יוסי מתגורר בנחלאות ובמרחב הביתי שלו קיימת באר מים עתיקה. יהיה לך מעניין, תבואי מובטחת לך חוויה שלא חווית מעולם". נדלקו עיני באור חמים, לנוכח מה שאוזני שמעו. לא התלבטתי לרגע ועניתי לה "כן, בטוח אבוא".
היום המיוחל:
חיכיתי ליום המיוחל, זה היה ביום חמישי. הכבישים סואנים ופקוקים לכיוון ירושלים. הגעתי היישר לבית, שנמצא ממש ליד השוק מחנה יהודה. בעיני צדה את הבית במבנה העתיק. בכניסה נראתה באר מים, חייכתי לעצמי, אני במקום הנכון. התחלתי לעלות בגרם המדרגות אפוף המסתורין. תוך כדי הטיפוס, אני שומעת את צלילי הפסנתר הבוקעים מהבית כאילו שהתווים עצמם מתעופפים להם באוויר. ליבי פועם, אני מרימה את מבטי ורואה נגן ישוב ליד הפסנתר, האור מעט עמום, אוירה קסומה. מסביב דלקו נרות, שולחן עם כיבוד, לקחתי כוס יין אדום, הרחתי את ניחוחו ששבה את ליבי ונכנסתי לאווירה האקזוטית.
התיישבתי בסלון, עיניי סוקרות את חלל הבית הבנוי מקשתות, חפצים עתיקים, תקרה גבוהה עם קשתות, על קירות הסלון תמונות בשחור לבן, תלויות כמספרות על כל הופעותיו של יוסי. תמונות המתארות סיטואציות של תנועה, עוצמה, נחישות, כריזמה, מהוות מעין מסמך של מסע מוזיקלי אנושי, על קירות הבית. אחרי המופע נאמר לי שאלי מתתיהו המנחה צילם אותן ושוב חשתי כיצד העוצמה של המוזיקה יוצאת מתוך התמונות, חיבור של אדם אל נשמתו.
אלי מתתיהו:
צלם אמן, בעל הכרה בין לאומית, בעבר הגיש גם תכנית של הגיגים אישיים ואורחים ברדיו ירושלים. אלי, בקולו הרדיופוני הדרמטי, פתח את הקונצרט והחל בסיפורו על היסטורית המוזיקה הספרדית של שנות ה-30. אלי נותן סקירה על השירים ועל ריקוד הטנגו, שהיו נכס צאן ברזל של המוזיקה המתחדשת כפי שבאה לביטוי מאז 2005 בפסטיבל שירים בלאדינו. שנועד לעודד כתיבת יצירות חדשות בלאדינו ונקרא – פסטילאדינו. אלי מתתיהו ממקימי העמותה לשימור מורשת יהדות ספרד והפיקו בין השאר את מקהלאדינו ופסטילאדינו.
ההופעה:
יוסי לוי, ישוב איתן על כיסא, משדר צניעות וענווה, כאשר מסביבו מונחים כמה סוגים של גיטרות קלאסיות. איתן גם מבטו המופנה כלפי מעלה, עיניו הנוצצות משדרות קשב מושלם והתמסרות מוחלטת למוסיקה. יוסי החל לנגן, עיניי מביטות על ידיו הארוכות, הפורטות ברוך ובמקצועיות יתרה על מתרי הגיטרה והצלילים עפים כמו מצייתים למקל של קסם מרחפים בחלל הבית. נגינתו וירטואוזית הובילה אותי הרחק מעבר לים, לשדות לוונדר, לכרמים. יוסי והגיטרה, הופכים בנגינתו למעין יישות אחת, יצירת מופת אלוהית.
זמרת האופרה:
רעות סיוון, זמרת בינלאומית רב תחומית, בת למשפחת מוזיקאים, פצחה בשירה אדירה, חשתי כאילו היא מצליחה, בקולה השמימי, לנפץ את התקרה הגבוהה. כל שבריר של קולה, לוכד את נשימתי, קול ערב, העוטף את עמקי הנשמה. הקהל כולו נותר בפה פעור למשמע אוזניו. עיני פוגשות את עיניה כמו החול והים. דמעות סוחפות אותי בריגוש עד עמקי נשמתי. היא ממגנטת את הקהל ואני לא רוצה שזה ייגמר לעולם.
ילדותו של יוסי לוי
בין שיר לשיר, אלי מתתיהו מראיין את יוסי על חייו וילדותו בנחלאות. יוסי נולד בהר הצופים. לאחר גירושי הוריו, עבר להתגורר עם אישה ערירית גרמניה. כך שפתו הראשונה הייתה גרמנית והשפה השנייה הייתה המוסיקה הקלאסית אשר נשמעה בבית. כאשר הוריו התחתנו שוב, יוסי חזר עם הוריו לביתו המקורי. המוזיקה הקלאסית שנרכשה בילדותו, בביתה של אותה אישה, התנגנה כל הזמן בליבו. כשבגר יותר, החליט לבנות גיטרה, אך נסיבות החיים אילצוהו לדאוג ולכלכל את משפחתו. יוסי לא ויתר. רכש, ללא ידיעת הוריו, גיטרה יד שניה והחל לנגן בעליית הגג של סבתו. בבגרותו הוא למד גיטרה בספרד ודרום אמריקה השתתף בכיתת אומן וניגן באנסמבלים שונים ברחבי אירופה ועוד. עבורי פסגת החשיבות בעצם קיום הקונצרט, נטועה בעובדה שכולה תרומה לחיילים בודדים, שיוסי תורם בנדיבות ליבו החם.
באר מים חיים
בסיום הקונצרט ירדנו לגינה לשמוע שירים וללגום יין, לקבל את האוויר הקריר והצלול שרק ירושלים יכולה לתת ולשמוע את הסיפור על באר המים העתיקה.
יוסי לוגם מגביע היין האדום ומגולל את הסיפור: באר המים, בעברה, סיפקה מי שתייה לכל תושבי השכונה. הבאר הייתה מתמלאת במשך החורף ממי הגשמים, תושבי השכונה היו מורידים דלי בחבל ומעלים את המים.
יוסי לוי, ירושלמי בכל רמ"ח אבריו, מספר: "הנציחו אותי בפרויקט ציורי הקיר, גדולי הממדים, של ירושלים, בצומת הרחובות יפו וקינג ג'ורג', אני מצוייר כשאני עומד על המרפסת ומנגן בגיטרה" כיום יוסי מקדיש את חייו למוסיקה.
בנימה אישית, הפכתי להיות שבויה לנגינת הגיטרה הוירטואוזית של יוסי לוי, לשירתה של סיוון ולקולו החם של אלי מתתיהו. זכיתי. אם ביום מן הימים תשמעו על אירוע כזה – אל תהססו. חברתי צדקה – מובטח לכם עונג צרוף.
צילום וידאו: סטודיו יוסי הדר
עריכת וידאו: ברוריה פסטרנק
הוספת תגובה