיטה. לאחר שש שנים של עבודה בשדה, בשנה השביעית שביתה, לא עובדים. התורה מדגישה: שבת  למי? להשם  אלוקיך. אם תשאל אדם למה השם עשה כזאת מצוות שמיטה? מה הוא יענה לך ? הוא יגיד לך, במיוחד אם יש לו ידע בחקלאות, שהאדמה צריכה מנוחה. אי אפשר כל הזמן לעבוד את האדמה, לזרוע כי האדמה נחלשת. צריכים לתת לאדמה מנוחה, מזבלים אותה קצת, ואז בשנה לאחר מכן היא מניבה יותר יבול. הפירות גדלים יותר גם בכמות וגם באיכות. אבל… התורה אומרת לך שלא תחשוב ששנת השמיטה נועדה לשפר את התוצרת החקלאית בעתיד. אמנם זה מה שקורה ממילא, אך לא זו הסיבה. זו שמיטה להשם.

מצוות היובל

בפרשה מוזכרת מצוות היובל, הנהוגה רק בארץ ישראל, אותה מקיימים כשכל עם ישראל נמצאים על אדמתה. לאחר שבעה מחזורים  של 7 שנים מגיעה השנה ה-50, ככתוב: "וְקִדַּשְׁתֶּם, אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה, וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ, לְכָל-יֹשְׁבֶיהָ; יוֹבֵל הִוא, תִּהְיֶה לָכֶם, וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל-אֲחֻזָּתוֹ, וְאִישׁ אֶל-מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ יוֹבֵל הִוא, שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה–תִּהְיֶה לָכֶם; לֹא תִזְרָעוּ–וְלֹא תִקְצְרוּ אֶת-סְפִיחֶיהָ, וְלֹא תִבְצְרוּ אֶת-נְזִרֶיהָ. "

מה קורה בשנת היובל?

בשנת היובל כל העבדים העבריים משתחררים וחוזרים למשפחותיהם ולבתיהם.  נשאלת השאלה: מדוע כתוב בפסוק דרור בארץ לכל יושביה? הרי היה צריך להיות כתוב דרור בארץ לכל עבדיה. הדרור הוא רק למי שהוא עבד ולא לכל התושבים. התשובה היא: שבמצוות היובל גם הבעלים משתחררים. משתחררים ממה? במסכת קידושין נכתב: "הקונה עבד עברי  קונה אדון לעצמו". מה הכוונה? מי שקנה עבד הוא במובן מסוים גם עבד כי הוא צריך לדאוג לעבד שלו. לכן כאשר העבד משתחרר, זו גם הקלה ושחרור לבעלים שלו. יוצא שכולם יוצאים לחופשי. המילה דרור היא מילה חזקה יותר מהמילה חופשי. אם הייתה כתובה המילה חופשי, משמע משתחרר רק העבד. התורה משתמשת במילה דרור, משמע שגם האדון  משתחרר  מהעבדות.

מתי חלה מצוות יובל?

לצערנו, היום אנחנו עדיין בגלות: עם ישראל מפוזר בעולם, ולכן עדיין לא חלה מצוות יובל. בעזרת השם, לעתיד לבוא בזמן הגאולה, יתרחש קיבוץ גלויות וכל עם ישראל יחזור לארץ, את תחול מצוות יובל.

מה קורה בשנת השביעית, שנת השמיטה?

ישנם 4 איסורים בשנת שמיטה:

1. חייבים להפקיר את כל גידולי הארץ. כל מה שגדל מהארץ. אם יש לך אגרטל בבית וגידלת בו קלמנטינות ננסיות זה לא האדמה, זה בעציץ. אם מישהו מגדל חשיש אצלו בבית הוא לא צריך לשבות בשנה השביעית… הוא צריך לשבות כל השנה… כל החיים! בכל אופן חייבים להפקיר את גידולי הארץ. שנה אחת עזוב את האדמה. האביונים ייקחו ויאכלו בחינם את מה שיש שם. אסור לך לשים שם כלב להפחיד אנשים. את מה שהעניים לא יאכלו, תאכל חיית השדה. גם מה שיישאר, אסור לך לקחת.
2. אין לסחור בפירות שביעית. אסור לתת לחבר פירות והוא ייתן לך במקום זה צמידים מזהב.
3. אין לגרום הפסד לפירות שביעית. אסור לך לפגום בפירות ולהוריד מערכם. אסור לך לשחק עם אשכוליות כדורסל. למה ? כי הן נהרסות. יש בהן קדושה שאין בשש השנים האחרות. ברגע שהעניים אכלו הכל והשדה התרוקן, גם את הפירות שבביתך צריך לבער. כל עוד יש פירות  ניתן לאכול אותן אבל את הגרעינים להניח בשקית ובפח ולא לנהוג בהם בזלזול.
4. אסור לזרוע זרעים חדשים בארץ.

 מה הרעיון של מצוות שמיטה?

רבי שלמה  אפרים מלונטשיץ, בעל פירוש ה'כלי יקר' על התורה סבור שהשמיטה לא נועדה על מנת  לתת מנוחה לאדמה, אלא שמטרתה ללמד את עם ישראל, שלא יפלו ב"וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת-הַחַיִל הַזֶּה" אלא "וְזָכַרְתָּ אֶת-ה' אֱלקיךָ כִּי הוּא הַנּתֵן לְךָ כּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל ". כלומר, התבואה החקלאית לא נובעת ממאמציו של האדם, אלה, כמובן, חשובים ונחוצים, אלא מברכתו של הקב"ה. הרי התורה ניתנה בסיני ואז בני ישראל קיבלו מן מהשמיים. הם עוד לא התחילו לעבד את האדמה. הקב"ה בא להסביר לבני ישראל שלאחר שהם יכנסו לארץ ויתחילו לבנות את החיים שלהם, יתחילו לעבד את האדמה ולנהל חיים משל עצמם שלא יחשבו שהפרנסה שלהם נובעת רק מהם. גם  אז הם יזדקקו לברכה של השם בכל מעשי ידיהם. בדיוק כפי שבכל תקופת המסע לארץ ישראל הם התקיימו אך ורק בחסדי השם!

אם הקב"ה מצווה את עם ישראל להפקיר את האדמה לאחר שש שנים, נשאלת השאלה: מה הם אמורים לאכול בשנה השביעית ובשנה השמינית, עד שתצמח תבואה חדשה?

התשובה היא מדהימה והיא מראה שאף בן אנוש לא היה מסוגל לכתוב את התורה: "וְכִי תֹאמְרוּ, מַה-נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת:  הֵן לֹא נִזְרָע, וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת-תְּבוּאָתֵנוּ   וְצִוִּיתִי אֶת-בִּרְכָתִי לָכֶם, בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית; וְעָשָׂת, אֶת-הַתְּבוּאָה, לִשְׁלֹשׁ, הַשָּׁנִים  וּזְרַעְתֶּם, אֵת הַשָּׁנָה הַשְּׁמִינִת, וַאֲכַלְתֶּם, מִן-הַתְּבוּאָה יָשָׁן; עַד הַשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִת, עַד-בּוֹא תְּבוּאָתָהּ–תֹּאכְלוּ, יָשָׁן."

מה הפירוש של כל זה?

בני ישראל, יגידו, בסדר, בשנה השביעית לא נעבוד בשדה, אז מה נאכל? אומר להם הקב"ה: אני אצווה את האדמה לתת לכם בשנה השישית יובל לשלוש שנים!!! אחד לשנה השישית, שני לשנה השביעית ושלישי לשנה השמינית עד שתצמח התבואה שלה. לאלה שטוענים שהתורה היא לא אלוקית, חס ושלום, איזה אדם היה מעלה בדעתו לדרוש להפסיק לעבד את האדמה בשנה השביעית ועוד מבטיח שהיא תיתן יבול עבור 3 שנים!!! זו עוד הוכחה מדהימה שהתורה אמת!!!

 מהם המסרים בפרשה?

מצוות "אל תונו": אסור להונות

בפרשה כתוב:  "וְכִי-תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ, אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ–אַל-תּוֹנוּ, אִישׁ אֶת-אָחִיו. " ובהמשך נכתב: "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת-עֲמִיתוֹ, וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ:  כִּי אֲנִי יְהוָה, אֱלֹהֵיכֶם".

מה הפירוש?

רבי עזריה פיג'ו מסביר שמדובר בשני מצבים: במצב הראשון אוסרת התורה לרמות אדם ישר והגון, ולכן נכתב: "אִישׁ אֶת-אָחִיו". במצב השני אוסרת התורה לרמות אדם שהוא רמאי בעצמו. במצב זה ישנם כאלה שהיו חושבים שמאחר שהאדם הזה רמאי, אז מותר לרמות אותו. כלומר, להשיב לו באותה מטבע. כלומר, אפילו שהוא רמאי, אסור לרמות אותו. זאת הסיבה שבהמשך הפסוק נכתב: " וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ:  כִּי אֲנִי יְהוָה, אֱלֹהֵיכֶם".  כלומר, זה שהאדם רמאי, לא אומר שאתה צריך לרמות אותו. תשאיר את זה לקב"ה לטפל בו, אתה תהיה ישר והגון.

מלבד האיסור לרמות, הכוונה היא שגם אסור לצער באופן כללי בני אדם. מה הכוונה? אם אדם רימה אדם אחר, אז ממון ניתן להחזיר. לעומת זאת, אם אדם ציער אדם אחר, איך בדיוק מכפרים על כך? הרי צער זה לא דבר מדיד. אם מצערים מישהו אחר, אז הקב"ה מידה כנגד מידה ידאג שגם יצערו את האדם שציער את חברו.

איסור הלוואה בריבית

"וְכִי-יָמוּךְ אָחִיךָ, וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ–וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ, גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ אַל-תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית, וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ; וְחֵי אָחִיךָ, עִמָּךְ אֶת-כַּסְפְּךָ–לֹא-תִתֵּן לוֹ, בְּנֶשֶׁךְ; וּבְמַרְבִּית, לֹא-תִתֵּן אָכְלֶךָ ."

כאן מופיע איסור על מתן הלוואה בריבית (= נשך). לדוגמה: אדם המלווה כסף או שווה ערך ליהודי אחר, אסור לו לקבל ממנו בחזרה סכום גבוה יותר. באופן כללי, אסור לו ליהנות מעצם מתן ההלוואה בשום דרך. האיסור הוא בין יהודי ליהודי. לעומת זאת, מן הגויים מותר לקחת ריבית. הרעיון הוא שהכסף שייך לקב"ה ועצם מתן הריבית, כביכול, מצביע על כך שהכסף שייך לאדם ולא לקב"ה.

כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו:

 עץ חיים היא למחזיקים בה, ותומכיה מאושר

 – טעמו וראו כי טוב ה'—

בכתיבה התבססתי על שיעור של כבוד הרב יוסף מזרחי שליט"א https://www.facebook.com/Rabbi.Mizrachi